היסטוריה עולמית

קרב תפסוס היה קרב שנערך בשטח טוניסיה של ימינו בשנת 46 לפני הספירה. אחרי  תבוסת פומפיוס בקרב פרסלוס ורצח פומפיוס בשנת 48 לפני הספירה (https://www.facebook.com/historiaolamit/posts/673633659457840), נשארו עדיין כוחות נאמנים לפומפיוס לשעבר, שלא הסכימו לקבל את מרותו של יוליוס קיסר. אחד הכוחות האלה בפיקודו של קוינטוס קקיליוס מטליוס סקיפיו, המשיך להתנגד לקיסר ממושבו באפריקה הצפונית, חבר אליו יובה הראשון מלך נומידיה. בעקבות כך נחת באפריקה כוח רומאי בפיקודו של יוליוס קיסר. הכוח התמקם בתפסוס שבקרבת קרתגו. מצד אחד היה הים ומצד שני הייתה לגונה. הכוח של מטלוס שהיה מצויד בפילים קשתים וקלעי אבנים, והיה גדול בהרבה מכוחו של קיסר. למרות שלכאורה היה בעמדת נחיתות קיסר הדף את הצבא  של מטלוס והביס אותו. מעל 10,000 מחיילי מטלוס ויובה נהרגו, חלק מהמקורות מספרים שקיסר אבד רק 50 חיילים, בפועל מדובר בסביבות 1,000 הרוגים. יובה נפל בשבי, ומפקד חיל הפרשים של מטלוס נהרג בידי אנשי יוליוס קיסר. סקיפיו מטלוס ברח משדה הקרב. בכך חסל יוליוס קיסר עוד כיס של מתנגדיו, וחזר לרומא. תמונות: 1. קרב תפסוס מאת שון או'ברגי

סרקופג לודוביסי הגדול, הוא ארון קבורה רומאי מהמאה השלישית לספירה המתאר סצנת קרב בין הרומאים לברברים- ככל הנראה עמים ממוצא גרמאני.  סביר להניח שהעם הגרמאני המתועד בסרקופאג הוא הטווטונים. הסרקופג מתאר את הקרב בתבליט בסגנון ראליסטי כמעט חי, וניתן ללמוד ממנו על הלבוש, כל הנשק והכלים שאפיינו  את הרומאים והגרמאנים באותה תקופה. כיום הסרקופג נמצא במוזיאון הארכיאולוגי ברומא לפוסט בפייסבוק

אחת התגליות הארכיאולוגיות המעניינות שנתגלו לאחרונה בישראל היא פסיפס, שנתגלה באתר הארכיאולוגי אשדוד-ים לחוף ימה של אשדוד. מדובר בפסיפס מכנסיה או מנזר,  מהמאה החמישית לספירה, המעוטר בעיטורים גאומטריים. בפסיפס ישנה כתובת בשפה היוונית : "[בחסד האל, או בחסדו של כריסטוס], מבנה זה הוקם מיסודותיו בימי פרוקופיוס הבישוף הצדיק והקדוש שלנו, בחודש דיוס של האינדיקטיה השלישית, בשנת 292". מדובר ככל הנראה בשנה לפי לוח השנה הגאורגית- כלומר מדובר בממצא הארכיאולוגי הגאורגי הראשון שנמצא בארץ ישראל מחוץ לאזור ערי הקודש כמו ירושלים ובית לחם- ויותר מכך מדובר באזכור קדום יותר ללוח השנה הגאורגי מכל האזכורים הידועים בגאורגיה עצמה. בדומה לכתובת הגאורגית הקדומה ביותר שנמצאה במנזר עתיק ליד בית לחם (https://www.facebook.com/historiaolamit/photos/a.477656592388882.1073741827.477237389097469/694947390659800/?type=3&theater) ממצא זה מראה על נוכחות גאורגית קדומה מאוד בארץ ישראל ומתיישב עם המקרה הידוע של איש הדת הפילוסוף והנסיך הגאורגי הנודע פטר האיברי שהתיישב בעזה במאה החמישית. תמונות: 1. הפסיפס 2. הכ

