היסטוריה עולמית

האימפריה הרומית וממשיכתה הביזנטית היו במשך מאות שנים במצב מלחמה עם הפרסים. ב12 בדצמבר 627 נערך קרב נינוה בין האימפריה הביזנטית של הקיסר הרקליוס לבין האימפריה הפרסית הססאנית תחת השאה ח'וסרו השני פרויז. הצבא הביזנטי נצל את תנאי השטח לקרבות פנים אל פנים ובכך בטל את יתרונו של הצבא הפרסי בקשתים. כ6000 חיילים פרסים נהרגו. לפי היסטוריונים ביזנטיים הזמין המפקד הפרסי את הקיסר הביזנטי לדו קרב. הקיסר הביזנטי הרג את המפקד הפרסי. הצבא הפרסי נסוג משדה הקרב והביזנטים אף בזזו את ארמון השאה הפרסי. קרב זה היה אקורד הסיום של המאבק בין שתי האימפריות ושל שליטתם במזרח התיכון. בשנת 651 נפלה האימפריה הססאנית בידי הערבים וחדלה להתקיים. בשנות ה40 של המאה השביעית אבדה האימפריה הביזנטית את כל שטחיה במזרח התיכון לטובת הערבים ובכך החלה תקופה חדשה. תמונות: 1. הדו קרב בין הקיסר הרקליוס למפקד הפרסי צייר זבונמיר גרבסיץ' 2. מטבע של הקיסר הרקליוס 3. מטבע של ח'וסרו השני פרויז לפוסט בפייסבוק

תמונות שצלמתי בבקור קצר בפארק הלאומי באשקלון. אחד מהאתרים הארכיאולוגיים החשובים בישראל. 1. שרידי עמודים רומיים ליד הבסיליקה( שנמצאת כיום בהליך שחזור לכן אין שם מה לצלם) 2-5 חומת העיר הצלבנית 6. באר אנטיל מהתקופה העוסמאנית לפוסט בפייסבוק

באירופה של ימי הביניים הדרך היחידה של מי שלא היה בן אצולה להיכנס לפוליטיקה הייתה דרך הכנסייה. תומס בקט (1115-1170) נולד בלונדון למשפחה של סוחר מהמעמד הבינוני. הוא הצטרף לכנסייה. בשנות ה-20 לחייו הצטרף לפמלייתו של תאובולד הארכיבישוף מקנטרברי, האיש החשוב ביותר בכנסייה האנגלית. בין השאר נשלח בידי הכנסייה לצרפת ולרומא. בשנת 1155 מונה בידי הנרי השני ללורד צ'נסלור, משרה המקבילה לראש ממשלה. הנרי השני הוקסם מדמותו של בקט ופתח אתו יחסי ידידות עמוקים. קשה לומר שבקט נהל חיים של איש כנסי יה, הוא הזניח את תפקידיו הכנסייתיים וחי חיי פאר וראוותנות שאינם מתאימים לכומר. בשנת 1162 אחרי מותו של תאובולד מונה בקט לתפקיד הארכיבישוף מקנטרברי. הנרי השני תלה במינוי תקוות רבות, מאחר ורצה בירידת כוחה של הכנסייה וציפה שידידו יסייע לו בכך. אולם בקט לא פעל כפי שהנרי ציפה. בשנת 1164 ניסה הנרי השני להעביר את חוקי קלרנדון, שמגבילים את סמכויות הכנסייה, במיוחד בתחום המשפטי. בקט התנגד בתוקף. הנרי תבע את בקט למשפט באשמת אי ציות למלך וניצול לרעה של סמכותו כלורד צ'נסלור. בקט מצידו טען שאין להנרי סמכות לשפוט אותו ו

קבר הנמרים הוא חדר קבורה אטרוסקי, ככל הנראה מהשנים 480-450 לפני הספירה. החדר נמצא בנקרופוליס (עיר קברים) מונטרוצי שבמרכז איטליה. הקבר זכה לשמו בזכות שני נמרים שמצוירים על הקיר. ציורי קיר נוספים מראים אטרוסקים חוגגים במשתה כשהם מסובים על גבי מיטות בדומה למה שהיה מקובל על הרומאים (כמו שניתן לראות בתמונה בפוסט https://www.facebook.com/477237389097469/photos/a.477656592388882.1073741827.477237389097469/542845032536704/?type=3&theaterׂ ) ציור קיר נוסף מראה אנשים ששרים, רוקדים ומנגנים עבור הסועדים. תמונות אלו שסגנונן מושפע מאוד מסגנון יווני, מראות על אורח החיים הנהנתני שאפיין את האצולה האטרוקסקית. לפוסט בפייסבוק

