היסטוריה עולמית

כתובת פונית מקרתגו מהמאה השלישית או השניה לפני הספירה. הכתובת הייתה ככל הנראה קבועה בקיר של מקדש- ונקבע בה אלו חלקים של הקרבן ניתנים לכהן ואלו למקריב, דבר שמזכיר כללים דומים שנזכרים בתורה. מוצג כיום בבריטיש מיוזאום בלונדון לפוסט בפייסבוק

גרפיטי שמציג את האל ההלניסטי- מצרי סרפיס, ושל האל המצרי אמון רע מן המאה הראשונה לספירה. במקדש האלוהויות התבאיות- אמון רע, מות וחונס בנווה המדבר דחלה שבמצרים. המקדש הוא מהתקופה הרומית. לפוסט בפייסבוק

בתמונה מופיעים שני אנשי צוות אוויר של "מבצר מעופף" מדגם B17 של חיל האוויר ארצות הברית, במהלך מלחמת העולם השניה. מצד שמאל המקלען גוס פלמר, ומצד ימין הצלם האווירי הוראס פולאו. שניהם בני אומת קיואה. צולם בשדה התעופה מקדיל בטמפה פלורידה, 1944. לפוסט בפייסבוק

שריונות של לנדקניכט (שכירי חרב) שמוצגים בטירת קוירה  (בגרמנית חורבורג) בסלודרנו (שולדבורג) בטירול האיטלקי. בטירה יש את אחד מאספי השיריונות הגדולים באירופה. טירת קוירה הוקמה בשנת 1260 בידי הבישוף מקוירה הינריך פון מונטפורט, במטרה להוות תחנה לגביית מסים. בטירה מוצגים 50 שריונות מימי  הביניים, אחד המעניינם שבהם הוא שריון המתאים לאדם בגובה 2.10. מעשה ידיו של האמן המילנזי מיסאליה, עבור אולריך השביעי פון מטש לפוסט בפייסבוק

כתובת אביבעל היא כתובת מהמחצית השניה של המאה העשירית לפני הספירה מביבלוס, היא גבל שבלבנון. הכתובת היא במקור לוח מצרי של המלך שושנק הראשון, מי שידוע בשמו התנכי שישק (https://www.facebook.com/historiaolamit/posts/762426123911926), עליה נחרטה מאוחר יותר כתובת בשפה הפניקית בה מלך גבל שנקרא אביבעל בן יחימלך מקדיש את המצבה לאלה בעלת גבל. זהו המקור היחיד לקיומו של המלך הזה לפוסט  בפייסבוק

תבת  פרנקס היא תבה אנגלו-תבה אנגלו סקסית עשויה מעצמות לוויתנים מן המאה השמינית לספירה. התבה שנמצאה במחוז נורת'ומבריה באנגליה, מעוטרת בכתובות בשפההאנגלית העתיקה  בכתב רוני אנגלו סקסי, ובסצנות שונות מההיסטוריה המיתולוגיה והתרבות. בין התבליטים שמופיעים שם הקיסר טיטוס, מייסדי רומא רומולוס ורמוס לקוחים מהתרבות הרומית.  מהתרבות הגרמאנית הקדומה ניתן לראות שם את דמותו של ויילנד חרש הברזל, תבליט של אכילס מהמיתולוגיה היוונית וגם ייסודה האגדי של אנגליה בידי אנגיסט והורסה. התבה קרויה על שם סר אוגוסטוס וולסטון פרנקס  שתרם אותה למוזיאון הבריטי בלונדון. לפוסט בפייסבוק

אוטה פון נאומבורג או פון בלשנשדט (1000-1046) ואקרד השני (985-1046) שמשו בתור המרגרב  והמרגרבין של מייסן (כיום בגרמניה). נם זכורים בעיקר בזכות הפסלים שלהם בקתדרלה של נאומבורג, ובמיוחד בזכות פסלה של אוטה מנאומבורג, ששמש כמודל לדמותה של המלכה הרעה בסרט שלגיה של וולט דיסני. לפוסט בפייסבוק

