היסטוריה עולמית

קרב סטיקלסטאד היה קרב שנערך ב29 ליולי 1030 בסטיקלסטאד שבנורווגיה בין צבאה של נורווגיה בפיקודו של המלך אולאף השני, לבין קואליציה של אצילים ואיכרים שהיו נאמנים לקנוט הגדול מלך אנגליה ודנמרק. בראש הקואליציה עמדו שלושה הארק מטיוטה, תוריר הונד וקלפיר ארנרסון. צבאו של אולאף מנה כ6000 חיילים. וצבא האיכרים מנה 14 אלף חיילים. המלך אולאף נהרג בקרב, והפך אחרי זה לקדוש נוצרי בזכות כך שפך את הנצרות לדת המדינה של נורווגיה. גם מותו בקרב סייע להפיכתו לקדוש. 3 תמונות שמתעדiת את מותו לפוסט בפייסבוק

קרטימנדואה הייתה מלכת הבריגנטים, אחד מהשבטים הקלטיים של בריטניה. היא נודעה כמשתפת פעולה עם הרומאים. בשנת 51 לספירה היא אף הסגירה את קרטקוס, מנהיג המרד הבריטוני נגד הרומאים, שבקש אצלה מקלט אחרי שהובס בידי המצביא הרומי אוסוריוס סקפולה. על שתוף הפעולה שלה זכתה קרטמנדואה לכבוד ועושר רב מהקיסר הרומי קלאודיוס. אבל בהיסטוריה הבריטית היא נחשבת כבוגדת. בשנת 57 בעלה לשעבר ונטיוס פתח נגדה במלחמה, על אף שהחזיקה בכמה מקרוביו כבני ערובה. הרומאים שלחו כוחות צבא לסייע לבת בריתם. לא הייתה הכ רעה עד שהגיע הלגיון הרביעי מספרד בפיקוד קסיוס נסיקה והכריע את המורדים. בשנת 69 "שנת ארבעת הקיסרים" ונטיוס פתח במרד נוסף. הרומאים, שהיו עסוקים בענייניהם לא היו יכלו לשלוח כוח משמעותי. ונטיוס נצח והמשיך במרד נגד הרומאים. הקומיקס הבריטי WULF TE BRITON מאת רון אמבלטון, מספר בין השאר על המלחמה בין קרטקוס לקרטמנדואה: http://isracomics.blogspot.co.il/2011/04/wulf-briton.html ציור: קרטימנדואה וקסיוס נסיקה- מאת אנגוס מקברייד קומיקס עם תמונה של קרטמנדואה לפוסט בפייסבוק

קרב ברונאבורה היה קרב שנערך בשנת 937 בין אנגליה בפיקוד המלך אתלסטיין ואחיו אדמונד, לבין קואליציה של אולאף גוטפרידסון השלישי מלך דאבלין, קונסטנטין השני מלך אלבה ואואן הראשון מלך סטראת'קלייד (שתיהן בסקוטלנד). לא הרבה ידוע על פרטי הקרב אך הוא נחשב בעיני היסטוריונים מימי הביניים כקרב הגדול ביותר באיים הבריטיים מלבד קרב הייסטינגס. הקרב הסתיים בניצחון אנגלי והונצח בכרוניקות האנגלו-סקסיות. ציור: ג'רי אמבלטון לפוסט בפייסבוק

הקרב על נהר קיפיסוס או קרב אלמירוס היה קרב בין דוכסות אתונה, אחת הממלכות הצלבניות שהוקמו ביוון על חשבון הביזנטים אחרי מסע הצלב הרביעי, ובראשה עמד הדוכס הבורגונדי וולטר דה בריין. לבין אלמוגבארס, שכירי חרב קטלאנים שנשכרו בידי האימפריה הביזנטית ומצאו עצמם "מחוסרי עבודה". הקטלאנים, הטו את אפיק נהר קיפיסוס, במטרה להצר את צעדי ה"אתונאים". בהתחלה, נראה היה שיד הקטלאנים על התחתונה, מאחר והיהו בנחיתות מספריץ וגם טורקים שהבטיחו להלחם לצידם ברחו משדה הקרב. אולם הטיית הנהר גרמה לכך ששדה  הקרב התמלא בבוץ והפרשים ה"אתונאים" שקעו בו. הטורקים שראו ניצחון קטלאנים שבו לשדה הקרב וסייעו לניצחון הסופי. מרבית האצולה הצלבנית של אתונה נהרגה בקרב. בעקבות כך הקיץ הקץ על השלטון הבורגונדי באתונה, בעצת הקטלאנים מונה לדוכס אתונה מנפרד, בנו של פרידריך השני, מלכה הנורמאני של סיציליה. בפועל אתונה נשלטה בידי אנשי כנסיה מאראגון, מכורתם של הקטלאנים. תמונות: 1. סצנה מהקרב (אנחל גרסיה פינטו) 2. שכירי החרב הקטלאנים בציור מהתקופה לפוסט בפייסבוק

