היסטוריה עולמית

תבליט של כלי נשק מהעיר ההלניסטית סידה שבדרום מערב טורקיה של ימינו. ממנה הגיע המלך היווני סלווקי אנטיוכוס סידטס (מלך 138 ל-129 לפנה"ס) מי שעשה הסכם שלום עם יוחנן הורקנוס החשמונאי. לפוסט בפייסבוק

הזילוטים היו תנועה אנטי אריסטוקרטית בסלוניקי של המאה ה-14. בשנת 1342, הם החלו במרידה במטרה להפוך את סלוניקי לעיר אוטונומית באימפריה הביזנטית . התנועה החלה לצבור יותר ויותר פופולאריות בעיר. בסופו של דבר הצליחו להקים אוטונומיה ששלטה בעיר שמונה שנים, חלקה את רכוש העשירים, ואפשרה זכויות שוות לכל האזרחים. בשנת 1349 דוכאו הזילוטים בידי הקיסר הביזנטי יוהאנס השישי קנטקוזינוס בסיוע טורקי. ובתמיכתה של הכנסיה האורתודוכסית כולל סיוע פעיל של הנזירים מהר אתוס. תמונות: 1. כנסיית פרופיטיס איליאס- אליהו הנביא בסלוניקי שנבנתה בערך באותה תקופה 2. הקיסר יוהנס השישי קנטקוזינוס לפוסט בפייסבוק

יחידות הצבא הצרפתי בשנות ה-60 של המאה ה-18. לייד כל שם יחידה מופיעים המדים והכובע האופייניים דגל היחידה ושמות מפקדיה האחרונים. בין היחידות, ישנן יחידות זרות מאיטליה, שויץ בלגיה שוודיה סקוטלנד אירלנד ומקומות אחרים הדגלן לפוסט בפייסבוק

פסיפס הנילוס של פלסטרינה הוא פסיפס מהמאה הראשונה לפני הספירה, המתאר את זרימת הנילוס מאתיופיה עד הים התיכון. הפסיפס שאורכו הוא 5.85 על 4.31 מטרים נמצא במקור בעיר הרומאית פלסטרינה שבאיטליה. הפסיפס מתאר סצנות אופייניות ואת העמים השונים החיים לאורך הנילוס, כמו האתיופים, המצרים והיוונים. הוא מתאר בעלי חיים שונים וסצנות ציד.  כמו כן הוא מתאר מבנים חשובים שונים לאורך הנילוס. כיום חלקים מהפסיפס נמצאים בווילה ברבריני בפלסטרינה וחלקים אחרים נמצאים במוזיאון בברלין לפוסט בפייסבוק

מי שצפה בסדרת הטלויזיה משחקי הכס זוכר וודאי את הסצנה של חתונת הדמים. ב-24 באוגוסט 1572 נערכה חתונת דמים אמתית. בשנים 1595-1562 הייתה בצרפת מלחמת אזרחים בין הקתולים לבין ההוגנוטים, פרוטסטנטים בני הזרם הקלוויניסטי, שהלכו והתרבו בצרפת. ב-8 באוגוסט 1570 נחתם הסכם שלום סן ז'רמן און לה, שנועד לסיים מלחמת אזרחים קתולית הוגנוטית. כצעדים בוני אמון הוחלט על מינויו של אדמירל גספר דה קוליני השני, מנהיג ההוגנוטים לחבר במועצת המלך. בנוסף על כך הוחלט על נישואין פוליטיים. אמו של המלך שרל הת שיעי, קתרינה דה מדיצ'י' (בת למשפחת השלטון בפירנצה) השיאה את בתה מרגריט דה ולואה לאנרי מלך נווארה, ממלכה קטנה בפירנאים. אותו אנרי היה הוגנוטי. מובן שנישואין בין דתיים כאלה לא היו מקובלים על האפיפיור גרגוריוס ה-13 ועל מלך ספרד הקתולי האדוק פליפה השני. החתונה אמורה הייתה להערך בפריז. אנרי מנווארה לווה באצילים הוגנוטים, אולם הפריזאים, שהיו ברובם קתולים אדוקים סרבו להשתתף בחגיגה. הפרלמנט הפריזאי החרים את הטקס, מרבית הכמרים הקתוליים סרבו להשיא את הזוג. בסופו של דבר קתרינה דה מדיצ'י הצליחה לשכנע את דודו ש