כתובת עזקה היא כתובת אשורית הכתובה בשפה האכדית בכתב יתדות, מתקופת שלטונו של סנחריב מלך אשור (מלך 705-680 לפני הספירה). הכתובת נמצאה  בספרייתו של אשורברניפל מלך אשור,  ספריית ענק שכללה מגוון תעודות בכתב יתדות מן המאה השביעית לפני הספירה. בשנת 1974 פוענחה בידי נדב נאמן. הכתובת מתארת את מסע המלחמה בשנת 701 לפני הספירה, מלחמתו של סנחריב מלך אשור מול חזקיה מלך יהודה כולל כיבוש עזקה. כיום התעודה נמצאת באוסף הבריטיש מיוזאום אך לא מוצגת. לפוסט בפייסבוק

מצבת קבורה רומית מהעיר הקדומה למבסיס (כיום באלג'יריה). המצבה עליה מופיעה דמות הנקבר, היא של חייל בשם קואינטוס יוליוס מן הלגיון השלישי אוגוסטה של הצבא הרומי. לשון הכתובת (עם השלמות הקיצורים בסוגריים: D(is) M(anibus) s(acrum)  Q(uintus) Iulius Q(uinti) f(ilius) Pol(lia) / Fortunatus cas(tris) / mil(es) leg(ionis) III Aug(ustae) / vix(it) ann(os) XXVIII / Iulius Rufus et / Antistianus et / Rufinus et Laudicia / fratri piissimo fecer(unt). לפוסט בפייסבוק

פסל שור פרנזה הוא פסל שיש עצום מימדים. הפסל מציג סצנה מן המיתולגיה היוונית של דירקה, שנקשר לשור בידי אמפיון וזתוס, כעונש על התנהגותו הרעה כלפי אמו אנתיופה. הפסל עצמו נמצא במהלך חפירות במרחצאות קראקלה ברומא בשנת 1546, והיה במשך שנים רבות חלק מהאוסף של משפחת האצולה מהעיר רומא משפחת פרנזה, ומשם קבל את שמו. ככל הנראה מדובר בעותק של פסל מעשה ידי הפסל היווני אפולוניוס מטראלס שחי בקאריה שבאנטוליה (כיום טורקיה האסיאתית) במאה השניה לפני הספירה. מי שמוסר את המידע על מקור הפסל הוא ההיסטוריון הרומי בן המאה הראשונה לספירה פליניוס הזקן, שמספר שהפסל המקורי הועבר לרומא והיה בבעלות בן רומא העשיר גאיוס אסיניוס פולו. הפסל בו אנו דנים הוא העתק ענק של המקור שנבנה כדי לפאר את מרחצאות קראקלה, שנבנו בראשית המאה השלישית לספירה.  מוצג כעת במוזיאון הארכיאולוגיה הלאומי בנאפולי.  לפוסט בפייסבוק

 הגדולה הוא שמו של אתר ארכיאולוגי שנמצא במחוז מסבינגו בשטח זימבבווה של ימינו. מדובר באתר הכולל חומות וביצורים, שנבנה ככל הנראה בסביבות המאה ה-12 לספירה, ושמש ככל הנראה בסביבות 200-300 שנה. יתכן שזה היה מרכזה של מדינת שמכונה מדינת מונומוטפה, שהייתה ככל הנראה אחד ממרכזי הסחר הגדולים באפריקה ובאזור האוקיאנוס ההודי, מאידך אין הרבה מידע אודות האתר פרט לממצא החומרי מאחר ולא נמצאו ממצאים כתובים מהאתר, ויתכן שתושבי המקום כלל לא השתמשו בכתב. נוסעים מערביים שהגיעו לאזור  אחרי שכבר ננטש הופתעו מהחומות והביצורים של האתר באזור בו כבר לא הייתה בתקופתם מדינה שהגיעה להישגים ארכיטקטוניים כאלה. כאשר השלטון במדינת רודזיה הועבר משלטון המיעוט הלבן לשלטון הרוב, הוחלף שמה של המדינה לשם זימבבווה, שמה של העיר בשפת השונה המקומית.  פסל הציפור שנמצא באתר מופיע בסמל ובדגל של מדינת זימבבווה המודרנית. לפוסט בפייסבוק

