היסטוריה עולמית

פסל ברונזה של חייל אטרוסקי מהמאה החמישית לפני הספירה. הפסל נמצא באורווייטו שבדרום מערב מחוז אומבריה שבדרום איטליה. נמצא כיום בבריטיש מיוזאום לפוסט בפייסבוק

לפי המסורת הרומאית, נהוג היה שכאשר יש שלום שערי מקדש יאנוס ברומא סגורים, ואילו בימי מלחמה הם פתוחים.  לפי ההיסטוריון פלוטרכוס, מקדש יאנוס נבנה לראשונה בידי המלך הרומי נומה פומפיליוס (מלך 715–673 לפני הספירה, אבל כל מה שקשור לרומא בימי המלכים יש לקחת בערבון מוגבל). המקדש נבנה לכבודו של יאנוס האל הרומי בעל שני הפנים. האגדה מספרת שנומה פומפיליוס בנה את המקדש כדי לעורר ברומאים את אהבת השלום, ויראת האלים. מובן שבמדינה שהייתה מעורבת בכל כך הרבה מלחמות, נדיר היה שדלתות המקדש סגורות. למעשה כבר בידי ממשיכו של נומה המלך   טולוס הוסטיליוס, שיצא למלחמה מול העיר האטרוסקית אלבה לונגה, שערי המקדש נפתחו למשך 400 שנה. מי שסגר את שערי המקדש היה הקונסול טיטוס מנליוס טורקואטוס, שסגר את דלתות המקדש בשנת 235 לפני הספירה למשך 8 שנים אחרי הניצחון במלחמה הפונית הראשונה (https://www.facebook.com/historiaolamit/posts/716299055191300). בשנת 29 לפני הספירה שוב נסגרו שערי המקדש בעקבות נצחונו של אוקטוביאנוס (לימים הקיסר אוגוסטוס) על מרקוס אנטוניוס וקליאופטרה. לגבי מועד הסגירה השלישי הדעות חלוקות, וככל הנראה היה ב

קרב קאופנס היה קרב שנערך בתאריך 17 בינואר 1781, והיה חלק ממלחמת העצמאות של ארצות הברית.  הקרב היה בין כוחות אמריקאיים בפיקוד בריגדיר גנרל דניאל מורגן, לבין כוחות בריטיים בפיקוד  ליוטננט קולונל סיר בנסטר טרלטון. לבריטים היו 1,000 חיילים, לעומת 2,000 חיילים לאמריקאים. הקרב היה חלק מהמערכה בקרולינה (הצפונית והדרומית). האמריקאים הקיפו את הכוח הבריטי בתנועת מלקחיים, והנחילו לו תבוסה. כאשר לאמריקאים היו רק 25 הרוגים לעומת 110 לבריטים. בנוסף על כך מעל 700 בריטים נפלו בשבי טרלטון נסוג משדה הקרב. לפוסט בפייסבוק: 1. קרב קאופנס- חיילים מצילים את חייו של קולונל ויליאם וושינגטון, צייר ויליאם רני 2. דניאל מורגן- צייר צ'ארלס וילסון פיל 3. בנסטר טרלטון צייר ג'ושוע ריינולדס 4. כוח אמריקאי, נלחם בהיילנדרס סקוטיים צייר גרהאם טרנר 5. קרב קאופנס צייר דון טרויאני לפוסט בפייסבוק

פולשים רבים ידעה ירושלים בהיסטוריה הארוכה שלה, סביר להניח שאחד הפחות ידועים בהם הוא הח'ואריזמים. האימפריה הח'וארזמית הייתה אימפריה מוסלמית ממוצא טורקי. האימפריה הייתה קיימת בשנים 1077–1231, הגרעין של האימפריה היה באזור חו'ארזם שבאוזבקיסטן (ממנו מגיע המתמטיקאי הנודע אלח'ואריזמי, שמשיבוש שמו מגיעה המילה אלגוריתם), ובשיאה שלטה על אוזבקיסטן, טורקמניסטן וטג'יקיסטן של ימינו, רוב איראן, וחלק ניכר מאפגניסטן, וחלקים קטנים של פקיסטן קזחסטן וגאורגיה. שפת התרבות של האימפריה הייתה השפה הפרסית ודתה אסלאם סוני.  במקור היו שליט האימפריה הזו ממלוכים, כלומר עבדים לוחמים. אולם בשנת 1231 החריבה האימפריה המונגולית את האימפריה הח'וארזמית. אולם הלוחמים הח'ואריזמים עדיין נודעו כלוחמים טובים, והן הוזמנו בידי מושלה האיובי של כרך (כיום בירדן) לסייע לו צבאית בתמורה לקבלת שטחים, במקום שטחיהם שנכבשו בידי המונגולים. הח'וארזמים נכנסו דרך אזור נהר פרת, עבור דרך צפת וטבריה, משם ירדו ללטרון ובסופו של דבר הקימו מחנה גדול באזור עזה. ב-11 ליולי 1244 הם פשטו על ירושלים. הם נכנסו לעיר דרך הר

