היסטוריה עולמית

לפי בקשת הקהל פוסט על מתחם ארכיאולוגי שבקרתי ברומא, שאיננו חלק מהמסלול התיירותי הקלאסי. מפאת קלקול בטלפון לא אשתמש בתמונות שצלמתי.  אזור תחנת הרכבת טרמיני ברומא הוא אזור בו נמצאים מלונות רבים, לכן מהווה מוקד משיכה לתיירים, מצד שני זה נחשב אזור מצוקה בו חיים מהגרים ואזרחים קשי יום, מוקד להומלסים פשיעה וזנות. ממש בקרבת התחנה שוכן אתר ארכיאולוגי חשוב ומתוייר מאוד- מרחצאות דיוקליטיאנוס- שנבנו על ידי הקיסר דיוקלטיאנוס במאה השלישית. כיום האתר משמש גם כמוזיאון בו מוצגים ממצאים ארכיאולוגיים רומאיים וקדם רומיים.  בקצה השני של רחוב ג'ובאני ג'וליטי בו שוכנת התחנה נמצא אתר ארכיאולוגי, לידו עוברים תיירים רבים, מפאת היותו תחנה לכמה קוי חשמלית, אך בפועל איננו אתר תיירותי. הכוונה היא לפורטה מג'ורה. מדובר בקשת כפולה הבנויה אבן גיר נבנה בשנת 52 לספירה בידי הקיסר קלאודיוס במטרה להוות קטע דקורטיבי שמחבר את שתי אמות המים (אקואדוקט) שבנה קלאודיוס- אקואה קלאודיה ואקואה אניו נווס. השער מהווה מעין שער ניצחון לניצחונו של הקיסר קלאודיוס על הטבע בבניית אמות המים. על השער עצמו ישנן כתובות לטיניות המוק

כשעלה לודוויג השני מלך בווריה לשלטון בשנת 1864 הוא היה בן 19. מבחינת אופי הוא נשאר נער מתבגר כל חייו. לודוויג היה מעריץ "שרוף" של המלחין ריכרד וגנר. אחת ההחלטות הראשונות אותן קבל עם הכתרתו הייתה להפוך לפטרונו של וגנר. וגנר, שהיה מסובך בחובות גדולים הוזמן לעיר מינכן. לודוויג כיסה את כל חובותיו מאוצר המדינה. ווגנר המשיך לבזבז כספים בלי חשבון על חשבון משלם המסים הבוארי. ב-10 ביוני 1865 הועלתה האופרה טריסטן ואיזולדה בארמון במינכן על חשבונו של המלך לודוויג. בנוסף על בזבוזיו הרבי ם של וגנר, הוא נהל מספר מערכות יחסים עם נשים נשואות והביאלעולם ילדה מחוץ לנישואים, מה שהיה לצנינים בעיני יועצי המלך לודוויג, שתבעו גרוש של וגנר. ב1865 נאלץ לודוויג להרחיק את וגנר ממינכן ושקל לפרוש מהמלוכה ולהצטרף לוגנר, אך וגנר הניא אותו מכך. שיגעון נוסף שהיה ללודויג היה השיגעון לטירות. לודוויג בנה טירות מפוארות מאוד כאשר המפוארת שבהן היא טירת נוישוונשטיין, הבנויה בסגנון ימי הביניים מצועצע במיוחד. טירה שמהווה בלי ספק את המודל לטירות בסרטי דיסני. הטירות עוטרו כמובן בתמונות מתוך אופרות של וגנר. ב-10 ביוני

