היסטוריה עולמית

מורנו אברהם גרציאני היה קולונל יהודי בצבא הבולגרי אחד משלושת היהודים שהגיעו לדרגות הבכירות ביותר בצבא בולגריה. בהיותו קצין צעיר נשלח לשרת בעיר השדה אלנה. במסגרת תפקידו העניש את אחד מתושבי העיר. בנו של אותו תושב שכר חבורה של בריונים שהיכו את קולונל גרציאני ופצעו אותו קשה תוך שהם קוראים את הקריאה האנטישמית מוות לצ'יפוטים- כינו גנאי ליהודים שמקורו בשפות טורקיות. כאשר השתחרר מבית החולים פגש אותו ראש המכים שהופתע לגלות שהוא עוד חי כינה אותו צ"יפוט מלוכלך. בתגובה גרציאני שלף חרבו וכרת את ראשו. גרציאני הסגיר עצמו לבית הדין הצבאי , וזה דן אותו ל- 15 שנות מאסר. בערעור שהגיש אמר שאמנם הוא מתחרט על כך שנאלץ להרוג אדם אולם קריאותיו ואלימותו של אדם זה פגעו לא רק בו כיהודי אלא גם בכבוד הצבא הבולגרי בהיותו לובש מדים. בית הדין זיכה אותו והוא שוחרר בדרגת סרן. אחר כך הספיק להשתתף במלחמת הבלקן השניה של 1912 https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=550473011773906&id=477237389097469) ובמלחמת העולם הראשונה. לפוסט בפייסבוק

פסלו של הראקלס יורה בחץ וקשת ממקדש אתנה אפאיה באי היווני אאגינה. הפסל מסביבות שנת 500 לפני הספירה נמצא כיום במוזיאון במינכן לפוסט בפייסבוק

בתמונה הראשונה (מתוך המגזין הרוסי סטארי צייחגאיז צייר אולג פדורוב) חיילים רוסיים על רקע טירת דינבורג בשנת 1666. דינבורג היא טירה שנבנתה במקור במאה ה-13 בידי מסדר האבירים הליבוני- מסדר אבירים גרמני, שהיה פלג של מסדר האבירים הטווטוני, והתיישב באזור לטביה ואסטוניה של ימינו, שכונו אז ליבוניה, במטרה להכניס את העמים הבלטיים תחת כנפי הנצרות. כיום דינבורג מכונה בשמהה הלטבי דאוגבפילס. הטירה עברה ידיים רבות, מלבד המסדר הליבוני, שלטו בה גם השוודים והפולנים. בשנת 1655 במהלך מלחמה בין רוסיה לפולין דינבורג נכבשה בידי כוחות רוסיה מידי הפולנים. כיוון שכיבוש הטירה היה ביום 31 ליולי- יומם של הקדושים בוריס וגלב, לפי המסורת הנוצרית הפרובוסלאבית, הרוסים שינו את שמה לטירת בוריסוגלבסק. בשנת 1667 נחתם הסכם שלום בין הרוסים לפולנים במסגרתו הוחזרה הטירה לפולנים ושמה שונה חזרה לדינבורג. הטירה עצמה נהרסה במאה ה-17 ובתמונה שניה ניתן לראות שחזור שלה. לפוסט בפייסבוק

סוף המאה ה-14 ותחילת המאה ה-15, מה שנותר מהאימפריה הביזנטית האדירה היה העיר קונסטנטינופול (איסטנבול) ורצועת חוף עלובה סביבה. העיר סלוניקי ועוד חוף זעיר בדרום מזרח יוון. האימפריה העוסמאנית המתעצמת תחת הסולטן ביאזיט הראשון איימה להביא את הקץ על המדינה הביזנטית העלובה, קונסטנטינופול יוצאת בעור שיניה ממצור עוסמאני. בשנת 1400 בצעד נואש מחלט הקיסר הביזנטי מנואל השני פליאולוגוס, להפקיד את השלטון בקונסטנטינופול בידי אחיינו הקיסר לעתיד יואנס השביעי , ויוצא למסע לאירופה במטרה לגייס כסף וסיוע מול האיום העוסמאני. תחנתו הראשונה הייתה איטליה. ב-27 למאי 1400 הוא נפגש עם האפיפיור בוניפקיוס התשיעי. האפיפיור הורה על תשלום מעשר צלב כדי לממן את המלחמה של הביזנטים נגד העוסמאנים. הקיסר בקר באיטליה בוונציה, פדובה, ויצ'נזה ופאביה. ביוני 1400 הגיע לרפובליקת וונציה, שם פגש את שרל השישי מלך צרפת, הוא המשיך אתו לצרפת. בסוף שנת 1400 הגיע לאנגליה שם התקבל בכבוד רב בידי המלך הנרי הרביעי, ושוכן בארמון אלת'ם. מאנגליה הוא חזר לצרפת בה שהה קרוב לשנתיים. במהלכן התבשר על תבוסתה של האימפריה העוסמאנית לצבאו של טימו