קסדת ברזל סינית מן המאה ה-18, תקופת שלטון שושלת צ'ינג. הקסדה מעוטרת בעיטורי זהב, וכתובה עליה בשפה הטיבטית התפילה  הבודהיסטית "אום מני פדמה הום". הקסדה מזכירה את קסדתו של הקיסר הסיני צ'ינגלונג, שניתן לראות בתמונה המפורסמת בה דנו בפוסט בעבר (https://www.facebook.com/historiaolamit/photos/a.477656592388882.1073741827.477237389097469/723184337836105/?type=3&theater) נמכרה בשנת 2013 במכירה של בית המכירות  סות'ביז. לפוסט בפייסבוק

הנסיך הברזילאי ז'ואאו מריה דה אורלאנס ברגנסה, נצר לקיסרי ברזיל ומלכי פורטוגל, ורעייתו הנסיכה המצרית פאטימה שריפה שירין, גרושתו של הנסיך המצרי חסן עומאר טוסון מאלככסנדריה. הזוג נישא בשנת 1949 אחרי שהנסיכה פאטימה המירה את דתה מאסלאם לנצרות קתולית. לפוסט בפייסבוק

מסעי הצלב לארץ הקודש עוררו בעולם הקתולי עניין גם במסעי צלב נגד הכופרים "מבית" כלומר הפגאנים שעדיין נותרו באירופה. אחת מקבוצות הכופרים הללו היו הסלאבים המערביים שנותרו עדיין מאמיני דתות סלאביות קדומות. החשובים בהם היו הוונדים, שחיו בחלקים מצפון גרמניה ופולין של ימינו. מיותר לציין שמלבד העברת הסלאבים לנצרות היה בכיבוש האזור יתרון באקלימו הנוח לחקלאות ומרעה, בהיותו שופע בחיות ציד, ובכך ששוכן על הים הבלטי. בתחילת המאה ה-12, בעיצומו של מסע הצלב השני, ביקשו הארכיבישופים של ברמן ומגדבורג לצאת למסע צלב שמטרתו להכניס את הסלאבים המערביים הפגאנים תחת כנפי הנצרות. הם שאבו עידוד מהטפותיו של הקדוש הנוצרי ברנרד מקלרבו.. בשנת 1147 הוצאה בולה אפיפיורית הקוראת למסע צלב נגדם- מה שנודע כמסע הצלב הוונדי. אבל הוונדים לא  ישבו בחיבוק ידיים. צבא וונדי בפיקודו של ניקלוט כבש את וגריה (כיום בגרמניה) ביוני 1147. בתגובה החל מסע צלב בפיקודו של אנסלם מהאוולברג, הצבא הורכב מסקסונים, דנים ופולנים, אליהם חברו  אצילים סקסונים  מבית וטין ובית שאואנבורג תחת פיקודו של  היינריך האריה, דוכס סקסוניה ובוואריה. תחילה

איור של איוב ובנותיו מתוך כתב יד קופטי של ספר איוב ממצרים של המאה השביעית. כתב היד נמצא כיום בספריית ויטוריו עמנואלה השלישי בנאפולי לפוסט בפייסבוק

הקרב על נהר פריגידוס היה קרב שנערך בתאריכים  5–6 לספטמבר 394. בין צבא האימפריה הרומית המזרחית בפיקוד הקיסר תאודוסיוס הראשון לבין צבא מהאימפריה הרומית המערבית בפיקוד הטוען לכתר אאוגניוס, והמצביא הפרנקי אגרובסט. למלחמה בין שתי האימפריות הרומאיות התלווה מימד דתי, בשל העובדה, שאאוגניוס, באופן רשמי היה נוצרי, אך בפועל היה ככל הנראה פגאני, ובתקופתו חלה תקופה של תחיה פגאנית. הקרב הסתיים בתבוסה של אאוגניוס.  בעקבותיה השתלטה האימפריה הרומית המזרחית  על המערבית, ולמעשה היתה זו הפעם האחרונה שקיסר אחד שלט על האימפריה הרומית עד נפילתה האימפריה הרומית המערבית. בנוסף היה זה עוד מסמר בארון הקבורה של הדת היוונית- רומית הקדומה . תמונות: 1. קרב פריגידוס צייר ג'וזפה ראווה 2. מטבע של אאוגניוס 4. קרב פריגידוס צייר יוהאן וויקהארד פון ולווזור 1689 5. מטבע של הקיסר תאודוסיוס. לפוסט בפייסבוק