הרבה חידושים התחילו ברומא העתיקה, אחד מהם הוא בנייני דירות. בנייני הדירות הרומאיים כונו בשם אינסולה- כינוי שפרושו אי, בגלל צורתם. האינסולה נחשבה כפתרון דיור של המעמד הנמוך של רומא. בניגוד לבתי העשירים לא היו במרבית האינסולות מים זורמים ומערכת ביוב, והדיירים נאלצו להעלות את המים בעצמם ולהשליך את השפכים לרחוב דרך החלונות. בקומה התחתונה ממש כמו בבבניינים רבים בימינו היו בתי עסק. הקומה הראשונה שמשה לרוב כבית בעל הבית והייתה במצב טוב יותר מהקומות העליונות בהם גרו בני המעמדות הנמו כים. האינסולות, שהגיעו לעתים לגובה 6 קומות, נפגעו פעמים רבות מהתמוטטיות ושרפות, פעמים רבות הן נבנו באיכות נמוכה מאוד. בשל אסונות ושרפות הגביל הקיסר אוגוסטוס את גובה האינסולה לכ20 מטרים ואחרי השרפה הגדולה ברומא שוב הוגבל הגובה בידי הקיסר נרון לכ17 מטרים. הספר "אסטריקס באחוזת האלים" עוסק בפרויקט רומי לבניית אינסולות בקרבת הכפר הגלי בו גרים אסטריקס ואובליקס. תמונות: 1. שחזור אינסולה מתוך אנציקלופדיה תרבות 2. שריד אינסולה בסמוך לגבעת הקפיטולין ברומא 3. שער הספר, ניתן לראות ברקע את האינסולות כפי שצוירו בי

קשה לחשוב על מבנה שמזוהה עם העיר יפו יותר ממגדל השעון. ממש כמו מגדל שעון אחר הביג בן בלונדון, הפך מגדל השעון ביפו לסמלה של העיר. המגדל נבנה בשנים 1900-1906 לכבוד יובל 25 שנה למלכותו של הסולטן העוסמאני עבדולהמיט (עבדול חמיד) השני, שחל ב1902. מי שבנה את המגדל היה יוסף ביי מויאל נכבד יהודי יפואי יליד מרוקו, שגייס לצורך העניין כסף מתושבי יפו בני כל הדתות. המגדל הוא אחד ממאה מגדלי שעון שנבנו ברחבי האימפריה לכבוד היובל לסולטן. מגדל שעון מפורסם אחר, שנבנה לכבוד המאורע, הוא מגדל השעון באיזמיר שבטורקיה שנבנה בידי הקיסר הגרמני ויהלם השני. מגדל השעון מהווה גם הוא את אחד מסמלי העיר איזמיר. תמונות 1. מגדל השעון ביפו 1929 2. הסולטן עבדולהמיט השני 3. מגדל השעון באיזמיר לפוסט בפייסבוק

ככל שהולכים אחורה בהיסטוריה, כך קשה יותר קביעת תאריכים של ארועים. לא תמיד נכתב התאריך ברשומות ואם כן נכתב לא תמיד ברור למה מתכוונים. לכן פעמים רבות התאריך הוא רק בערך. בהיסטוריה המצרית למשל היסטוריונים וארכיאולוגים מתווכחים עד היום על שני תארוכים שונים. האירוע הקדום ביותר שידוע בוודאות מה תאריכו הוא קרב הליס שהתקיים ביום 28 במאי 585 לפנה"ס. הקרב נערך על שפת נהר הליס- כיום נהר קיזיל אירמק במערב טורקיה בין צבא לידיה (בלשון התנ"ך לוד) של המלך אליאטס השני לבין צבא מדי של המלך או בחשטרה, המכונה במקורות היווניים קיאקסרס. הסיבה לכך שתאריך הקרב ידוע במדויק היא ליקוי השמש שקטע את הקרב. אותו ליקוי חמה מכונה ליקוי החמה של תלס. יחד עם זאת בכל זאת ישנם כאלה שמפקפקים בתאריך וטוענים שמדובר בכלל בליקוי ירח שנערך שקרה בתאריך שונה לגמרי. תמונות: 1. ציור דמיוני של הקרב 2. קברו של אובחשטרה מלך מדי בסולימניה שבכורדיסטן האירנית לפוסט בפייסבוק

אחד המקומות הלא צפויים למציאת כתובת פניקית הוא אירלנד. אבל דוקא בדונדרום שבצפון אירלנד, נמצאה בשנת 1861 חותמת קטנה עשויה אבן אגט כתובה בשפה הפניקית ( הקרובה מאוד לעברית). בכתובת מהמאה השמינית לפני הספירה נכתב כך: לעבדאליאב בן שבעת עבד מתת בן צדקת בתמונה החותמת וטביעתה כפי שמוצגות בבריטיש מיוזאום לפוסט בפייסבוק