בית קברות באיל סן מרי- אי קטן בקרבת מדגסקר, שנקרא כיום נוסי בורהא. האי שמש במאות 17-18 כמושבת פיראטים שבשיאה מנתה אלף בני אדם. בין הפיראטים שפעלו שם היו אדם בלדריג', ויליאם קיד, אוליביה לבאסור, הנרי אייברי (עליו דברנו בפוסט בעבר https://www.facebook.com/historiaolamit/posts/739197902901415 ), רובר קוליפור, אברהם סמואל, תומס תיו ואחרים. יש הקושרים בין המושבה באי, למדינת הפיראטים האגדית ליברטליה, מסיפורו של צ'ארלס ג'ונסון (אולי שם בדוי של דניאל דפו). תמונות: 1-4 מצבות בבית הקברות 5. ויליאם קיד בנמל ניו יורק צייר ז'אן לאון ז'רום 6/. תחריט של הנרי אייברי https://www.facebook.com/historiaolamit/posts/1607863096034887/

אבן הרונות של סיורפ, בסקניה שבשוודיה, היא מצבת זיכרון לוויקינג הדני אוסביורן שנלחם עם אנשיו עד הלוחם האחרון בקרב פריסוואלן בשוודיה. לשון הכתובת: "סאקס הציב אבן זו לזכרו של אוסביורן, אחיו לנשק, בנו של טואה, הוא לא נסוג באופסלה, אלא נלחם כל עוד נותר לו נשק". בשנת 980 המלך הראלד שן כחולה (בלותות') שלט בדנמרק. הוא הציב את אחיו טוקה גורמסן כמשנה למלך במחוז סקניה, שם הוא זכה לפופולאריות רבה. הרוזן  סטיביורן, מנהיגם של הוויקינגים של יומסבורג (ככל הנראה שכנו בצפון גרמניה של ימינו אך לא ידוע מיקומם המדויק) בקש את עזרתם של הדנים כדי להלחם במלך שוודיה, מאחר והיה נכד של מלך שוודיה הקודם, וטען שהוא מלך שוודיה האמיתי ולא דודו המלך אריק המנצח. הצטרפו אליו הרוזנים של סקניה ובורנהולם עם כוחותיהם. הדנים תקפו את השוודים במקום שנקרא פירסוואלן, בעמק מלאר שבקרבת שטוקהולם. אולם לרוע מזלם הרוזן סטירביורן נהרג ממש בתחילת הקרב,  גם טוקה גורמסן מה שגרם לבלבול בקרב הכוחות הדניים שנפוצו ברובם לכל עבר. אולם היה כוח דני קטן שנותר להלחם, אחד מהם היה אוסביורן. הקרב נזכר במספר סיפו

תמונה סוריאליסטית משנת 1939, שמראה שני ילדים פולניים בוורשה ההרוסה מעיינים בחוברת קומיקס של מיקי מאוס על רקע הריסות המלחמה. לפוסט בפייסבוק

כתב יד אתיופי מאויר מן המאה ה-14 או ה-15, שהוענק בשנת 1425 למנזר דברה סאהל אגוואהזה במחוז טיגראי שבאתיופיה, בידי הקיסר יצחק. שני האיורים מציגים את צליבתו של ישו ואת קימתו לתחיה. לפוסט בפייסבוק

תחריט הסלע של איווריז- הוא תחריט ענק מן המחצית הראשונה של המאה השמינית לפני הספירה, שנמצא על גדות נחל איווריז בדרום מרכז אנטוליה (טורקיה האסיאתית). בצידו האחד של התבליט מופיעה דמותו של טרהונז, האל הראשי במיתולוגיה הלווית. בידו האחת הוא אוחז מקל ואילו בידו השניה אשכולות ענבים. מולו דמות קטנה בהרבה של וורפלאווה מלך טוואנה, הממלכה הלווית ששלטה באזור. בנוסף על כך ישנן שתי כתובות בכתב לווי הרוגליפי. לפוסט בפייסבוק

ניקה מסמוטרקי- הוא פסל יווני מהאי סמוטרקי המציג דמות מכונפת של אלת הנצחון ניקה. הפסל פוסל בעקבות ניצחונו של אנטיגונוס הראשון, אחיו למחצה של אלכסנדר הגדול בקרב מול תלמי- פתולמיוס הראשון מלכה היווני מקדוני של מצרים- בקרב ימי שכונה קרב סלאמיס של שנת 306 לפני הספירה (לא לבלבל עם קרב סלאמיס המפורסם יותר בין היוונים לפרסים). כיום מוצג במוזיאון הלובר. האיור הראשון הוא מעשה ידי אלסנדרו פדיני מתוך אנציקלופדיה תרבות. לפוסט בפייסבוק