הקומיקס הוא אמנות ספרותית שלא זוכה להצלחה רבה בארץ, אך מצליחה מאוד בעולם. לכבוד שבוע הספר אני מפרסם מאמר שפרסמתי בשנת 2011 בבלוג שלי "עולם הקומיקס" אסטריקס הגאלי השפעות וחיקויים אסטריקס מאת הצמד הצרפתי, רנה גוסיני ואלברט אודרזו . הסדרה תורגמה ל-112 שפות ודיאלקטים והיא אחת מסדרות הקומיקס הפופולריות בעולם. מטבע הדברים זכה אסטריקס לחיקויים והשפעות רבים (תמונה 1). הקלטים והגאלים בקומיקס: אסטריקס לא היה גיבור הקומיקס הגאלי הראשון קדם לו קומיקס אחר שגם הוא אחד מהחשובים והפופולאריים באירופה: אליקס, סדרה שנוצרה כבר בשנת 1948 בידי הצרפתי ז'אק מרטאן ובהמשך צוירה בידי השויצרי, רפאל מורלס . כמו אסטריקס אליקס הוא גאלי שעבר הרפתקאות ומסעות בכל רחב העולם העתיק העולם. כמו אסטריקס הוא תורגם לשפות רבות. אבל בניגוד לאסטריקס הוא משתף פעולה עם הרומאים, אחד מאותם גאלו-רומים שאסטריקס וחבריו כל כך מתעבים (תמונה 2). גיבור קלטי אחר שקדם לאסטריקס, הוא וולף הבריטוני (תרגום שלי לשם Wulf the Briton), מאת הבריטי רון אמבלטון , גיבור בריטוני, שגם הוא נוסע בעולם ונלחם ברומאים הכובשים בבריטניה, שכבר

לכבוד שבוע הספר מאמר שפרסמתי בשנת 2011 בבלוג "עולם הקומיקס" על הקומיקס ההיסטורי המצוין WULF THE BRITON: בבריטניה התפתח סגנו קומיקס מיוחד אותו אני מכנה: "בריטי ריאליסטי". הסגנון מתאפיין בציור ריאליסטי קרוב ברמתו לצילום. בין היוצרים החשובים בסגנון זה ניתן למנות את דון לורנס, פרנק בלאמי, איאן קנדי ואחרים. אחד היוצרים החשובים ביותר בסגנון הוא רון אמבלטון. אמבלטון התפרסם בעולם דווקא בזכות סדרת הקומיקס שלו למבוגרים 'Wicked Wanda', שנוצרה עבור "פנטהאוז, אך מרבית יצירתו נעשתה עבור גורמים מהוגנים יותר. אחת מיצירותיו המעניינות ביותר של אמבלטון היא Wulf the Briton, קומיקס שגיבורו הראשי הוא וולף, לוחם בלונדיני, קלטי- בריטוני, שנלחם ברומאים. הקומיקס הופיע במגזין הקומיקס Express Weekly בשנים 1957-1959, ונחשב לאחד מהקומיקס הטובים ביותר שיצאו בבריטניה, למרות שלא זכה להצלחה בין לאומית כמו קומיקס בריטיים אחרים. וולף נלחם ברומאים בימיהם של הקיסרים נרון וגלבה. ישנם קווים רבים של דמיון בין עלילת וולף לעלילת אסטריקס. כמו אסטריקס, וולף הוא לוחם קלטי בלונדיני. עם זאת מובן שי

בראוו שתים אפס מאת אנדי מקנאב: פוסט ספרותי נוסף לרגל שבוע הספר והפעם על ספרו של לוחם המכונה אנדי מקנאב.  בראוו שתים אפס עוסק בסיפורו האמיתי של כוח של הSAS- יחידה מיוחדת של הצבא הבריטי, שנחשבת לאחת הטובות בעולם מסוגה, אם לא הטובה ביותר בעולם. הכוח נשלח לעירק במהלך מלחמת המפרץ הראשונה בשנת 1991, במטרה לפוצץ את משגרי הסקאד של עיראק, כדי למנוע את התערבותה של ישראל במלחמה, שעלולה לפרק את הקואליציה נגד סדאם חוסין שכללה גם מדינות ערביות כמו סוריה וערב הסעודית. מחבר הספר משתמש בשם עט  אנדי מקנאב, מן הסתם בגלל שבזמן כתיבת הספר, אסור היה לחשוף את שמו. כיום כאזרח שמו, סמל (מיל.) סטיבן מיצ'ל ידוע, אבל השם אנדי מקנאב נותר כשמו המסחרי. היחידה מונחתת בעיראק ב22 בינואר 1991, נחשפת ולא עומדת במשימתה, הם מתחילים במסע לכיוון הגבול אולם רק אחד מהם מצליח לעבור את הגבול לסוריה, שלושה נהרגו וארבעה כולל מקנאב עצמו נופלים בשבי העירקי. שם הם סובלים כמובן עינויים. בהתחלה חושבים שהם חיילים ישראליים ובסופו של דבר הם משוחררים אחרי המלחמה. אנדי מקנאב כותב בצורה מעניינת מאוד עם הרבה הומור. הוא אומר את דעתו בכל ד