כבר עסקנו בעבר בשנים מהספרים ההיסטוריים של הסופר הפיני הגדול מיקה ולטארי בשני פוסטים קודמים. אם בשנהאת המצרי ( https://www.facebook.com/historiaolamit/posts/591203161034224 ) ולטארי עסק במצרים העתיקה ובמלאך השחור-יוהאנס אנגלוס ( https://www.facebook.com/historiaolamit/posts/639576536196886 ) באימפריה הביזנטית המתמוטטת, " הרומאי " הספר הנוכחי בו נעסוק עוסק באימפריה הרומית בגדולתה. "הרומאי" עוסק במינוטוס, רומאי שנולד בעיר אנטיוכיה (כיום אנטקיה שבמזרח טורקיה) לאב פטריקי ולאם יווני ת אותה לא זכה להכיר. הוא מגיע לרומא ועד מהרה משתלב בחיים שלה. האו מתגייס לצבא הרומי שכובש את בריטניה בזמן הקיסר קלאודיוס, ומשמש קצין בחיל המצב הרומי בבריטניה. אחרי מותו של הקיסר קלאודיוס, אותו גיבורנו מתעב, בניגוד לדעה הרווחת המתארת אותו כקיסר טוב. הוא מכהן תחת הקיסר נרון, אותו גיבורנו דוקא מעריץ, למרות השם האכזר שיצא לו ולמרות שבמהלך הספר הוא עושה בשם נרון מעשים איומים. לאורך כל הספר ניתן לראות את צמיחתה של דת הנצרות ואף נפגשים בכמה מהשליחים אותם פוגש מינוטוס, וניכרת משיכתו לדת הנוצרית. ב

כמה מהפסלים היפים ביותר שהשאירה אחריה התרבות האיברית- תרבות קדומה ששלטה בספרד לפני ובמקביל לתקופה הרומית, הם פסלי נשים נהדרים. הפסל המפורסם שבהם הוא פסל "הגבירה מאלצ'ה". פסל יפהפה מהמאה הרביעית לפני הספירה, שמראה על השפעה הלניסטית ברורה. הפסל נמצא בשנת 1897 באלצ'ה שבמחוז אליקנטה. לא ברור מהם שני העיגולים שמעטרים את ראשה של הגבירה (תמונות 1). מוטיב עיטור הראש דמוי גלגלים חוזר גם בפסל "הגבירה מגוארדמר" שנמצא בגוארדמר שבמחוז אליקנטה בשנת 1987. הפסל מתוארך לשנים 400-370 לפני הספי רה (תמונה מספר 2). "הגבירה מבסה" הוא פסל אישה היושבת על כס מכונף, מחזיקה בידה יונה כחולה. הפסל מושפע מפיסול פניקי. הפסל שגם הוא מהמאה הרביעית לפני הספירה נמצא באתר הקבורה סרו סנטונריו שבקרבת גרנדה, יש המשערים שמדובר בגירסה איברית של האלה הפניקית תנית (תמונה 3). "הגבירה הגדולה מסרו דה לוס סנטוס" הוא פסל אישה מעוטרת בתכשיטים ואוחזת גביע. שמתוארך למאות 4-1 לפני הספירה. הפסל נמצא במונטאלגרה דל קסטיו שבמחוז אלבסטה (תמונה 4) לפוסט בפייסבוק

ב24 באוגוסט 1109 נערך בקרבת ורוצלב ( כיום בפולין) קרב הונדספלד, בין דוכסות פולין בפיקוד הדוכס בולסלב השלישי "פה עקום" לבין האימפריה הרומית הקדושה בפיקוד הקיסר הינריך החמישי. האימפריה באה לעזרת זביגנייב דוכס פיאסט, אחיו למחצה של בולסלב, בגלל השתלטותו של בולסלב על כל דוכסויות פולין. כוחותיו של בולסלב הביסו את האימפריה הרומית הקדושה, הקיסר הינריך נאלץ לסגת מפולין. תמונות: 1. בולסלב פה עקום 2. הינריך החמישי יחד עם הינריך הרביעי 3. חיתוך עץ של הקרב מהמאה ה15 לפוסט בפייסבוק