כתר מלכותי שהתגלה בבלאנה, אתר קבורה נובי בנוביה התחתונה- כיום מצרים הדרומית בקרבת הגבול עם סודאן. הכתר שמראה השפעה מצרית ברורה, כמו עיטור בנחשי קוברה וב"עיני הורוס". שייך לתרבות שמכונה "תרבות בלאנה"  ששלטה בנוביה במאות 4-7 לספירה. בלאנה התגלתה בידי האגיפטולוג הבריטי וו.ב אמרי בשנים 1928-31 לפוסט בפייסבוק

הנה דוגמה ליצירה היסטורית שיוצרה לא עשה עבודת תחקיר מעמיקה מספיק. מדובר בתמונה "קרטקוס מובל במצעד הניצחון" של הצייר האנגלי תומס דיוידסון (1842-1919). בתמונה רואים את קרטקוס, מנהיג הבריטונים המובס מובל במצעד ניצחון של הקיסר קלאודיוס. אלא שכפי שאמרנו בפוסט בעבר על המלכה הבריטונית ששתפה פעולה עם הרומאים קרטימנדואה (https://www.facebook.com/historiaolamit/posts/568004403354100), קרטקוס הוסגר לרומאים בידי קרטימנדואה, בשנת 51 לספירה. מן הצד השני רואים בתמונה את שער טיטוס, שכידוע נבנה לכבוד נצחונו של טיטוס על היהודים בשנת 82 לספירה בידי הקיסר הבא אחרי טיטוס, אחיו דומיטיאנוס. כך שהסצנה בה קרטקוס צועד תחת שער טיטוס כלל אינה הגיונית. לפוסט בפייסבוק

סרקופג פורטונאצ'יו, הוא סרקופג רומי מהמאה השניה לספירה שנמצא בשכונת פורטונאצ'יו בעיר רומא. הסרקופג, שנמצא כיום במוזיאון הארכיאולוגיה במרחצאות דיוקלטיאנוס ברומא. הוא היה שייך לקצין בכיר בצבאו של הקיסר מרקוס אורליוס (שלט בשנים 161-180 לספירה). הסרקופג, העשוי משיש לבן, מתעד בתבליטים סצנת קרב בין רומאים לבין "ברברים"- ככל הנראה בני עמים גרמאניים כמו השואבים, הקורדים, הבורים  המרקומנים ונגד הסרמטים (שאינם גרמאנים אלא ממוצא איראני). בנוסף על כך רואים בארון את השלל אותו לוקחים הרומאים אחרי הקרב. התבליטים הם בסגנון חי מאוד, הדומה לזה של עמוד מרקוס אורליוס (https://www.facebook.com/historiaolamit/posts/688970511257488), שיתכן שנוצר בידי אותו אומן, ומושפע מאוד מאמנות יוונית כמו זו של פרגמון למשל. הסרקופג הוא ככל הנראה של הגנרל הרומי אאולוס יוליוס פומפיליוס טיטוס ויויוס לאווילוס פיסו ברניקוס (140-180), מי שהוביל לצד מרקוס אורליוס את הצבא הרומי לסדרת מסעות מלחמה בול הגרמאנים והסרמטים. הסרקופג מזכיר בסוג האמנות את סרקופג לודוביסי המאוחר לו (https://www.facebook.com/historiaolami