ב-17 במאי 1556 נמכרה ילדה-שפחה   בידי מרקוס לורנסו מהעיר קדיס ואשתו אנטוניה גרסיה לפרנסיסקו גרסיה תושב מדינה סידוניה (שניהם בספרד). היא מתוארת כנערה שחומת עור מגינאה ששמה בריחידה לופס, בת 8 או 9 שנים פחות או יותר. היא מתוארת כבריאה, לא שתיינית וללא נסיונות בריחה בעבר. היא נמכרה תמורת 32 דוקאטים של ראל זהב, מהסוג הנהוג בקסטיליה. מכירה זו מתוארת במסמך שנמצא בארכיון העירוני של פורטו ראל (במחוז קדיס), ומראה שקניית עבדים אפריקנים הייתה מקובלת גם בקרב ספרדים שהתגוררו בספרד, ולא רק במושבות באמריקה. תמונות: 1. משרתת המטבח- ציורו של האמן הספרדי הגדול חואן ולסקס 2-4 חוזה המכירה של בריחידה לופס לפוסט בפייסבוק

מתישהו בין השנים 431-435 לספירה נפל קצין רומאי בשם מרקיאנוס בשבי הוונדלים, בזמן שהשתתף במלחמה נגדם בצפון אפריקה. לפי האגדה הובא בפני גייזריך מלך הונדלים (עליו דברנו בפוסט הזה https://www.facebook.com/permalink.php?story_fbid=640905356064004&id=477237389097469). גייזריך נבא לו שבעתיד יהפוך לקיסר. ואחרי שנשבע שלא ירים נשק מול הוונדלים, שחרר אותו לחופשי. בשנת 450 מרקיאנוס הוכרז כקיסר האימפריה הרומית המזרחית (ביזנטית). מרקיאנוס בטל את המס המשפיל לאטילה ההוני, אותו הנהיג הקיסר תאודוסיוס השני. הוא ערך רפורמות כלכליות, ישב אזורים שננטשו בידי תושביהם, בגלל מתקפות הברברים. בשנת 452 הדף מתקפות על מצרים וסוריה. ובשנת 456 דכא מהומות בגבול ארמניה. בשנת 452 סייע לאימפריה הרומית המערבית במלחמתה מול אטילה ההוני, וסייע לנסיגתו מאיטליה. בשנת 457 מת מרקיאנוס, והוא נחשב לאחד מהקיסרים הגדולים של האימפריה הרומית המזרחית. תמונות: 1. מטבע סולידוס  של מרקיאנוס 2. איור מהמאה ה-14 של הקיסרים מרקיאנוס ולאו הראשון 3. עמוד מרקיאנוס בקונסטנטינופול- כיום איסטנבול 4. שחזור של עמוד מרקיאנוס במלוא הדרו לפו

נער יווני-מצרי בשם אפיון, שהגיע מעיירה קטנה במצרים, התגייס לצבא הרומאי במאה השניה לספירה. הוא עלה על ספינה באלכסנדריה, אשר השיטה אותו לאיטליה. כאשר הגיע לאיטליה שלח לאביו מכתב שזו לשונו: אפיון לאביו ואדונו אפימכוס: איחולים מרובים! ראשית כל אני מקווה שאתה נמצא בבריאות טובה, ושהעניינים מסתדרים על הצד הטוב ביותר לך, לאחותי, לבתה ולאחי. אני מודה לאל סראפיס (אל מצרי), ששמר עלי כאשר הייתי בסכנה בים. כאשר הגעתי למיסנום (נמל רומי ליד נפולי) קבלתי מהקיסר (ככל הנראה טריאנוס) שלושה מטבעות זהב, כדי לשלם אגרות דרכים, ואני מסתדר היטב. אנא כתוב לי שורה, אדוני אבי, על כך שמצבך טוב, שנית על אחי ואחותי,  שלישית אני מברך את ידכם בגלל שגדלתם אותי היטב, ומקוה שהברכות תשרינה עליכם במהרה בעזרת האלים. שולח דרישת שלום לקפיטון (כנראה חבר), ולאחי ולאחותי ולסרנטילה (כנראה העבד של המשפחה). ואני שולח לך דיוקן קטן שלי דרך אוקטמון. שמי הרומאי החדש הוא אנטוניוס מקסימוס. כל טוב! המכתב נכתב ביוונית על לוח פפירוס, הדיוקן של אפיון לא שרד. תמונות: 2-1. מכתבו של אפיון 3. חיילים רומיים מתוך אנציקלופדיה תרבות צייר