הקרב על נהר הידפסס היה קרב שנערך בשנת 326לפני הספירה בשטח פונג'ב, פקיסטן של ימינו בין צבאותיו היווניים מקדוניים של אלכסנדר הגדול. לבין הממלכה ההודית המקומית של פאורווה תחת המלך פורוס. הקרב הסתיים בניצחון יווני מוחלט, והביא את אלכסנדר לשיא כיבושיו בהודו ובכלל. תמונות: 1. אלכסנדר הגדול על סוסו בוכפאלוס, שנפצע בקרב (סרג'יו ריצאטו, העולם מראשיתו ועד ימינו) 2. סצנת קרב מאת אנגוס מקברייד 3. המלך פורוס נכנע לאלכסנד לפוסט בפייסבוק

בסוף המאה ה-19 היה במצרים מצב פוליטי מיוחד- לכאורה היא הייתה חלק מהאימפריה העוסמאנית. בפועל שלטה בה שושלת מלוכה שמוצאה מהפקידות העוסמאנית, ששלטה במדינה יחד עם פקידות בריטית. בסודאן התנהל שלטון אנגלו מצרי. בשנת 1877 מינה החדיו של מצרים אסמאעיל, את הבריטי צ'ארלס גורדון לשליט סודאן. בשנת 1881 הכריז על עצמו מוחמד אחמד, איש דת סודאני כמהדי- משיח, והכריז מלחמת ג'יהאד נגד השלטון האנגלו מצרי. שליט מצרים, ראוף פאשה שלח שליח לאסור את המהדי, שסרב כמובן לצו המעצר, כשהוא מכריז על עצמו כשליט סודאן. וכך החלה מלחמת המהדי נגד השלטון האנגלו מצרי. באוגוסט 1881 נשלחו שתי פלוגות לאסור את המהדי, אך הובסו בקלות בידי כוחותיו. המהדי מינה ארבעה ח'ליפים, שירשו אותו בדומה לנביא מוחמד, והמדינה שלו הסתמנה כתאוקרטיה אסלאמית (קצת מזכירה את המדינה האסלאמית של היום). והקרבות נמשכו, בתשעה בדצמבר 1881 הרגו כוחות המהדי 1400 חיילים של מושל פשודה, רשיד ביי. הם המשיכו במצור על העיר אוביד, בירת מחוז קורדופן, שנכנעה להם. המדינה האסלאמית השתלטה על מרבית חלקי סודן, רק מאחזים מצריים בודדים שרדו. באותה תקופה השת

קרב אנגיארי, היה קרב שנערך בשנת 1440 באנגיארי שבאיטליה, בו גברה הרפובליקה של פירנצה על דוכסות מילאנו. הקרב עצמו התפרסם בזכות ציור קיר שצייר לאונרדו דה וינצ'י בארמון פלאצו וקיו בפירנצה, בהזמנת שליט פירנצה, קוזימו דה מדיצ'י. הציור עצמו אבד, ככל הנראה כוסה בצבע או ביצירת אמנות אחרת. ונותרו רק הסקיצות שלו שצוירו בידי לאונרדו. במהלך השנים מספר אמנים ניסו לצייר על פי הסקיצות של לאונרדו. בשנת 1603 צייר הצייר הפלמי פטר פול רובנס ציור שמבוסס על הסקיצות של לאונרדו. החל משנות השבעים יש נו ניסיון לאתר אית מיקומו של ציור הקיר באמצעים מודרניים. ב2012 אותרו בקירות הפלאצו וקיו סימנים לחומרי צבע ששמשו את לאונרדו, אך הציור עצמו לא אותר עדיין. תמונות: 1-3 הסקיצות של לאונרדו 4. ציור שכנראה הועתק מהציור המקורי בידי אמן אלמוני 5. הציור של רובנס על פי סקיצת לאונרדו לפוסט בפייסבוק