ובהמשך שבוע הספר ספר נוסף האזרח הראשון ברומא- מאת קולין מקאלוג הספר הוא היחיד שתורגם מסדרת ספרים של הסופרת האוסטרלית המצוינת קולין מקאלוג, העוסקת בהיסטוריה של רומא בסוף התקופה הרפובליקנית ותחילת התקופה הקיסרית. חבל שהוא היחיד כי מדובר בסדרה מצוינת, שמספרת בצורה מרתקת, גם אם לא תואמת את ההיסטריה הרשמית, את ההיסטוריה של רומא. הספר עוסק באחת הדמויות המרתקות ביותר של רומא- גיוס מריוס- בן מעמד הפלבאים, שהפך לאחד המצביאים הגדולים ביותר בהיסטוריה של רומא והפך גם לקונסול של העיר. הספ ר עוסק בפוליטיקה הפנימית והחיצונית של רומא, במלחמותיה באפריקה נגד יוגורתה ובגרמניה נגד החרוסקים. בבחירתו של מריוס לקונסול העיר ובארועים פוליטים נוספים. מעניין לציין שמקאלוג מציגה את גיוס מריוס ואת הקונסול לוקיוס קורנליוס סולה כחברים טובים בעוד שההיסטוריה מציגה אותם כאויבים. מהספר ניתן ללמוד על כך שתקופת שלטונם של מריוס וסולה הייתה תחילת סופה של רומא כרפובליקה ונרמז שם עם קרבתו המשפחתית של גיוס מריוס ליוליוס קיסר. הספר, למרות היותו ארוך מאוד, הוא מרתק. קראתי אותו לפני שקראתי את ספרה המפורסם יותר של מקאלוג "

לכבוד שבוע הספר פוסט ספרותי נוסף: היד של פאטימה- מאת אידלפונסו פלקונס ספרו של אידלפונסו פלקונס, היד של פאטימה, עוסק בנושא היסטורי שממעטים להתעסק בו בארץ. גורלם של המוריסקוס- אותם מוסלמים שנשארו בספרד אחרי נפילתה של גרנדה, המאחז המוסלמי האחרון בחצי האי האיברי, שנכבשה בידי מלכי ספרד פרננדו מארגון ואיזבלה מקסטיליה בשנת 1492. הספר התרחש בזמן המרד של המוריסקוס שפרץ בשנת 1568, וגיבור הספר הוא מוסלמי אנוס להתנצר בשם הרננדו, שאמו מוסלמית שנאנסה בידי כומר נוצרי. והוא נתפס כנטע זר גם ב קרב המוסלמים וגם בקרב הנוצרים. הרננדו נקרע בין שני העולמות למרות היותו מוסלמי ברמ"ח איבריו. הוא מתחתן עם צעירה מוסלמית אך מקיים רומן עם אישה נוצריה נשואה. המרד מצליח בהתחלה ומוסלמים חוזרים לקיים את מצוות האסלאם בפומבי, אך בסופו של דבר נכשל המרד. בסופו של דבר המוריסקוס מגורשים מספרד אך גיבור סיפורנו מצליח למצוא את מקומו בחיים. הספר עצמו מעניין אך נמרח כמו טלנובלה על פני 1000 עמודים, וזה חסרונו. מוטב היה אם פלקונס היה מקצר בעלילה. תמונות: 1. שער הספר 2. גרוש המוריסקו מנמל דניה שבספרד ציור מאת ויסנטה מוסטר

פוסט ספרותי נוסף לכבוד שבוע הספר: כאשר למדתי באוניברסיטה העברית במחלקה למזרח התיכון, אחד מקורסי החובה של התואר היה "מבוא להיסטוריה עולמית", הטענה הייתה שבעבר התייחסו רק להיסטוריה יוונית רומית ומערבית כהיסטוריה, והיסטוריות של תרבויות אחרות הוענקו שמות אחרים, מזרחנות, לימודי מזרח אסיה, מזרח קדום, לימודים לטינו אמריקניים וכו'. בקורס עצמו למדו תלמידי כל הדיסציפלינות ההיסטוריות אצל מרצים מכל הדיסציפלינות ההיסטוריות, והיה דיון פורה מאוד. אחד המרצים (של קבוצה אחרת דוקא), יובל נח הררי, העלה את רעיונות הקורס בספרו "קיצור תולדות האנושות". גם הבלוג או עמוד הפייסבוק בו אתם קוראים את מלים אלה נקרא "היסטוריה עולמית" מאותה סיבה, עמוד שמנסה לכתוב על היסטוריה של כלל העולם מבלי להתמקד דווקא בהיסטוריה מערבית. מי שיקרא במרבית ספרי ההיסטוריה הישנים ימצא באמת קצת על מצרים ובבל, מעט על פרס (בעיקר בגלל מלחמותיה עם היוונים) והרבה על "העולם הקלאסי" יוון רומא ואחר כך על העולם המערבי, על שאר העולם כתוב בעיקר מנקודת המבט של עימות עם המערב (מסעי צלב קולוניאליזם וכו')