בתאריך 16 לפברואר 1270 נערך על פני הים הבלטי הקפוא קרב שנודע בשם קרב קרוזה, על שם קרוזה שבאסטוניה של ימינו בקרבתה נערך באזור איי מונסונד . הצדדים הלוחמים בקרב היו מסדר האחים לחרב הליבוני. פלג של מסדר האבירים הטווטוני- מסדר אבירים גרמני אתני שהתיישב באזור לטביה ואסטוניה של ימינו כדי להכניס את עמי האזור הפגאניים תחת כנפי הנצרות. מפקדם בקרב היה לנדמייסטר אוטו פון לוטרברג. למסדר הליבוני חבר כוח דני בפיקודו של סיוורית', מושל אסטוניה מטעם מלך דנמרק. מול הכוח הנוצרי נלחם כוח פגאני מקומי שהורכב מהדוכסות הגדולה של ליטא בפיקודו של הדוכס הגדול טריידניס ובני בריתם הסמיגלים, שבטים בלטיים ששכנו בליטא ולטביה של ימינו.  האבירים הליבוניים הסתערו על הליטאים בהסתערות פרשים, כמקובל בלוחמת האבירים של ימי הביניים.  הליטאים המתינו להם על גבי מזחלות כשהם חמושים בחניתות.  המזחלות הליטאיות בלמו את הפרשים הליבוניים, והקרב הסתיים בניצחון ליטאי . 52 אבירים ועוד 600 חיילים רגלים נהרגו לכוח הליבוני-דני, אוטו פון לוטרברג נפל בקרב ואיש הכנסיה הרמן בישוף אוזל ויק נפצע אנושות. לפי המקורות הליבוניים 1600 ליטאים נהרג

גראפיטי שצויר ונכתבו בידי האסירים בבית הכלא של האינקווזיציה בפלרמו שבסיציליה- המוכר כיום כפלאציו קיארמונטה או פשוט בשם סטרי. הגראפיטי מהמאות 16-17 כתובים בשפות שונות ניתן לראות שהאסירים ציירו ציורים בנושאים שונים כמו ישו נושא את הצלב (תמונה ראשונה). דמויות מהתנ"ך כמו אדם, חוה, אברהם, יצחק, יעקב, שמעון, ישעיה, המלך שלמה וכו'. קרב לפנטו (תמונה רביעית  https://www.facebook.com/historiaolamit/posts/545080698979804 ) וסצנות נוספות. הגרפיטי הם מהמאות 16-18 לפוסט פייסבוק

כד יין אטרוסקי מברונזה מן המאה החמישית או הרביעית לפני הספירה. במקור ממרכז איטליה כיום במוזיאון הלובר בפריז. לפוסט בפייסבוק

שני מגינים רומיים מסוגננים ואדומים התגלו בקרבת העיר דורה אירופוס שבסוריה הצפונית. בתמונה הראשונה רואים מגן מלבני- סקוטום. היחיד בסוגו שנמצא. הוא מעוטר בעיט רומי המחזיק זר עלי דפנה ובאריה. המגן הוא מהמאה השלישית לספירה כיום הוא נמצא במוזיאון אוניברסיטת ייל. המגן של החייל הרומי בתמונה השניה מבוסס על מגן זה. בתמונה השלישית רואים שחזור של מגן רומי מהמאה השניה או השלישית לפני הספירה. המגן מעוטר בסצנות מתוך האיליאדה של הומרוס וגם הוא נמצא במוזיאון אוניברסיטת ייל. הפרש הרומי בתמונה הרביעית משתמש במגן שמבוסס על מגן זה לפוסט בפייסבוק