תרשיש הוא שם מקום שנזכר במקרא מספר פעמים. בכל הפעמים מסתמן שהיא ממוקמת מערבית מארץ ישראל על שפת הים התיכון (מלבד דברי הימים ב' שמציין מקום בשם תרשיש על שפת ים סוף). לפי המקורות המקראיים תרשיש הייתה מקום ממנו יבאו מתכות גם מקורות פניקיים מציינים את תרשיש כמקום ממנו יבאו כסף ברזל בדיל ועופרת. ישנן מספר השערות לגבי מיקומה של תרשיש התנכית, מאחר ויש מספר מקומות על הים התיכון שנושאים שמות דומים. יוסף בן מתתיהו גורס שמדובר בעיר תרסוס שבקיליקיה (דרום טורקיה של ימינו) אסרחדון מלך אשור  מתפאר שהכניע את מלכי תרסיסי, ומתכוון לאותה תרסוס. היא מופיעה הגם במקורות חיתיים. זיהוי תרשיש עם תרסוס נחשב כמקובל ביותר, אך הבעיה היא שאין מרבצי מתכות משמעותיים לייד תרסוס שבטורקיה. זיהוי אפשרי אחר של תרשיש הוא באי סרדיניה שבאיטליה של ימינו. הסיבה העיקרית לזיהוי היא כתובת פניקית מן המאה התשיעית לפני הספירה, שנמצאה בנורה שבסרדינה נכתב שנורה נבנתה בידי אנשים שבאו מתרשיש. תומכי ההשערה מציעים את תרוס שבסרדיניה, כמקום בו נמצאת תרשיש. אולם באותה מידה ניתן להבין מכתובת נורה שמדובר במקום שנמצא מחוץ לסרדיניה, אליו בר

בלוצרן שבשויץ נמצאת אנדרטה בדמות פסל אריה שחצוב בסלע. האנדרטה שנבנתה בשנת 1821 מציינת את אחד הארועים המעציבים בהיסטוריה של שויץ. במשך מאות שנים נודעו השויצרים כלוחמים מעולים, שכירי חרב שוויצרים נלחמו בצבאות שונים באירופה, והיו למעשה ענף היצאו מספר אחד של המדינה. עד היום יש זכר לכך במשמר השויצרי ששומר על האפיפיור בוותיקן. גם מלכי צרפת השתמשו בשכירי חרב שוויצריים. במאה ה-17 הוקם משמר שוויצרי שתפקידו היה להגן על ארמון מלכי צרפת בוורסאי. בשנת 1789 במהפכה הצרפתית אולץ לואי ה-16 מלך צרפת לעקור מארמון ורסאי ולעבור לארמון טווילרי שבפריז. יחד אתו עבר לטווילרי המשמר השויצרי שלו. ב-10 לאוגוסט 1792 הסתערו מאות מהפכנים על הארמון. המלך ומשפחתו ברחו לבניין האספה המחוקקת. אך המשמר השויצרי המשיך להגן על הארמון. למעלה מ-600 שויצרים נהרגו בקרב, או נטבחו אחריו. פלוגה של 300 חיילים ניצלה אחרי שהועברה לנורמנדי כמה ימים קודם לכן. מפקד החטיבה השויצרי ליוטננט קולונל קרל יוזף פון בכמן נאסר בידי המהפכנים והוצא להורג בגליוטינה בספטמבר 1792. מאידך שנים מקציני המשמר השויצרי עברו לצבא הצרפתי ואף שרתו בצבא נפוליא

קסדת קרוסבי גארט היא קסדה רומית, הכוללת מסכת פנים, מן המאה השניה או השלישית לספירה. הקסדה נתגלתה בשנת 2010 בקרוסבי גארט שבאנגליה, בידי אלמוני בעל גלאי מתכות. המגלה האלמוני מכר אותה תמורת סכום של 2.3 מיליון פאונד. תמונות: 1. הקסדה מזויות שונות 2. שחזור של פרש רומי כבד חובש את הקסדה צייר ג'וני שומט לפוסט בפייסבוק

תחריט משנת 1690 של המשורר הצייר והחרט ההולנדי יאן לאוקן (1649-1712). התחריט מציג שלושה אלפביתים: קופטי ארמני וסיני. התחריט הוזמן בידי הסופר, חוקר האמנות ומוכר הספרים וילהלמוס חואוריי (1635-1711). כיום התחריט מוצג ברייקסמוזאום באמסטרדם לפוסט בפייסבוק