אולג מנובגרוד היה נסיך רוסי שהעביר את בירת רוס מנובגרוד לקייב . בתקופת שלטונו יצא למספר מסעות מלחמה נגד הכוזרים. בשנת 1912 פורסם מסמך מהגניזה הקהירית, בו מסופר על נסיך רוסי בשם הלגו, שנוצח בידי מפקד כוזרי בשם פסח (אצולת הכוזרים כידוע התייהדה). ומסכים לתקוף את קונסטנטינופול, מנוצח ובורח לפרס. התקפה רוסית על קונסטנטינופול אכן הייתה ב941. אלא שלפי הכרוניקות הרוסיות אולג מת בשנת 922. יתכן שיש טעות בכרוניקות הרוסיות, או שמדובר בנסיך רוסי אחר. לפוסט בפייסבוק

סבייטוסלב הראשון (942-972) היה נסיך קייב. למרות אמונתה הנוצרית של קודמתו בתפקיד, הנסיכה אולגה, העדיף סבייטוסלב לשמור על אמונתו הפגאנית. בשנת -965 יצא לסדרה של מלחמות נגד הכוזרים. הוא כבש את בירתם סרקל וערים נוספות כמו איטיל. כך הקיץ הקץ על ממלכת הכוזרים. בשנת 967 קבל מהקיסר הביזנטי ניקיפורוס השני 455 ק"ג זהב כדי שיסייע להם במלחמה מול הבולגרים. בשנת 968 כבשו כוחותיו של הנסיך את בולגריה. אלא שנאלץ לחזור לקייב בגלל מצור שהוטל על הבירה. בשנת 969 יצא למלחמה נוספת מול הבולגרים. הפע ם הם בקשו עזרה מהביזנטים נגדו, אך נענו בשלילה. בסופו של דבר כרתו הבולגרים ברית עם סביאטיסלב, ההונגרים והפצ'נגים. הכוח המשותף יצא למסע מלחמה מול הביזנטים. באביב 970. לפי מקורות ביזנטיים הכוח שהובס בידי סבייטיסלב הובס בידי הביזנטים כ120 ק"מ מקונסטנטינופול. מאידך המקורות הרוסיים טוענים שצר על קונסטנטינופול, שניצלה רק בזכות כופר עצום ששולם לו. בקיץ 971 פלשו הביזנטים בראשות הקיסר יוהאנס הראשון צימיסקס לבולגריה. ב13 לאפריל נפלה בירת בולגריה והצאר הבולגרי נפל בשבי הביזנטים. הכוחות הרוסיים בפיקודו של סב

הפריזים הם קבוצה אתנית ממוצא גרמאני ששוכנת במחוזות פריזלנד שבהולנד, הולשטיין שבגרמניה ( בעבר דנמרק) ובמערב דנמרק. הם מדברים בשפה משלהם- פריזית, ונזכרים כבר בכתבי הרומאי טקיטוס.  בימינו אין לפריזים שאיפות לאומיות, אך במאה ה16 הייתה להם תקופה קצרה של עצמאות. רגימנט של חיילים שכונה "החבורה השחורה" נשכר לשרותו של גאורג דוכס סקסוניה. הרגימנט הוצב בפריזלנד במטרה לדכא מלחמת אזרחים מקומית. ב29 לינואר הם נכנסו לכפר הפריזי דוניה ובצעו בו פרעות. אחד מתושבי הכפר, פיר חרלופס שמו, שאשתו  נאנסה ונרצחה בידי "החבורה השחורה", החליט לנקום בדוכס גאורג ובבית הבסבורג, והחל לנהל מלחמת גרילה, כשהוא בברית עם קרל מאגמונד דוכס חאולדרס. פיר חרלופס, שכונה חרוטה פיר- פיר הגבוה, בשל גובהו העצום שמוערך ב2.15 מטר, הקים מיליציה פריזית, שכונתה "התקוה השחורה". בהתחלה עסקה התקווה השחורה בפירטיות בים הזוידרזי, מול חופי מערב פריזלנד. הם עסקו גם בהעברה ימית של כוחות של דוכס חאולדרס. ב24 ליוני 1517 חרוטה פיר והתקווה השחורה נחתו מהים, וכבשו את ממברליק, עיר לה היתה לחרוטה איבה מיוחדת. הם הרגו וש