צוות תותח נגד מטוסים של הצבא האוסטרו הונגרי במלחמת העולם הראשונה. התמונה צולמה במהלך מערכת פיאבה שנערכה בצפון איטליה ביוני 1918. הצוות כולל בנוסף על מפעילי התותח גם תצפיתנים ומעריכי מרחק, מאחר והמכ"ם טרם הומצא, ואיתור מטוסי האויב נעשה על סמך הראייה הפיזית והשמיעה בלבד. לפוסט בפייסבוק

מטבע ממלכת כלקיס, ממלכה קטנה בסוריה או לבנון של ימינו. על המטבע מופיעים מלך ומלכת כלקיס, שהמשותף לשניהם הוא מוצאם היהודי. בצידו האחד של המטבע מופיע אריסטובלוס מלך כלקיס, שמונה למלך בשנת 54 לספירה בידי הקיסר הרומי נירון. אריסטובולוס מכלקיס היה בנו של הורדוס מלך כלקיס ונכדו של הנסיך אריסטובולוס בנם של הורדוס מלך יהודה ואשתו המלכה מרים החשמונאית. בצידו השני של המטבע מופיעה שלומית (סלומה) מכלקיס בתם של הורדוס בנם של הורדוס בנו של הורדוס מלך יהודה ומרים החשמונאית. ושל הרודיאס בתו של אריסטובולוס בנם של הורדוס מלך יהודה ומרים החשמונאית. ושל ברניקי בתם של שלומית אחות הורדוס וכוסגבר מושל אדום. בקיצור   כשאבא ואמא בני דודים   מכמה כיוונים לפוסט בפייסבוק

האוראטור- בלטינית נואם, הוא פסל רומי-אטרוסקי מסביבות שנת 100 לפני הספירה המציג את אאולוס מטלוס סנאטור אטרוסקי בסנאט של הרפובליקה הרומית, הפסל נמצא בפילה שבקרבת פרוג'ה, שהייתה ככל הנראה אזור מגוריו של מטלוס. הפסל הוא בגובה 1.79 מ' ומטלוס עוטה בו טוגה מרובת קפלים שאפיינה את הלבוש הרומי בתקופה הרפובליקנית. הוא נראה כאילו הוא נושא נאום בסנאט הרומי. בשולי הטוגה שלו ישנה כתובת בשפה האטרוסקי שנוסחה המשוער (השפה האטרוסקית פוענחה חלקית בלבד) "פסל זה מוקדשו לאאולוס מטלוס בנם של ול ווסי" תרגום אחר שנעשה בהסתמכות על שפת הסנסקריט טוען שכתוב שם שהפסל נבנה לכבודו של אאולוס מטלוס בגלל תרומתו לקהילה. כיום הפסל נמצא במוזיאון הלאומי לארכיאולוגיה בפירנצה. לפוסט בפייסבוק

בתמונה הראשונה רואים את איגנטיוס אליאס השלישי פטריאך אנטיוכיה ראש הכנסיה הסורית האורתודוכסית בשנים 1917-34 בביקורו בכנסיית הקבר בירושלים. התמונה השניה היא ככל הנראה מאותו ביקור בשנת 1924 ליד כנסיית המולד בבית לחם. קבור במלנקרה במדינת קרלה שבהודו אליה נסע בשנת 1932 כדי ליישב סכסוך בכנסיה הסורית המקומית והוכרז אחרי מותו כקדוש של הכנסיה הסורית האורתודוכסית. לפוסט בפייסבוק

שני כדי חרס מעוטרים בדוגמת יגואר השייכים לתרבות פרה קולומביאנית, המכונה "גואנקסטה ניקויה" שהייתה פעילה בחלקים מקוסטה ריקה וניקרגואה המודרנית במאות 11-16. הכד השמאלי נמצא בגואנקסטה ניקויה שבקוסטה ריקה והוא מוערך למאות 13-15 כיום הוא נמצא במוזיאון לאמנות בבוקה רטון פלורידה. הימני מוערך למאות 11-14 נמצא במחוז ריוואס שבניקרגואה והוא נמצא היום במוזיאון לאמנות יפה בבוסטון. יתכן שהיגואר מייצג אלוהות מקבילה לאל האצטקי טזקטילפוקה שמגולם בדמות יגואר. לפוסט בפייסבוק