באוקטובר 1854 נרצח בבלארט שבאוסטרליה כורה מקומי בשם ג'ים סקודי, המקומיים חשדו שהרוצח הוא ג'ים בנטלי, מנהל מלון יוריקה בבלרט. בעקבות הרצח פרצו מהומות במקום וכ-5,000 כורים הרסו את הפאב המקומי. שלושה כורים נעצרו. משלחת של כורים שכללה את המפרי, בלק וקנדי - נסעה למלבורן כדי לבקש את שחרורם של חבריהם, המושל הת'ם הבטיח לחקור את הפרשה. אך במקום זאת שלח שני גדודי משטרה לבלארט, מה ששבר את אמון הכורים בו. ב-29 לנובמבר הכורים התכנסו במקום בשם גבעת בייקרי מתחת לדגלם- דגל הצלב הדרומי. אחד הכורים, גרמני בשם פרידריך ורן, קרא להם לשרוף את המסמכים שלהם, כדי שלא יוכלו להציג אותם לשלטונות אם יתבקשו. אירי בשם פיטר ללור אמר שמתנהל שם משטר רודני גרוע מזה שבאירלנד. האיטלקי רפאלו קרבוני קרא להלחם בעריצות. למחרת כאשר הנציב המקומי רייד ואנשיו בקשו מהם להציג רשיונות, הם צחקו ואמרו ששרפו אותם. אחר הצהריים הניף ללור את הדגל עם הצלב הדרומי הוא השביע אותם: "אנחנו נשבע על ידי הצלב הדרומי לעמוד באמת זה על זה, ולהילחם כדי להגן על זכויותינו ועל חירויותינו". ביומיים הבאים בנו הכורים מצודת עץ בגבעת בי

מטריקוריקו היה פה (מעוז או מבצר בשפה המאורית) מאורי במחוז טרנקי שבניו זילנד. בתאריכים 29-31 לדצמבר 1860 צר עליו כוח בפיקודו של מפקד הצבא הבריטי באוסטרליה מייג'ור גנרל תומאס פראט. הכוח הבריטי-אוסטרלי שנחת מהים מנה 900 חיילים וארבעה תותחים. הבריטים התמקמו כ-730 מטרים מהמאורים והחלו לבנות ביצורים תחת אש מאורית בלתי פוסקת. גם הבריטים השיבו אש ללא הפסקה. סך הכל ירו הבריטים 70,000 כדורי רובה בנוסף על 120 סבבים של ירי ארטילרי רק ביום הראשון למצור. ביום השני למצור שהיה יום ראשון הונף דגל לבן מהמעוז המאורי. המגינים המאוריים אמרו שאינם רוצים לחלל את יום ראשון בשפיכות דמים. כך היה יום של הפסקת אש, אך הבריטים לא פסקו מהכנותיהם להמשך הלחימה גם ביום ראשון. למחרת גילו הבריטים שהמבצר ננטש בידי המאורים, שהשאירו אחריהם 12 קברי חללים. הבריטים-אוסטרלים אבדו בקרב 3 חיילים. קרב מטריקוריקו היה חלק ממלחמת טרנקי בין הבריטים למאורים בניו זילנד, והוא הקרב הראשון בו נטל חלק כוח צבאי אוסטרלי מעבר לים. תמונות: 1. מייג'ור גנרל תומאס פראט 2. קרב מטריקוריקו לפוסט בפייסבוק

ממלכת בוהמיה, היא צ'כיה של ימינו נהגה לבחור את מלכיה באמצעות האצולה המקומית, בדומה למה שהיה מקובל בגרמניה ובפולין ( https://www.facebook.com/historiaolamit/posts/743705495783989 ). בשנת 1619 הוצע כתר בוהמיה לפרידריך החמישי, הנסיך הבוחר מפפאלץ, אחת מנסיכויות גרמניה, שהיה נשוי ללא אחרת מאליזבת סטיוארט, בתו של ג'ימס השישי מלך סקוטלנד, שנודע גם בשם ג'ימס הראשון מלך אנגליה. באותם ימים הייתה בוהמיה בתסיסה דתית בעקבות עליית הפרוטסטנטים ( https://www.facebook.com/permalink.php?story_fbi d=561360584018482&id=477237389097469 ), והזוג המלכותי המיועד היה פרוטסטנטי לפי דתו. הזוג עבר להתגורר בפראג. ב-4 בנובמבר 1619 הוכתר פרידריך למלך בוהמיה וב-7 לחודש הוכתרה אליזבת' למלכה. ההתחלה נראתה מבטיחה, כאשר חודש אחרי ההכתרה, ילדה המלכה אליזבת' את הבן השלישי של הזוג רופרכט, מה שעורר שמחה ותקוות רבות בממלכה. אלא שמינוי מלכים פרוטסטנטים על בוהמיה שתחת השפעתו הייתה לצנינים בעיני הארכידוכס פרדיננד מהבסבורג הקתולי. מה שהתפתח למלחמה בין בוהמיה הפרוטסטנטית לבית הבסבורג. ב-8 לנובמבר 1620 נערך

