היסטוריה עולמית

סגן באלג'יריה מאת ז'אן ז'אק סרוואן שרייבר הספר נכתב בידי שרייבר ששמש כעורך השבועון הצרפתי הפופולארי אקספרס. בשנת 1956 הוא נשלח לשרות מילואים באלג'יריה הצרפתית, כקצין בדרגת סגן. במקביל לתפקידו הצבאי תעד את המצב המסובך של הקולוניה הצרפתית. מצד אחד אלג'יראים מורדים, מתיישבים צרפתים שחלקם נולדו במקום. הצבא הצרפתי שמצד אחד מנסה לפייס את המקומיים הצרפתים והערבים ומצד שני נלחם במורדים. תעוד מעניין ממקור ראשון של אחד המקרים המסובכים בהיסטוריה. בעברית הספר יצא בשנת 2002 לפוסט בפייסבוק

פוסט חנוכה אחרון: פסל האלה היוונית טיכה (ברומית פורטונה) שמקורו באנטיוכיה בירת האימפריה היוונית הסלווקית (כיום אנטקיה שבמזרח טורקיה). מדובר בפסל שיש רומי, שהוא העתקה של פסל ברונזה שנוצר במאה השלישית לפני הספירה בידי הפסל היווני בן אנטיוכיה אאוטיכידס לפוסט בפייסבוק

מלחמות המכבים באיור מתוך ספר תנ"ך מהמאה העשירית לספירה שנמצא במנזר בסנט גאלן שבשויץ. כיום הספר נמצא במוזיאון בליידן שבהולנד. כנהוג בתקופה החיילים, כלי הנשק, שיטות הלחימה והמבנים מתאימים הרבה יותר לתקופה בה אויר הספר מאשר לתקופה בה התרחשו המאורעות. לפוסט בפייסבוק

לכבוד חנוכה מטבע יווני סלווקי. המטבע הוא מטבע סטאטר מזהב של מייסד השושלת סלווקוס הראשון ניקאטור, שהוטבע בשושן (ביוונית סוסה) שבפרס בשנת 287 לפני הספירה. בצידו האחד של המטבע ראשו של האל היווני אפולו. בצידו השני של המטבע האלה היוונית ארטמיס על גבי מרכבה הרתומה לשני פילים- כזכור הפילים שמשו כבהמות מלחמה בצבא הסלווקיג מול החשמונאים (https://www.facebook.com/historiaolamit/photos/a.477656592388882/558497684304772/?type=3 ) לפוסט בפייסבוק

פוסט חנוכה הלניזם באפגניסטן "רגלו של זאוס" היא פיסת כף רגל ענקית של פסל שנמצאה באתר הארכיאולוגי ההלניסטי איי חנום שבאפגניסטן, היא אלכסנדריה שעל האוקסוס, אחת מהערים שיסד אלכסנדר מוקדון במסעות כיבושיו. הרגל נמצאה בשנת 1968 בידי ארכיאולוגים צרפתיים והוצגה במוזיאון הארכיאולוגיה בקבול. במהלך שנות מלחמת האזרחים באפגניסטן היא נבזזה לצד ממצאים רבים נוספים.בסופו של דבר היא אותרה והוצגה לזמן מה במוזיאון בטוקיו. היא הוחזרה לאפגניסטן ושוב מוצגת בקבול. היא מזוהה כרגלו של זאוס מאחר ויש עליה דוגמת ברקים וזאוס היה אל הברק. הפסל הוא מלאכת מחשבת של אמנות יוונית. תמונות: 1. רגלו של זאוס 2. פסל של זאוס מתוך אנציקלופדיה תרבות צייר אלסנדרו פדיני לפוסט בפייסבוק

סיפור יוצא דופן המופיע במקבים ב' פרק י"ב פסוק 35 מספר כי במהלך קרב במרשה, היא בית גוברין, פרש יהודי בשם דוסיתאוס ניסה לחטוף את גורגיאס, סטרטגוס אדום, היווני סלווקי, שרכב גם הוא על סוסו. דוסיתיאוס אחז בקלמיס (גלימה) של גורגיאס. פרש תראקי ששרת לצד גורגיאס שסף בחרבו את כתפו של דוסיתאוס. ככל הנראה היה זה ניסיון שלא צלח מצד היהודים לחטוף את המפקד היווני לצרכי מיקוח. תמונות: . 1-2 פרשים סלווקיים חומושים בנשק בסגנון תראקי ציירו ג'וני שומט ואנגוס מקברייד לפוסט בפייסבוק

