היסטוריה עולמית

שמה היה פטמה סהר ארדן, אבל היא מוכרת בהיסטוריה בשם קרה פטמה  (1888-1955), בטורקית פטמה השחורה. קרה פטמה נולדה בארזורום שבאימפריה העוסמאנית (כיום במזרח טורקיה), בעלה אהמט ביי, שהיה חייל בצבא העוסמאני, השתתף במלחמות הבלקן ונהרג במלחמת העולם הראשונה בחזית הקווקז. בשנת 1919, אחרי התבוסה במלחמת העולם הראשונה, כאשר צבא יוון וצבאות המעצמות האירופיות המנצחות החלו לנגוס בשטחי מה שנשאר מהאימפריה המנוחה, כנס הגנרל מוסטפה כמאל, מי שנודע אחר כך כמייסד הרפובליקה הטורקית אטטורק, ועידה בעיר סיווואס, שבמרכז טורקיה, בה החל לארגן את ההתנגדות לפולשים. קרה פטמה נפגשה עם כמאל והתחייבה להקים מיליציה של גברים ונשים, בפיקודה שתילחם בפולשים, כמאל אשר לה באופן חריג להיות מוכרת כחיילת על אף שהחוק אסר זאת על נשים, והיא הייתה בין הנשים הבודדות שזכו לכך. היחידה בפיקודה נלחמה בחזית המערבית, באזור העיר איזמיר נגד הפולשים היוונים. אחרי שחרור איזמיר נלחמה בקרבות אינונו, דומלופינר וסקריה. בקרבות אלה עמדה בראש יחיד של 300 חיילים וחיילות, בשלב מסוים נפלה בשבה יחידה יוונית בפיקוד גנרל ניקולאוס טריקופיס, אבל הצליחה לברו

ב-8 לאוקטובר 1480 עמדו שני צבאות גדולים בשתי גדותיו של נהר אוגרה (כיום בקלוגה אובלסט שברוסיה). מצד אחד עמד צבאה של הורדת הזהב הטטרית, בפיקודו של אהמט ח'אן. צבא שהורכב מעשרות אלפי פרשים לפי מסורת הלחימה הטורקו מונגולית. מן הצד השני עמד צבאה של נסיכות מוסקווה, בפיקודו של הנסיך הגדול ממוסקווה, איוון השלישי "הגדול" ושל בנו איוון איוונוביץ. זה לא היה ממש קרב, אלא מפגש בין שני צבאות, שנודע בשם "ההתקוממות הגדולה על נהר אוגרה", שהביא לסופה של ההגמוניה הטטארית ברוסיה, ובדיעבד גם לפרוקה של הורדת הזהב. איוון השלישי, סרב לשלם את מס הווסאל שלו לח'אן של הורדת הזהב, וקרע את מכתב האמנה שקבל, מהח'אן. הטטארים החליטו ללמד אותו לקח, מתוך מחשבה שמצבו לא יאפשר לו להתנגד, בגלל שהיה עליו איום מצד שכניה של רוסיה, ממלכת פולין-ליטא ומסדר האבירים הטווטוני. בנוסף על כך שנים מאחיו של איוון השלישי פתחו במרד נגדו ופנו לעזרתו של מלך פולין ודוכס ליטא קז'ימיז' הרביעי, שכרת ברית עם הורדת הזהב. גם הפולנים- ליטאים, וגם המסדר הטווטוני, פלשו לשטחה של נסיכות מוסקווה. מצד שני הטטארים פ

ביולי 1757 הגיעה שיירת חאג' לעיר מכה. בראש השיירה עמד אמיר אל חאג' (מפקד החאג') בשם חוסין פאשה איבן מאקי, מושל דמשק (ויליד עזה).כמה שבועות אחר מכן יצא חיל החלוץ של השיירה פיקוד מוסא פאשה. בדרכו חזרה ממכה. בדרכה הגיע השיירה למקום בשם אל קטרנה (כיום במרכז ירדן), שם היא הותקפה בידי בדואים משבט בני סאקר, בראשם עמד קעדן אל פאיז. חיילי המשמר שאבטח את השיירה  ברחו לחוראן, למעאן, לירושלים ולעזה. מוסא פאשה ברח פצוע עירום ויחף לדרעה בה מת מפצעיו. חלק מחיילי המשמר ששרדו הצליחו להגיע לדמשק, שם דווחו על המתקפה לשלטונות, והזעיקו חיל תגבורת לאבטח את יתר השיירה שהמתין בספטמבר 1757 בטאבוק שבחגאז (כיום ערב הסעודית) לתנאים בטוחים ליציאה לדרך. אבל גם חיל המשמר הותקף בידי שבטי בדואים בין אל קטרנה למעאן, ולא הצליח להתקדם הרבה. חוסין פאשה אבן מאקי, הציע לשיח' קעדאן, שוחד כדי שיתן לשיירה להגיע לדמשק בבטחה, אבל קעדאן סרב כי הסכום שהוצע לא היה גבוה מספיק לטעמו, והשיירה נותרה בטבוק. בסופו של דבר החליט חוסיין פאשה לצאת לדרך עם השיירה בסוף אוקטובר 1757 למרות הסכנה, שהשיירה תותקף שוב בידי בדואים.