כידוע כל הדרכים מובילות לרומא. על אחת כמה וכמה כל הדרכים של חובבי היסטוריה וארכיאולוגיה. אז אני נוסע לבקר בעיר הנצח. עירם של רומולוס ורמוס, של המלך קוינטוס סופרבוס, של סקיפיו אפריקנוס, מריוס, סולה, של יוליוס קיסר ואוגוסטוס, של קלאודיוס, של אספסיאנוס וטיטוס ואדריאנוס (ימח שם שלושתם ;-)). ומצד שני של אנטונינוס פיוס חברו של רבי יהודה הנשיא ויוליאנוס הכופר מי שכמעט הקים את בית המקדש מחדש. לכבוד המאורע החלטיתי לשים תמונות מתוך אנציקלופדיה תרבות. הראשונה היא שחזור של הפורום- מרכזה של העיר רומא העתיקה בשיא תפארתו. השני הוא מפה של האתרים הארכיאולוגיים המרכזיים של רומא. שני הציורים לקוחים מתוך אנציקלופדיה תרבות ומעשה ידיו של הצייר האיטלקי, ג'וזפה ברטולי. לפוסט בפייסבוק

אחת מיריבותיה הגדולות של האימפריה העוסמאנית הייתה האימפריה הפרסית הספאוית. לא פעם פרצו מלחמות בין העוסמאנים הסונים לספאוים השיעים. לרוב ידם של העוסמאנים הייתה על העליונה. בתמונה מהמאה ה-16 רואים את הנסיך חידר מירזה ספאוי מובל לארמון הסולטן באיסטנבול לשמש כבן ערובה לעמידת הספאוים בהסכם השלום עם העוסמאנים. לפוסט בפייסבוק

לסולטנים העוסמאניים היו כינויים רבים שהעידו על מצבה הפוליטי וההשפעות התרבותיות והלשוניות של האימפריה. לרוב הוצג הסולטן בתואר: הוד קדושתו ומעלתו האימפריאלית סולטן... ח'אן. כאשר סולטן הוא תואר בערבית, וח'אן מרמז על המורשת הטורקו-מונגולית. כמו כן יש התיחסות. לקדושת תואר הח'ליף- מנהיג האסלאם הסוני.  תארים נוספים לסולטן הם התואר פאדישאה- קיסר בפרסית, מה שמראה על ההשפעה התרבותית הפרסית הגדולה. ריבון בית עוסמאן הנשגב. ח'קאן כלומר הח'אן של. הח'אנים כלומר שוב חזרה למורשת הטורקו-מונגול ית. אמיר המאמינים וח'ליף נביא ריבון העולמים- תפקיד הסולטן כח'ליף האסלאם הסוני. התואר כמובן ממקור ערבי שליט שני המקומות הקדושים- כלומר מכה ומדינה. ומאז כיבוש קונסטנטינופול נשאו הסולטנים גם בתואר- קיסר רומא. בנוסף על אלה היה להם תואר ארוך במיוחד שהגיע לשיא אורכו בהתפשטותה המקסימלית של האימפריה: קיסר שלוש הערים קונסטנטינופול, אדירנה ובורסה (3 הבירות ההיסטוריות של האימפריה כולן בטורקיה); ושל הערים דמשק וקהיר; של כל אזרביג'ן, של המגרב, של ברקה ( קירינאיקה שבלוב), של קירואן (שבטוניסי

פסיפס מהמאה השלישית לספירה המראה את אורפאוס מאלף בעלי חיים בנגינת נבל. הכתובת מהמאה השלישית לספירה נמצאה באחוזת קבר בקלקן שבטורקיה, בקרבת העיר אורפה- אדסה, הקרובה לגבול הסורי. הכתובות בפסיפס הן בשפה הארמית הסורית- סיריאק, בכתב סורי. כיום הפסיפס במוזיאון דלאס טקסס. לפוסט בפייסבוק