פוסט חנוכה: בספר מקבים א' טי, נ"ד מסופר על הכהן הגדול המתיוון אלקימוס (אליקים): "ובשנת שלוש וחמישים ומאה בחודש השני ציווה אלקימוס להרוס את חומת חצר המקדש הפנימית ויהרוס את מעשה הנביאים ויחל להרוס: ולא יכול עוד לדבר דבר ולצוות לביתו: וימת אלקימוס בעת ההיא ברגזה גדולה:". חומת החצר הפנימית מכונה גם סורג והיא הייתה החומה אשר הוותה הגבול אותו אסור היה על נוכרים לעבור. הוא נזכר גם בכתבי יוסף בן מתתיהו כחומה נהדרת ביופיה. בשנת 1871 גילה הארכיאולוג הצרפתי שארל קלרמון גאנו כתובת ביוונית שתוכנה הוא: ΜΗΘΕΝΑΑΛΛΟΓΕΝΗΕΙΣΠΟ ΡΕΥΕΣΘΑΙΕΝΤΟΣΤΟΥΠΕ ΡΙΤΟΙΕΡΟΝΤΡΥΦΑΚΤΟΥΚΑΙ ΠΕΡΙΒΟΛΟΥΟΣΔΑΝΛΗ ΦΘΗΕΑΥΤΩΙΑΙΤΙΟΣΕΣ ΤΑΙΔΙΑΤΟΕΞΑΚΟΛΟΥ ΘΕΙΝΘΑΝΑΤΟΝ ובתרגום לעברית: "איש נוכרי לא ייכנס לפנים מן המחיצה המקיפה את המקדש ולחצר המוקפה, ומי שייתפס יתחייב בנפשו ודינו למיתה"- מה שמתיישב עם דבריו של יוספוס לפיהם הייתה כתובת כזו בבית המקדש ביוונית ובלטינית. הכתובת שמצא קלרמון גאנו נמצאת כיום במוזיאן הארכיאולוגיה באיסטנבול (תמונה 1). כתובת נוספת דומה לזו נמצאה בחפירות בירושלים, אך לא שלמה. בשנת 1935 והיא

לכבוד חנוכה על אחד הסמלים הפחות ידועים אך היותר נפוצים של התרבות ההלניסטית קאוסיה הוא שמה של כומתה שהייתה אופיינית למקדונים הקדומים. כיבושיו של אלכסנדר מוקדון הפיצו את הכובע על פני העולם ההלניסטי בשלוש יבשות. וניתן למצוא עדויות לקאוסיה במקומות מרוחקים מאוד ממקדוניה. ההיסטוריונים של אלכסנדר מוקדון מתארים אותו ואת אנשיו כחובשי קאוסיה. נאמר שהוא חלק לקציניו קאוסיות ארגמן אחרי כיבוש פרס נאמר שהוא שלב בין הקאוסיה המקדונית לכתר הפרסי הגבוה המכונה ביוונית דיאדמה בשילוב שנקרא ביוונית "קאוסיה דיאדמופורוס". גם על פיליפוס החמישי מלך מוקדון (מלך 221-179 לפני הספירה) נאמר שחבש קאוסיה. על קלאופטרה השביעית מלכת מצרים האחרונה, שמוצאה גם כן היה יווני מקדוני, נאמר שבשנת 34 לפני הספירה הציגה את ילדה המשותף עם מרקוס אנטוניוס- תלמי (פתולמיוס ביווני) חבוש בקאוסיה משולבת עם דיאדמה. בתמונה הראשונה ניתן לראות פסל ראש של אדם החובש קאוסיה שנמצא בים ליד האי היווני קלימנוס. הפסל מהמאה השניה לפני הספירה מכונה "מלך מקדוני" על אף שאין כל ידיעה באיזה מלך מדובר או אם אכן מדובר במלך. בתמונה השניה של