פסל גאלי של טראניס- אל השמים והרעם במיתולוגיה הקלטית. הפסל מן המאה הראשונה לספירה, נמצא בצרפת. ניתן לראות שמבחינת לבוש וסגנון השפעת הכיבוש הרומי עשתה את שלה, והפסל הוא בסגנון יווני-רומי ריאליסטי לחלוטין- לבוש במדי קצין רומאי. מצדדיו של טראניס שני סמליו- העיט הזהוב וגלגל שמסמל את גלגל השמים. כיום הפסל מוצג במוזיאון לפידר באוויניון שבצרפת. לפוסט בפייסבוק

מטבע כסף מממלכת עילם (כיום מחוז חוזסטן, שבאיראן). בה רואים בצד אחד את המלך קמנסקירס השלישי (מלך 82/81-75 לפני הספירה, זהו שמו היווני בכתובות בכתב היתדות נקרא קובינשצ'יקרי) ורעייתו המלכה אנזאזה. באותה תקופה עילם הייתה ממלכה וסאלית של האימפריה הפרתית, וכמו במטבעות הפרתיים מטבעותיה נטבעו עם כתובות בשפה היוונית, מורשת השלטון היווני מקדוני, של אלכסנדר מוקדון והאימפריה הסלווקית בפרס. טביעת מטבע בו מופיעים המלך והמלכה במשותף, שלא כמקובל, מראה ככל הנראה שאנזאזה נחשבה כמלכה לכל דבר ולא רק כאשת המלך. לפוסט בפייסבוק

תמונות שצלמתי באתר הצפוני בבית גוברין. התמונות הראשונות (1-6) הן של האמפיתאטרון הרומי של בית גוברין, או בשמה הרומי לוקיה ספטימיה סוורה אלוותרופוליס- או בקיצור רק אלוותרופוליס. האמפיתאטרון שנבנה במאה השלישית לספירה בתקופת שלטונו של הקיסר קומודוס, עבר שחזור חלקי, והוספו לו (כמו במקומות אחרים באתר) דמויות של צופים, גלדיאטורים, חיילים רומיים ויציע כבוד, מעשה ידיו של האמן נעם נדב. בנוסף הונחו במקום דגלים רומיים. לא רחוק משם ישנה כנסיה צלבנית, שחלק ניכר ממנה, נבנה בבנייה משנית מעתיקות רומיות וביזנטיוות קדומות יותר וניתן לראות שעברה בהמשך הסבה למסגד  בכך שנבנה בה מנבר- גומחה לכיוון העיר מכה הקדושה למוסלמים לכיוונה מתפללים(תמונות 7-10). כמו כן נמצאו במקום שרידים לעיר רומית וצלבנית, הכוללת בית מרחץ, ובתי מלאכה (תמונות 11-13) לפוסט בפייסבוק

חותם זכוכית משנת 42 לפני הספירה עליו מופיעה דמותו של ברוטוס, אחד מראשי הקשר לרצח יוליוס קיסר. מתחתיו שני פגיונות והקיצור "איד מר"- האידים של מרס- 15 במרס, התאריך בו יוליוס קיסר נרצח   https://www.facebook.com/ historiaolamit/posts/ 601898599964680 . לפוסט בפייסבוק

מטבע כסף מן המאה הראשונה לפני הספירה, שנמצא בברטיסלבה שבסלובקיה. מדובר במטבע של הבויים, עם קלטי, ששכן באותה תקופה באירופה המרכזית (מהמילה בויים מגיע שמה של בוהמיה שבצ'כיה המודרנית). בצידו האחד של המטבע מופיעה דמותם של האלים הרומיים אפולו ומרס. מצידו השני ישנה דמות של פרש הנושא ענף קיסוסית עם פירות. הקיסוסית היא צמח חשוב בדת הקלטית הקדומה. ומתחת כתוב באותיות לטיניות ביאטק. כיוון שמטבעות רבים מסוג זה נמצאו בברטיסלבה וסביבתה הם מכונים ביאטקים. לפוסט בפייסבוק

מצודת דרבנט, היא מצודה, החולשת על העיר דרבנט שבקווקז, כיום דגסטן שבשטח רוסיה. המצודה נבנתה במאה השישית בידי מלך פרס הססאני חוסרו הראשון (531-579). בנקודה שנחשבת עוד מהעת העתיקה שנים לנקודה אסטרטגית. במהלך ההיסטוריה שלטו במצודה עמים רבים, כמו הערבים, המונגולים, והחל מהמאה ה-18 הרוסים. לפוסט בפייסבוק

תמונות שצלמתי בבית גוברין. התמונות הן ממערת אפולופאנס, אחת משתי המערות הצידוניות, מאתר מרשה. מדובר במערת קבורה מהמאות 2-3 לפני הספירה, של משפחה הלניסטית שמקורה בצידון שבלבנון המודרנית. החל מהמאה הרביעית לפני הספירה, החלו להגיע לאזור מהגרים פניקיים במוצאם, שאמצו את התרבות היוונית. ראש המשפחה הוא אפולופאנס שמוזכר במספר כתובות במערה, כמו כן מוזכר מוצאו הצידוני. בפתח המערה ניתן לראות את דמותו של הקרברוס, הוא הכלב בעל שלושת הראשים השומר על הכניסה לשאול לפי המיתולוגיה היוונית. בנוסף ישנו ציור של סצנת ציד, בה צייד רכוב על סוסצד נמרים, ביוונית פרדליס- ממנה הגיע לעברית המלה ברדלס. כמו כן ישנם ציורי קיר של חיות שונות כמו פילים, היפופוטמים, ג'ירפות, דורבנים , צבאים, קרנפים תרנגולות ועוד, ליד חלקן כתוב שמן היווני. הציורים הם שחזור של הציורים שהתגלו במערה בשנת 1902 והושחתו בעבר. לא רחוק משם ישנה מערה צידונית נוספת, מערת המנגנים בה ישנם ציורי קיר של נגנים אולם למרבה הצער היא הייתה סגורה לציבור לפוסט בפייסבוק