אות הפתיחה ל"מהפכת הציפורנים" ב25 לאפריל 1974, נגד דיקטטור פורטוגל, מרסלו קיטנו היה תחילת נגינת השיר של פורטוגל בארויזיון. המהפכה נגד קיטנו הצליחה. השיר "אחרי הפרידה" של הזמר פאולו דה קרבליו, זכה מאידך במקום האחרון. בתמונה: חיילים פורטוגזים נושאים פרחי ציפורנים על שמם קרויה המהפכה לפוסט בפייסבוק

פיתאס היה ספן יווני שחי במושבה היוונית מסיליה, היא מרסיי שבצרפת. במאה הרביעית לפני הספירה יצא פיתאס עם ספינתו, חצה את מיצרי הרקולס, הם מצרי גיברלטר ועבר מהים התיכון לאוקיאנוס האטלנטי. הוא יצא מגאדס, חצה את מפרץ ביסקאיה. והיה ליווני הראשון שהגיע לאיים הבריטיים. הוא בקר במכרות הבדיל בקורנוול, והקיף את האיים הבריטיים. בגרמניה הוא מתאר את הגותים והטווטונים. הוא אף נכנס לים הבלטי, שם הוא מתאר אי בשם אבלוס בו נפוץ מאוד הענבר ומשמש כחומר בעירה. והגיע לנקודה שנקראת תולה, שככל הנראה נמצאת בסקנדינביה. מטרת מסעו הייתה מסחרית, ככל הנראה במטרה להתחרות במסחר של קרתגו. במהלך מסעו שם לב למספר תופעות טבע, כמו שכוכב הצפון איננו צפוני במאה אחוזים, בתופעת הגאות והשפל וגם חשב את מעלת הרוחב של עירו כמעט בדיוק. תמונות: 1. פסל פיתאס במרסיי 2. קלטים בקורנוול מביטים על ספינת פיתאס (העולם מראשיתו ועד ימינו) 3. טרירמה יוונית מהסוג ששמש ככל הנראה את פיתאס לפוסט בפייסבוק

משפחת פוטוצקי נחשבה לאחת ממשפחות האצולה החשובות בפולין, משימה קשה לאור העובדה שפולין נחשבה למדינה עם האצולה הגדולה באירופה. בסוף המאה ה-17 או תחילת ה-18 נולד הגראף ולנטין פוטוצקי. כיאה לבן אצולה אירופי הלך ולנטין ללמוד באוניברסיטת פריז. בפריז התוודע לבעל בית מרזח יהודי. פוטוצקי התאהב בדת היהודית, החליט להמיר דתו ליהדות. הוא נסע לאמסטרדם, התגייר, וקבל את השם, אברהם בן אברהם. הוא חזר לעיר הולדתו וילנה (שבליטא, אז חלק מממלכת פולין) ואחר כך לעיר לידא וחי שם בסתר, מבלי לשמור קשר עם משפחתו. מאחר ועזיבת הדת הקתולית בפולין נחשבה כעבירה על החוק שדינה מוות. בסופו של דבר יהודי שהסתכסך עימו עסקית הלשין עליו לשלטונות. משפחתו ניסתה להשפיע עליו שיחזור לחיק הנצרות במטרה שלא יענש, אך הוא העדיף להשאר יהודי. בז' בסיוון תק"ט (24 במאי 1749), שנחגג בגלות כיום טוב שני של שבועות, הועלה אברהם בן אברהם על המוקד בקריאת שמע ישראל. הקהילה היהודית נאלצה לשלם סכום גבוה מאוד בכדי לקבל את אפרו ולהביא אותו לקבורה יהודית. הגאון מוילנה בקש להקבר ונקבר ליד אברהם בן אברהם. תמונות: 1. ארמון משפחת פוטוצקי בלנצוט

סן אגוסטין הוא אתר ארכיאולוגי אינדיאני בן כ3000 שנה הממוקם בדרום מערב קולומביה. באתר ישנו הריכוז הגדול ביותר של פסלים ומבנים מגאליתיים ביבשת דרום אמריקה. לא ידוע מה הייתה מטרתו המובהקת של האתר ומי היו אלו שבנו אותו מאחר שלא השאירו אחריהם שום תעוד בכתב. לפוסט בפייסבוק