המספר 300 הפך לסמלו של קרב תרמופילאי בשנת 480 לפנה"ס. בין צבא פרסי בפיקודו של חשיארש (אחשוורוש, קסרקסס) הראשון לצבא יווני, בפיקודו של לאונידס מלך ספרטה. הרבה בזכות סרט הקולנוע 300 שמבוסס על קומיקס של פרנק מילר. בפועל הכוח הספרטני מנה כ300 חיילים (למעשה 304) אבל היו גם 700 חיילים מתספיאה ו6000 חיילים מערי מדינה יווניות אחרות. כמובן שגם בסדר גודל כזה מלחמה מול כוח פרסי של 250 אלף הוא הרואי ביותר. תמונות: 1. קרב תרמופילאי. מאת סרג'יו ריצאטו- העולם מראשיתו ועד ימינו 2. תמיסטוקלס, מתוך אנציקלופדיה תרבות לפוסט בפייסבוק

הרבה זוועות קרו במלחמת העולם השניה אחת מהן קרתה לחטיבה של הצבא היפני באי רמרי שבבורמה. ב19 לפברואר 1945, נאלצה החטיבה לסגת בעקבות התקפה בריטית. הדרך היחידה לסגת הייתה דרך 16 ק"מ של ביצות מנגרוב שורצות בתניני ים. בבוקר המחרת שרדו מהחטיבה שמנתה 1000 חיילים 20 חיילים בלבד. תמונות: 1. חיילים יפנים בבורמה 2. נחיתה בריטית ברמרי 3. תנין ים לפוסט בפייסבוק

בשנים 1973-4 ערך הפרלמנט הפקיסטני דיונים בשאלה מיהו מוסלמי. אחת ההחלטות של הפרלמנט הייתה שהזרם האחמדי- איננו מוסלמי. האחמדים הם זרם אסלאמי שנוסד במאה ה-19 בפונג'ב (אז הודו כיום פקיסטן) בידי מירזא ע'ולאם אחמד אל-קאדיאני. כיום חיים אחמדים בהודו, פקיסטן וגם בשכונת כבביר בחיפה (גם חבר הכנסת אימן עודה, תושב כבביר, הוא אחמדי במוצאו). הפרלמנט העביר את ההחלטה מאחר והאחמדים רואים במייסד הזרם נביא, מה שנוגד את העיקרון שמוחמד הוא אחרון הנביאים כמקובל בסונה ובשיעה. אחד ממיסדי פקיסטן ושר החוץ הראשון שלה היה סיר זפרוללה ח'אן, בן העדה האחמדית, שקבע את מדיניות החוץ האסלאמית של פקיסטן בשנותיה הראשונות (ובין השאר את הקו האנטי ישראלי המובהק). אך זכויותיו של זפרוללה, לא מנעו את ההחלטה האנטי אחמדית המובהקת. בשנת 1979 ארע ארוע היסטורי, מוחמד עבדוס סלאם אחמדי מפקיסטן זכה בפרס נובל לפיזיקה. הישג נאה לכל הדעות במיוחד למדינה עניה ולא מפותחת כמו פקיסטן. סלאם עזב את פקיסטן בעקבות החוק האחמדי משנת 1974 והתיישב בטורינו. הזכייה של סלאם בפרס נובל התקבלה בפקיסטן בקרירות מסוימת. הוענק לו כ