פוסט חנוכה ראשון אחרי כיבוש חלקים מהודו ופקיסטן של ימינו בידי אלכסנדר מוקדון, המדינות היווניות שירשו את אלכסנדר אמצו את השימוש בפילים במלחמה. גם המדינה הסלווקית נגדה נלחמו המקבים אמצה את לוחמת הפילים. בעבר דברנו על כך שאלעזר החשמונאי נהרג בקרב בית זכריה מפגיעת פיל (https://www.facebook.com/historiaolamit/photos/a.477656592388882/558497684304772). קרב אחר בו היו מעורבים הסלווקים היה קרב רפיח בו שתי מדינות יווניות נלחמו זו בזו עם פילים- בית סלווקוס נלחם עם פילים אסיאתיים ובית תלמי ממצרים עם אפריקניים (https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=665246813629858&id=477237389097469). אבל קרב אחד שבית סלווקוס היה מעורב בו מכונה "קרב הפילים" הכוונה היא לקרב שנערך בשנת 275 לפני הספירה בין הסלווקים תחת המלך אנטיוכוס הראשון לבין הגלאטים- קלטים שהתיישבו במרכז אנטוליה היא טורקיה האסיאתית של ימינו (https://www.facebook.com/historiaolamit/posts/601414390013101). בקרב עצמו הביסו הסלווקים שהשתמשו בפילים את הגלאטים לא ידוע הרבה אודות הקרב, חלק מהכותבים מדברים על מספר מוגזם של 40 אלף גלאט

כאשר נסעתי ללמוד באיסטנבול לפני שנים קבלתי המלצה לבקר באתר מיוחד, אשר אנינו נמצא באזורי התיירות המקובלים. הכוונה היא לכנסיית חורה שמוכרת כיום כמסגד קריה. מדובר בכנסיה ביזנטית שנבנתה לראשונה במאה הרביעית לספירה, מבנה הכנסיה נבנה מחדש ככנסיית מנזר, בשנים 1077-81 בידי מריה דוקאינה- חמותו של הקיסר אלכסיוס הראשון. באותה תקופה אזור זה היה מחוץ לחומות קונסטנטינופול ולא נחשב עוד חלק מהעיר. המבנה מהמאה ה-11 הוא פחות או יותר המבנה שקיים עד היום. אולם הכנסיה מוכרת בעיקר בזכות הפסיפסים והפרסקאות שלה שנוספו בשנים 1315 - 1321 בידי המדינאי הביזנטי תאודור מתוחיכיתס. קשה להאמין אבל דווקא בתקופה זו בה מה שנותר מהאימפריה הביזנטית היה תלוי על בלימה, נוצרו בה יצירות מופת אומנותיות שכאלה- פריחה אמנותית בעיר הגוססת שכונתה על שם שושלת פליאולוגוס השלטת- הרנסנס הפליאולוגי. הכנסייה והמנזר הסמוך לה היו מרכז תרבות חשוב בקונסטנטינופול בשנותיה האחרונות כעיר נוצרית. בשנת 1511 אחרי הכיבוש העוסמאני של העיר, הוסבה הכנסיה למסגד בידי הואזיר הגדול של האימפריה אתיק עלי פאשה. הפרסקאות והפסיפסים טויחו בלבן. שמה הוסב לקריה ג&

בעבר דברנו על סיפקס מלך נומידיה המערבית בשנים 214-206 לפני הספירה, שנלחם במלחמה הפונית השניה לצד קרתגו של חניבעל נגד מסיניסה מלך נומידיה המזרחית בן בריתם של הרומאים (ועל כך דברנו בפוסט בעבר https://www.facebook.com/historiaolamit/posts/722261701261702). על המטבע כתוב בשפה הפניקית הקרובה מאוד לעברית ספכ -הממלכת כלומר סיפקס המלך לפוסט בפייסבוק

הנוסע האנגלי תומאס אדוארד באודן (1791-1824) הגיע בשנת 1817 לקומאסי- בירתה של ממלכת אשאנטי, ממלכה שהקימו בני שבט אקאן בשטח מדינת גאנה המודרנית. הוא נדהם לגלות את השליט המקומי עדוי כולו בתכשיטי זהב בכמות כל כך גדולה שבקושי יכול היה להרים את עצמו. ואכן כמויות הזהב הגדולות באזור גאנה העניקו לאזור כבר במאה ה-18 את הכינוי חוף הזהב, והאזור הפך למרכז סחר הזהב העולמי, והוקמו בו מושבות פורטוגזיות, הולנדיות, דניות ואף שוודיות. על כולן השתלטו בסופו של דבר הבריטים. עיבוד הזהב של בני אקאן נחשב למלאכת מחשבת, והשליטים המקומיים מתהדרים בתכשיטי זהב מרובים. תמונות: 1. אוסי טוטו אגיימן פרמפה מלך אשנטי בתמונה משנת 1931 תכשיטים וחפצי זהב של בני אקאן לפוסט בפייסבוק