מטבע דירהם ערבי נוצרי שנטבע בעכו הצלבנית בשנת 1251. בצידו האחד של המטבע ישנו עיטור צלב במרכז וכתוב: "אלוהים אחד, אמונה אחת, טבילה אחת". וכתובת נוספת "נטבע בעכו בשנת אלף מאתיים חמישים להתגלות". בצד השני כתוב "האב הבן ורוח הקודש האלוהית" וכתובת נוספת "לו התפארת לעולמי עולמים אמן אמן". מטבע זה נטבע לזמן קצר בנסיון להתחרות בדינרים והדירהמים האיוביים שנשאו כתובות אסלאמיות. אולם האוכלוסיה המוסלמית לא התלהבה מהמטבעות האלה והעדיפה להשאר עם המטבעות האיוביים. נסיון צלבני נוסף היה לטבוע מטבעות ללא צלב עליהם הכתובת המתאימה בשם האל הרחמן הרחום", אולם גם הם לא זכו להצלחה מרובה. לפוסט בפייסבוק

ג'יימס ארמיסטאד לאפייט היה עבד אפרו אמריקאי שנשלח במהלך מלחמת העצמאות של ארצות הברית בידי המרקיז לאפייט, הקצין הצרפתי שסייע לאמריקאים לרגל בשורות הבריטים.  בשנת 1781 הוא הצטרף כביכול לכוחות הנאמנים לבריטים בפיקוד בנדיקט ארנולד בטענה שהוא עבד נמלט. ארנולד סמך עליו עד כדי כך שנתן לו להדריך כוחות בריטיים מאוחר יותר רגל במחנהו של המצביא הבריטי סיר צ'ארלס קורנווליס. ארמיסטאד מסר את המידע שקבל מהבריטים לאנשיו של לאפייט, וסייע לניצחון האמריקאי המשמעתי בקרב יורקטאון באוקטובר 1781 (https://www.facebook.com/historiaolamit/posts/593158070838733).  בסיום המלחמה חזר לאחוזת אדונו ויליאם ארמיסטד בוורג'יניה.  למרות שבשנת 1783 ניתנה הוראה לשחרר את כל העבדים ששרתו בצבא האמריקאי במלחמת העצמאות, ג'ימס ארמיסטד לא שוחרר בידי אדונו, מאחר שהיה מרגל ולא חייל. בשנת 1784 לאפייט חזר לאמריק וגילה שג'ימס ארמיסטאד עדיין עבד, הוא פנה בכתב לבית הנבחרים של וירג'יניה (בו אדומו ויליאם היה חבר). בעקבות פנייתו של לאפייט הוא שוחרר מעבדותו וקבל הוקרה על מעשיו כולל חלקת אדמה וקצבה חודשית. כהוקרה ללאפ

ארתוק ביי היה קצין צבא טורקי ששרת בצבאו של הסולטן הסלג'וקי, מאליכ שאה הראשון (מלך 1072-92). מאוחר יותר עבר לשרת בצבאו של האמיר הסלג'וקי של דמשק, טוטוש הראשון. בשנת 1086 טוטוש מינה אותו למושל העיר ירושלים בה מת בשנת 1091.  שני בניו סוקמן ואילגאזי גורשו מירושלים בשנת 1098 אחרי ששושלת הפאטימים השיעית כבשה אותה. שני האחים הגיעו לאזור דרום מזרח טורקיה של ימינו הם השתלטו על הערים דיארבקר, מרדין והסנכייף (כולן בטורקיה המודרנית). בתקופה זו התבססו באזור מספר מדינות צלבניות, ושני האחים היו שותפים למלחמות נגדן. סוקמן שהפך להיות הביי של מרדין - ולמעשה הקים את השושלת שנקראה על שם אביו השושלת הארתוקית- ולמעשה יסד את הבייליק (מדינה בשלטון ביי) של מרדין אחד מהבייליקים הטורקיים הקטנים הרבים שהיו בשטח אנטוליה על בסיס המדינה הסלג'וקית המתפרקת. סוקמן ביי היה שותף לניצחון הגדול על הצלבנים בקרב חרן (במזרח טורקיה אותה עיר מפורסמת מספר בראשית) בשנת 1104. אותה שנה הוא מת מהרעלת דם בדרכו לסייע במלחמה נגד הצלבנים באזור דמשק. מי שירש את מקומו היה אחיו אילגאזי, שבתקופת שלטונו הצליח להשתלט גם על העיר