המלחמות הקנטבריות היו מלחמות בשנים 29-19 לפני הספירה בהן השלימה האימפריה הרומית תחת הקיסר אוגוסטוס את כיבושו של חצי האי האיברי. האזורים האחרונים שלא נכבשו היו ארצותיהם של העמיםהקלטיים הקנטברים והאסטוריאנים והם מקבילים פחות או ויותר למחוזות קנטבריה, אסטוריה ולאון בספרד של ימינו. הקנטברים לחמו בשיטות גרילה הם היו חמושים בכלי נשק אופייניים חרבות, פגיונות, מגנים אליפטיים או עגולים. גרזנים כפולי להב וחרב טיפוסית להם שכונתה פלקטה. הם גם היו פרשים מצוינים. הדיכוי שלהם היה כל כך קשה, שאוגוסטוס שלח 8 לגיונות שמנו 50 אלף חיילים כדי לדכא אותם. בנוסף על כך נשלח הצי הרומי לסייע. סך הכל היו 70-80 אלך רומאים. ב26 לפהנה"ס גבר הצבא הרומי בפיקוד קריסיוס על האסטוריאנים והקנטברים בפיקוד (כנראה) גאוסון. האסטוריאנים נאלצו לברוח לעיר המבוצרת לנסיה, עליה הרומאים צרו. משם ברח הצבא האסטוריאני להר מונס מדליוס. הרומאים צרו עליו. במהלך המצור בנו הרומאים תעלה של 15 ק"מ. בסופו של דבר התאבדו האסטוריאנים כדי לא ליפול בשבי הרומאים. אחת מהסיבות להצלחת הרומאים היתה הסיוע המודיעיני של עם קלטי אחר הבנוונטים.

פרגמון הייתה עיר יוונית בצפון מערב אנטוליה (טורקיה האסיאתית). משמה של העיר שהייתה מרכז תעשיית קלף מגיעה המילה פרגמנט. במאה ה2 לפנה"ס נבנה בפרגמון מזבח מפואר לאל זאוס. המזבח נבנה בידי המלך אומאנס השני לרגל נצחונותיו. בשנת 1904 הועבר המזבח כמעט במלואו לברלין, בידי הארכיאולוג הגרמני קרל הומן. ב1910 נבנה סביב המזבח "מוזיאון פרגמון". חלק קטן מהמזבח הועבר למוזיאון אשמוליאן באוקספורד. העברת המזבח לברלין נעשתה כדי לפאר את האימפריה הגרמנית המתעצמת. כשעלו הנאצים לשלטון עצב האדריכל אלב רט שפאר את במת הנאומים של אדולף היטלר בנירנברג על פי מודל המזבח בפרגמון. אחרי מלחמת העולם הראשונה לקחו הסובייטים את המזבח והציבו אותו במוזיאון הרמיטז' בלנינגרד (כיום סנט פטרסבורג). בימי ניקיטה חרושצ'וב הוחזר המזבח למזרח גרמניה והוצב שוב במוזיאון פרגמון בברלין. תמונות: 1. המזבח בתקופתו ( העולם מראשיתו ועד ימינו) 2. המזבח בימינו 3. פרט מהאפריז של המזבח לפוסט בפייסבוק

במאה התשיעית לפני הספירה התפתחה באזור לטיום שבאיטליה ( כיום לאציו) ובעמק הפו תרבות וילה נובה ( על שם אתר קבורה בוילה נובה שליד. בולוניה בו נמצאו חפצי ברזל רבים מהתקופה) שהיא ראשית התרבות האטרוסקית. באותו אזור תקום בהמשך העיר שתשלוט בשלוש יבשות- רומא. תמונה מתוך העולם מראשיתו ועד ימינו לפוסט בפייסבוק

פרופסור מלקולם קר היה חוקר מזרח תיכון אמריקני, שאחד לאחד המובילים בתחומו בעולם. ספרו "המלחמה הקרה הערבית", נחשב עד היום לאחד המחקרים החשובים ביותר בתחום. קר שמש כמרצה באוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס. בשנת 1982 מונה לנשיא האוניברסיטה האמריקנית בבירות. בעיצומה של מלחמת האזרחים בלבנון (1975-1990). ב18 בינואר 1984 נרצח בידי שני מתנקשים, ככל הנראה חברי מיליציה שיעית. בנו של מלקולם קר סטיב קר התפרסם בכך שזכה בשנים 1996-9 בארבע אליפויות NBA שלוש עם שיקאגו בולס של מייקל ג'ורדן ורביעית ע ם סאן אנטוניו. בנוסף זכה באליפות עם סאן אנטוניו ב2003. מעל הכל תיזכר קריירת המשחק שלו בסל הניצחון שהביא לשיקאגו בולס את האליפות בשנת 1997. https://www.youtube.com/watch?v=e7XCwLHIPLY כמאמן הוביל את קבוצתו (נכון לכתיבת שורות אלה) גולדן סטייט ווריארס לזכיה היסטורית באליפות הNBA בשנת 2015 ולשיא של 24 ניצונות רצופים בפתיחת עונת 2015-6. ועוד הזרוע נטויה. תמונות: 1. מלקולם קר 2. סטיב קר לפוסט בפייסבוק