ח'אנות קזאן הייתה מדינה טטארית מוסלמית, שבירתה הייתה העיר קזאן, כיום בטטרסטן שברוסיה. היא הוקמה בשנת 1438 בעקבות התפרקות הורדת הזהב, המדינה הטטארית ששלטה ברוסיה מאות שנים. בשנת 1552 פלשה רוסיה, בראשות הצאר איוון הרביעי האיום, לקזאן וכבשה אותה. בין השאר הרסו חיילי איוון את מסגד קולשריף המפואר בקרמלין של קזאן. בשנים 1992-1996 נבנה מסגד קולשריף מחדש בסיוע סעודי ואמירתי. המסגד אמור לדמות את המסגד של קזאן כפי שתועד בציורים מהתקופה. תמונות: 1. איוון וחייליו. משקיפים על הקרמלין של קזאן 2. המסגד מקרוב 3. מבט מרחוק על הקרמלין ועל המסגד לפוסט בפייסבוק

במקביל לבית המקדש בירושלים פעל במחצית השנייה של תקופת בית שני בית מקדש נוסף במצרים. מדובר במקדש חוניו. הקהילה היהודית במצרים, ובמיוחד בעיר אלכסנדריה הייתה קהילה גדולה מאוד. היא זכתה גם לפריחה רוחנית גדולה. בין השאר התחבר בה תרגום המקרא המפורסם ליוונית, המכונה תרגום השבעים (ספטואגינטה) ופעלו בה אנשי רוח יהודים חשובים כמו פילון האלכסנדרוני. בין השנים 170-154 לפני הספירה הוקם בלאונטופוליס שבמצרים מקדש חוניו. המקדש הוקם ככל הנראה בידי חוניו הרביעי, בנו של הכהן הגדול חוניו השלישי שנאלץ לרדת למצרים בגלל רדיפות בידי אנטיוכוס אפיפנס (אותו אנטיוכוס רשע מסיפור חנוכה) וחילול בית המקדש. הוא פנה למלך מצרים תלמי השישי פילומטור ורעייתו המלכה קליאופטרה, ובקש מהם אדמות להתיישב עם אנשיו. בית תלמי הוא שושלת יוונית שלא ממש סבלה את בית סלווקוס, כך שהם שמחו לתת לו אדמות בין אלכסנדריה לממפיס. באחת מאדמות אלה בנה חוניו את בית מקדשו, שפעל לפי כל ההלכות שהיו נהוגות בבית המקש בירושלים, ושמש כמוקד עלייה לרגל עבור יהודי, מצרים, לצד בית המקדש בירושלים. לפי יוספוס כלי המקדש היו זהים לכלים בירושלים מלבד המנורה שקניה

ערב תשעה באב נדבר על שושלת מלכים שקשרה את גורלה עם גורלו של עם ישראל ערב חורבן בית שני. הכוונה היא למלכי חדייב, ממלכה דוברת ארמית ששכנה באזור ארביל שבכורדיסטן העיראקית של ימינו. הלני מלכת חדייב (מתה בערך בשנת 56 לספירה) ושני בניה שמלכו אחרי איזטס (מת 55) ומונבז (מת אחרי שנת 70) קבלו על עצמם את הדת היהודית. הלני המלכה ובנה המלך מונבז תרמו כסף וזהב לבית המקדש ואף בנו לעצמם ארמון מפואר בירושלים. לפי המשנה הלני תרמה לבית המקדש נברשת זהב מפוארת ומונבז תרם ידיות לכלי יום הכיפורים ולוחות זהב עליהם כתובה פרשת סוטה. לפי יוסף בן מתתיהו בזמן המרד הגדול נגד הרומאים בשנים 66-74 סייע מונבז למורדים גם במשלוח צבא וגם מבחינה כספית. הלני, איזטס ומונבז נקברו באחוזת קבר בירושלים הידועה בכינוי קברי המלכים, שנתגלתה במאה ה-19 בידי האריכאולוג הצרפתי דה סאסי. תמונות: 1. שחזור של ארמונות מלכי חדייב בירושלים 2. קברם של מלכי חדייב בנחל קדרון בירושלים  3. ארונה של הלני המלכה לפוסט בפיסבוק