ברובע פנר באיסטנבול שוכנת כנסיה יוונית בעלת שם משונה: "מריה הקדושה של המונגולים". מה פשר שמה של הכנסיה הזו? במאה ה-13 האימפריה המונגולית תחת ג'נגיס ח'אן וצאצאיו כבשה חלקים נרחבים מאסיה ומזרח אירופה. בהמשך היא התחלקה לארבע מדינות בראש כל אחת מהן עמד ח'אן מקומי. מרכזה של אחת מהן שכן באיראן של ימינו הייתה זו המדינה האיל'ח'אנית. הקיסר הביזטי מיכאל השמיני פליאולוגוס רצה בידידותה של המדינה האילח'אנית לכן הציע להם נישואים פוליטיים. הוחלט שבתו הבלתי חוקית מריה פליאולוגינה תתחתן עם שליט האילח'אנים הולגו ח'אן (אחותה אאפרוסינה פליאולוגינה חותנה עם נוגאי ח'אן, שליט מדינה מונגולית אחרת -הורדת הזהב). בשנת 1265 יצאה מקונסטנטינופול בדרכה לפרס כדי להינשא להולגו, מלווה במספר אנשי כנסיה בכירים. בדרכה לפרס הסתבר לה שהולגו מת והיא נישאה במקום לאבקה ח'אן השליט החדש. בתקופת שהייתה בפרס, על אף שאבאקה ח'אן המשיך להאמין באל המונגולי טנגריי, היא נשארה נוצריה אדוקה, ואף השפיעה רבות על המונגולים, שהיו אותו זמן בשלב של חיפוש דתי. היא נודע בקרבם בשם דספינה האתו

תמונה של חייל במיליציה של פוארטו ריקו, תחת כיבוש ספרד שנת 1785 לפוסט בפייסבוק

  היום מצוין צום עשרה בטבת, צום שמציין את תחילת המצור על ירושלים בידי הבבלים. יום זה הוא גם יום הקדיש הכללי, יום הזיכרון למתים שמקום קבורתם לא נודע. לכבוד עשרה בטבת אני מביא את פיטו הקינה "אהה ירד שנכתב בידי ר' אברהם אבן עזרא על הפרעות ביהודי ספרד והמגרב בימי המוואחידון. אהה ירד הוא פיוט קינה שכתב המשורר היהודי הספרדי ר' אברהם אבן עזרא (נולד לוסנה 1089- מת לונדון 1167 בערך). הפיוט מבכה את חורבנן של קהילות יהודיות בספרד במרוקו ובאלג'יריה של ימינו בימי עליית שושלת המוואחידון- שושלת ברברית מוסלמית קיצונית שמקורה במרוקו, שכבשה בסערה אותה תקופה את ארצות המגרב וחלק מספרד, תוך שהיא מבצעת פרעות ביהודים והנוצרים. בעקבות שושלת זו נאלץ אבן עזרא לעזוב את ספרד וגם הרמב"ם ובני משפחתו נאלצו לעזוב את ספרד ומאוחר יותר את מרוקו. רבים מהיהודים נאלצו לחיות תחת המואחידות כאנוסים. בין הערים שאבן עזרא מבכה את חורבן קהילותיהן היהודיות, ניתן למנות את לוסנה, סביליה, קורדובה, מיורקה, מלגה ואלמריה כיום בספרד, סגלמסה (כיום תפיללת), מרכש, פס ומכנס ודרעה שבמרוקו סבתה-כיום סאותה שטח שלטון ספ

ההתנגשות הראשונה של צבא רוסי במונגולים (או כפי שנקראו במזרח אירופה טטרים) היה בקרב קלקה בתאריך 31 למאי 1223. הצבא המונגולי בפיקודים של ג'בה ושל סובתאי באטור, רכב דרל מעבר דרבנד. הם רסקו צבא קומאני (שבטים טורקיים שנקראים גם קיפצ'אקים או ברוסיה פולובצים https://www.facebook.com/historiaolamit/posts/5468429188035), בראשות מנהיגם גיורגי. הקומאנים המובסים לקחו לעצמם כמנהיג את קוטן, שהיה במקרה חותנו של הנסיך הרוסי מסטיסלב הנועז (מת 1228) מהאליץ' (כיום באוקראינה). קוטן הזעיק את חותנו כדי שיסייע לו מול המונגולים. אותם ימים רוסיה (שכוללת חלקים ממה שנקרא היום רוסיה אוקראינה ובלרוס) הייתה מורכבת מהרבה נסיכויות עצמאיות עם קשר רופף אחת לשניה. מסטיסלב הצליח לשכנע מספר נסיכים רוסיים מאוקראינה של היום, שיחברו אליו במלחמה מול המונגולים המאימים. בראש הצבא הרוסי המשותף עמדו שני מסטיסלבים אחרים (כנראה שזה היה שם נפוץ ברוסיה של המאה ה-13). מסטיסלב  הזקן מקייב ומסטיסלב מצ'רניגוב (או צ'רניהיב באוקראינית ). הם ירדו לאורך נהר הדנייפר, שם חברו לקומאנים ולכוחות רוסיים אחרים. שגרירים מטעם ה