אחרי כניעת גרמניה במלחמת העולם הראשונה. הוצב צבא צרפת במחוז הריין בגרמניה. בין חייליו היו חיילים רבים ממושבות צרפת באפריקה. חלק מחיילים אלה נהלו מערכות יחסים עם נשים גרמניות מקומיות. הנאצים כינו את הבנים שנולדו מיחסים כאלה בכינוי "ממזרי הריינלנד" כ500 מהם נרצחו בידי הנאצים. בתמונה: חייל אפריקני ושתי נשים גרמניות 1919 לפוסט בפייסבוק

אלכסנדר גריבויידוב היה מחזאי ודיפלומט רוסי. הוא נהל את המשא ומתן בעקבות הניצחון הרוסי במלחמה הרוסית פרסית של 1826-8 בעקבותיו נקחתם הסכם טורמנצ'אי. בשנת 1828 נשלח כציר לשגרירות הרוסית בטהראן. ב11 לפברואר 1829, סריס ארמני ברח מארמון השאה, בנוסף על כך ברחו לשגרירות הרוסית שתי פילגשים גאורגיות שברחו מהרמון חתנו של השאה, השלושה בקשו מקלט בשגרירות הרוסית. השאה בקש מגריבוידוב להסגיר אותם, אך הוא סרב. השמועה התפשטה ברחבי טהראן, ואספסוף משולהב הקיף את השגרירות. גריבוידוב נאלץ להכנ ע באי רצון. אבל אז ההמון התפרץ לשגרירות. פלוגת קוזקים ששמרה על השגרירות לא הצליחה לבלום אותם, ובסופו של דבר הם פרצו למשרדו של גריבוידוב בצעקות אללה אכבר. גריבוידוב, והסריס הארמני ורבים אחרים נרצחו, לא ידוע מה קרה לנערות. ראשו של גריבוידוב נכרת וגופתו הוסגרה להמון. לפי פושקין ההמון בטהראן שחק בראשו כדורגל. בשוך הסערה זיהו את גופתו רק על פי צלקת דו קרב שהייתה עליה. גופתו של גריבוידוב הועברה לקבורה בטביליסי, כי היה נשוי לנסיכה הגיאורגית נינו. בדרך לקבורה, פגש הסופר אלכסנדר פושקין את מסע הלוויה של ג

קרב דרבנות הזהב היה קרב שנערך ב-11 ביולי 1302 ליד העיר קורטרייק שבפלנדריה (החלק דובר הפלמית של בלגיה). הרקע לקרב היה ניסיון צרפתי להשתלט מחדש על פלנדריה. מלך צרפת פיליפ הרביעי לקח כבן ערובה את גי דה דאמפייר, רוזן פלנדריה, ומינה את ז'אק דה שאטיון למושל פלנדריה במקומו. הדבר עורר תסיסה בקרב הפלמים וב- 18 במאי 1302 ערכו הפלמים טבח בצרפתים של ברוז'. פיליפ הרביעי שלח בתגובה כוח בפיקודו של רובר השני רוזן ארטואה. הכוחות הפלמיים הורכבה משני כוחות, אחת הורכבה מחיל המשמר של העיר ברוז',  והונהגה בידי נכדו של רוזן פלנדריה ובידי פור דה קוניק. הכוח השני שהונהג בידי גי דה נמור, בנו של רוזן פלנדריה הורכב מיושבי פרברי ברוז' וערי החוף. בנוסף סייעו להם כוחות מהערים גנט ואיפר. בתחילת הקרב היה יתרון צרפתי, אך האבירים הצרפתים נפלו טרף לכוחות הפלמיים שהיו מאומנים בלוחמה בקשתות ובחניתות ארוכות. הפלמים לא לקחו שבויים והרגו כאלף אבירים צרפתיים כוללרובר השני, רוזן ארטואה וז'אק דה שאטיון, מושל פלנדריה. מספרם הרב של דורבנות הזהב שנלקחו שלל מהצרפתים העניקו לקרב זה את שמו. תאריך הקרב נחשב כחגם הל