מי שבקר בעיר קרקוב שמע בוודאי את תקיעת החצוצרה, שנשמעת פעם בשעה, מהמגדל בבסיליקת מריה הקדושה, שנקטעת בפתאומיות. מקור התקיעה הזו הוא בפלישת המונגולים (או בשמם המקובל באזור טטרים) לפולין, כאשר לפי האגדה, חצוצרן נפגע מחץ בגרונו ממש באמצע שתקע בחצוצרה. הסיפור מחזיר אותנו לשנת 1240 כאשר הצבא המונגולי, אחרי שכבש את רוסיה, פלש לפולין. הקרב הראשון של המונגולים מול הפולנים היה קרב חמלניק, בו גברו המונגולים בפיקודו של ביידר על הצבא הפולני בפיקודם של שני מהחזקים באצילי פולין ולודומייז' הוויווד של קרקוב, ופקוסלב וויווד סנדומיר. המונגולים הביסו את הפולנים, ושני הוויוודים נהרגו בקרב. לפי ההיסטוריון הפולני יאן דולוגוש הייתה פגיעה חמורה במוראל של הצבא הפולני בעקבות נטישתו של בולסלאב החמישי "הבישן" דוכס קראקוב, שנטש את שדה הקרב יחד עם אנשיו. אחרי הקרב המונגולים פשטו על העיר קרקוב שנותרה ללא מגינים בזזו אותה, טבחו בתושביה ושרפו אותה. בהמשך התנהל קרב נוסף בפולין הוא קרב לגניצה (הנודע גם כקרב ליגניץ), שנערך ב-9 במאי 1240. בקרב זה הביס כוח מונגולי בפיקוד באידר, אורדה ח'אן וקדאן, כוח נוצ

פוסטר תעמולה אמריקני ממלחמת העולם השניה המשווה בין החיילים האמריקנים במלחמת העולם השניה לבין לוחמי מלחמת השחרור האמריקנית לפוסט בפייסבוק

ב-20 לנובמבר 1910 התחילה באופן רשמי המהפכה המקסיקנית. פרנסיסקו מדרו, מתנגד משטר שחזר מגלות בארצות הברית, הכריז על "תוכנית סן לואיס" שגינתה את הנשיא המכהן מזה 34 שנים פורפיריו דיאס, והכריזה על התקוממות עממית, ששינתה את ההיסטוריה של מקסיקו. מדרו הכריז על ביטול תוצאות הבחירות שנערכו ביוני וביולי אותה שנה, בטענה שזויפו בידי דיאס, והוכרז כנשיא- בהמשך נבחר לנשיא בבחירות כלליות. המהפכה עצמה התנהלה באזורים שונים של מקסיקו בידי מנהיגים שונים. בצפון המדינה, בקרבת הגבול עם ארצות הברית, המהפכנים הונהגו בידי פרנסיסקו פנצ'ו ויה (שמכונה לפעמים בטעות וילה). בדרום המדינה, ובמיוחד במדינת מורלוס, הם הונהגו בידי אמיליאנו ספאטה. דיאס הודח כעבור כמה חודשים וגלה לצרפת, שם מת בשנת 1915 המהפכה גרמה למלחמת אזרחים שנמשכה 10 שנים, בה המורדים , שלכל אחד מהם הייתה מטרה שונה נלחמו בינם לבין עצמם. בשנת 1913 מדרו נרצח בידי ויקטוריאנו הוארטה, גנרל, שהיה נאמן לדיאס, שנתמך בידי שגריר אה"ב, אך לא בידי הנשיא וודרו וילסון. כוחותיו של פנצ'ו ויה חדרו לארצות הברית בעקבות כך האמריקאים שלחו ב-1914 וב-