קסדה ביזנטית מסוגננת מן המאה החמישית לספירה. הקסדה נמצאה בקלימובסקי במחוז בריאנסק שברוסיה. הקסדה מעוטרת בעיטורים צמחיים, ובראשה יש מתקן שנועד במקור לקישוט הקסדה בזנב סוס. ככל הנראה מדובר בקסדה של קצין בכיר, בשל הפאר שלה. לפוסט בפייסבוק

טבעת חותם שנמצאה באתר תל אל ח'ליפה, שנמצא בקרבת גבול ישראל ירדן, כ-600 מטרים ממפרץ אילת. על החותם כתוב בכתב עברי קדום "ליתם" (של יותם), יש המשייכים את החותם ליותם מלך יהודה (מלך 758-743 לפני הספירה), שאביו המלך עוזיהו חזק את שליטת ממלכת יהודה בנגב. על החותם מופיעה חיה דמוית כבש-איל, שיתכן שבאה לסמל את שם המקום אילת. האתר עצמו מיוחס בידי חלק מהחוקרים לעציון גבר המקראית. לפוסט בפייסבוק

חוקי גורטינה, כתובת יוונית מונומנטלית שנכתבה על לבני שיש בגורטינה שבכרתים בסוף המאה השישית או תחילת החמישית לפני הספירה. הכתובת היא למעשה רשימת חוקים בענייני אישות, משפט פרטי ודיני ירושה. החוקים כתובים בכתב יווני בשיטת חרישת השור- כלומר שורה משמאל לימין ושורה מימין לשמאל, כלומר תקופת הביניים בין התקופה בה היוונית נכתבה מימין לשמאל, כמו אצל הפניקים מהם היוונים לקחו את הכתב, לתקופה בה היא נכתבה משמאל לימין. סך הכל מדובר על כתובת בגובה 2 מ' ובאורך של 12 מ' בערך. הכתובת איננה נמצאת במקומה המקורי אלא לבנים המרכיבות אותה שובצו בתקופה הרומית במספר מבנים בגורטינה, כבנייה משנית. עיקר המבנים משובצים בקירות האודאון הרומי של גורטינה. לפוסט בפייסבוק

בתמונה הראשונה רואים כרזת בחירות שהתפרסמה בשנות ה-60 המאה ה-19 בקיפטאון שבדרום אפריקה. הכרזה היא בשתי שפות, למטה השפה היא ערבית, ואילו למעלה מדובר בלא פחות מאשר אפריקאנס באותיות ערביות. אפריקאנס, היא שפה שהתפתחה מהולנדית ומדוברת בקרב הבורים, צאצאי ההולנדים שחיים בדרום אפריקה ובמספר מדינות שכנות, וגם בקרב חלק מאוכלוסיית הילידים ואוכלוסיות מהגרות אחרות. הכרזה קוראת להצביע בבחירות עבור אדם בשם אולסן. הכרזה באפריקנס באותיות ערביות מכוונת למוסלמים דוברי אפריקאנס, רובם צאצאי מלאים שהובאו  מאינדונזיה ומלזיה של ימינו בידי ההולנדים כדי לעבוד בדרום אפריקה, ואמצו את שפת האפריקאנס כשפתם. מי שעומד מאחרי הכרזה הוא אבו באכר אפנדי (1823-80), מלומד עוסמאני ממוצא כורדי, יליד שאהריזור שבמחוז סולימאניה (כיום כורדיסטן העיראקית), שלמד באיסטנבול ופעל בבגדד ובארזורום (כיום במזרח טורקיה). בשנת 1862 פנו המוסלמים במחוז הקייפ בדרום אפריקה למושל הבריטי כדי שיישב את הסכסוכים הדתיים ביניהם, כיוון שהם הגיעו בארצות שונות (הודו, אינדונזיה מלאיה וכו') עם דוקטרינות אסלאמיות שונות. הממשל הקולונ