בתאריכים 22-25 ליולי 1797 ניסה כוח של הצי הבריטי בפיקודו של האדמירל הוריישו נלסון לכבוש את סנטה קרוז דה טנריף שבאיים הקנאריים. הכוח מנה 10 אוניות וכ-4,000 חיילים. על המבצר הגנה מיליציה ספרדית מקומית של כ1,700 לוחמים, בפיקודו של גנרל אנטוניו גוסטיירס דה אוטרו. הבריטים ניסו פעמיים לפלוש לאי, ונסיונותיהם נהדפו. הניסיון השלישי היה גם הוא כישלון מוחלט. הספרדים הצליחו להטביע ספינה בריטית אחת, 177 מלחים טבעו. בנוסף על כך 44 בריטים נפלו בקרב. 5 נעדרים ו-300 נפלו בשבי הספרדי. האדמירל נלסון חטף כדור של רובה מוסקט, ונפצע קשה בזרועו. לפי האגדה אמר נלסון לרופא הספינה, כשהוא מצביע על זרועו הפצועה: "דוקטור, אני רוצה להפטר מחתיכת הבשר שתלויה פה". ואחר כך שרידי זרועו נכרתו והושלכו לים. בתמונה פציעתו של נלסון מאת ריצ'רד ווסטול לפוסט בפייסבוק

בשנת 1581 נערך קרב פסקוב בין ממלכת פולין-ליטא בפיקוד מלך פולין ונסיך טרנסילבניה אישטבן באטורי, לבין רוסיה תחת הצר איוון הרביעי "האיום". באטורי הוביל את הפולנים לניצחון גדול על הרוסים. בעקבות הניצחון הפולני נחתם בינואר 1582 הסכם ז'ם זפולסקי בו רוסיה ותרה על תביעותיה הטריטוריאליות על פולצק ועל ליבוניה (לטביה של ימינו). הפולנים-ליטאים מצידם מלאו את חלקם בהסכם ונסוגו מפולוצק בפברואר 1582. .תמונות: 1. אשטבן באטורי מקבל את כניעת הרוסים בפסקוב ציור של יאן מטייקו 2. קרב פסקוב ציור של ק ברולוב 3. חיילים רוסיים במדים אופייניים לתקופה 4. הצאר איוון האיום מתוך אנציקלופדיה תרבות צייר ג'וזפה ברטולי לפוסט בפייסבוק

לפעמים כשמנסים לפתור בעיה מקבלים את אותה הבעיה ביתר שאת. האימפריה הרומית השתרעה על שטח עצום. במושגים של ימינו מבריטניה במערב עד גבול עירק במזרח. מהולנד בצפון ועד מצרים בדרום. האופן הלא מסודר של הורשת הקיסרות באימפריה גרם לכך שלא פעם כאשר מת קיסר הצבא בשתי נקודות שונות באימפריה היה מכריז על קיסר חדש, מה שלא פעם גרם למלחמות אזרחים ואי סדר. בשנת 293 לספירה, הקיסר דיוקלטיאנוס ניסה לפתור את הבעיה בצורה מיוחדת על ידי שיטת שלטון חדשה- טטרארכיה- מיוונית שלטון הארבעה. האימפריה תחולק לשני חלקים מזרחי ומערבי. בראש כל חלק יעמוד אוגוסטוס ותחתיו יכהן קיסר. דיוקלטיאנוס מינה עצמו לאוגוסטוס של מזרח האימפריה, ואת גלריוס לקיסר שלו. הוא מינה את ידידו מקסימיאנוס הרקליוס לאוגוסטוס המערבי ואת גיוס קונסטנטיוס כלורוס לקיסר שלו. הוסכם שכל אוגוסטוס יפרוש כעבור 20 שנה וימנה את הקיסר שלו לאוגוסטוס תחתיו וכך אכן קרה ב-1 במאי בשנת 305.  גלריוס נעשה לאוגוסטוס במזרח ומינה לקיסר את מקסימינוס דאיה. כלורוס נעשה אוגוסטוס במערב ומינה את פלביוס וולריוס סוורוס לקיסר שלו. אלא שלא הכל הלך לפי התוכניות. כלורוס שנסע לבריטניה מת