לכדי לממן את מסע הצלב השביעי, לואי התשיעי מלך צרפת ציווה להטיל מס על הכנסיות ולהחרים את רכושם של היהודים. אחרי עצירת ביניים בקפריסין, נחת הצבא הצלבני מול דמיאט שבדלתת הנילוס במצרים בתאריך 4 ביוני 1249. במצרים שלט אלמלכ א-צאלח  בן השושלת האיובית, צאצאיו של הסולטן סלאח א-דין. ב-6 ליוני נכבשה העיר דמיאט בידי הצלבנים. הצלבנים שהו בדמיאט במשך חצי שנה בחוסר מעש, ואז החליטו לכבוש את הבירה קהיר. במהלך אותה תקופה מת הסולטן אלמלכ. אשתו שאג'ר א- דור תפשה את השלטון על מצרים, והייתה אחת מהנשים היחידות שכהנו כשליטות בעולם המוסלמי של ימי הביניים. אולם היא ידעה שלא תוכל לשלוט לבדה והסתמכה על בן בריתה ממלוכ (עבד לוחם) בשם  פארס א-דין אקטאי. אקטאי נשלח בידי שאג'ר א- דור לבשר לבנו של אלמלכ, יורש העצר - אלמלך אלמועט'ם תוראן שאה, על מות אביו, כדי לבשר לו שהוא היורש. תוראן שאה שהה אותו זמן באזור דיארבקר, בטורקיה של ימינו. כל אותו זמן היא הסתירה את דבר מותו של בעלה. בינתיים הצלבנים הביסו את הצבא המצרי בקרב מנצורה שנערך ב-8 לפברואר 1250. בקרב נהרג יד ימינה של שאג'ר א- דור פאח'ר א-דין,

בתמונה של הצייר ז'ורז' רושגרוס (1883) רואים את ההמון הרומאי הזועם הורג את הקיסר הרומאי ויטליוס. ויטליוס היה אחד מארבעת הקיסרים ששלטו בשנת ארבעת הקיסרים, שנת 69 לספירה. הוא שלט ברומא בצורה ראוותנית ומושחתת שהזכירה את הקיסרים קליגולה ונרון. מי שהדיח אותו מכס השלטון היה לא אחר מהקיסר אספסיאנוס, שהגיע מיהודה, בעיצומו של המרד הגדול כדי לתפוס את כס הקיסר. אחרי שכוחותיו של ויטליוס הובסו בידי כוחותיו של אספסיאנוס בקרב בדריאקום השני. ויטליוס נמלט, אך נתפס בידי כוחותיו של אספסיאנוס. ויטליוס נקשר למדרגות ההגמוניאניות ברומא שם ההמון עשה בו שפטים. לפוסט בפייסבוק

ראש ממשלת ישראל הראשון דוד בן גוריון והנשיא השני יצחק בן צבי בתקופה בה למדו משפטים באיסטנבול לפוסט בפייסבוק

ביום הזיכרון וערב העצמאות כדאי שנזכור ששלושים שנה לפני עצמאות מדינת ישראל הישוב היהודי נלחמו רבים מהישוב היהודי החדש והישן בצבא האימפריה העוסמאנית. בתמונה זו משנת 1916 ניתן לראות את שמואל יבין (פקטורי), משה שרת, דב הוז. אברהם משה גבירצמן, (מורה בגמנסיה), ועוד חייל לא מזוהה. משה שרת הטיף לגיוס של בני הישוב לצבא העוסמאני מחשש שהיהודים יגורשו מארץ ישראל בגלל המלחמה. הוא עצמו שרת כקצין בעיקר בחזית סיני. משה שרת כתב לאשתו ציפורה בעיצומה של המלחמה בתאריך 18.7.1917 צפורה! הנני בירושלים כבר שני לילות ויום, אני בריא, קצת נחתי. חונים אנו באוהלים בין עצי זיתים בסביבות התחנה. מצב הרוח רעוע. אין כוח יותר. באופן רשמי עוד לא התברר הדבר, אך אין ספק כי הולכים אנו לעבר הירדן - אל דרך מדינה, לעמאן. כנראה נשהה כאן ימים אחדים. ופה אין איש לבד רוזנשטיין. כן, גם חנה כהן פה ואין עם מי לדבר ולהשיב נפש. בעיר מות. והיהדות הירושלמית מנוולת עתה שבעתיים בעוניה וגם בקלקולה. ובכל זאת, ואף על פי כן, ולמרות כל אלה - ירושלם, ירושלם! ירושלם שלי: החיה בדמיוני, ראש כל חלומותי מה נהדרה את! איני זוכר אם דברתי אתך פעם על