היסטוריה עולמית

חיילי הצבא האשורי חוצים נהר בשחייה כשהם נעזרים בנאדות עור ממולאים אוויר. ממש כמו ילדים בימינו שמשתמשים בגלגל מתנפח תמונה מתוך "העולם מראשיתו ועד ימינו" כמובן מועתק מתבליט אשורי לפוסט בפייסבוק

עבד אל רחמן השלישי שלט באנדלוס היא ספרד המוסלמית בשנים 912 עד 961. בתקופת שלטונו בצע את אחד הצעדים המהפכניים ביותר בתולדות האסלאם הסוני. הוא הכריז על עצמו כח'ליף, כלומר ראש המאמינים באסלאם הסוני. מה שהווה קריאת תיגר ברורה מול הח'ליפות בבגדאד. עבד אל רחמן היה בן לשושלת אומאיה, אותה שושלת שהודחה בידי הח'ליפים לבית עבאס ששלטו בבגדאד. מזמנו לא הכירו בח'ליף העבאסי גם באופן פורמאלי, שמו לא הוזכר במטבעות האנדלוסיים ולא ברכו אותו בתפילות. בנוסף על אלה עבד אל רחמן הפך את קורדובה למרכז תרבותי שהתחרה בבגדאד בירת העבאסים. תמונות: 1. עבד אל רחמן השלישי 2. מטבע מתקופתו 3. המסגד הגדול בקורדובה ( מתוך אנציקלופדיה תרבות צייר ליביקו מרג'ה) לפוסט בפייסבוק

רגל יום השנה לנפילת קונסטנטינופול (ראה גם הפוסט מיום השנה https://www.facebook.com/permalink.php?story_fbid=492653307555877&id=477237389097469 ) אדבר על המלאך השחור, ספרו של הסופר הפיני מיקה ולטארי (על ספרו שנהאת המצרי דברנו בפוסט הזה https://www.facebook.com/permalink.php?story_fbid=591203161034224&id=477237389097469 ). המלאך השחור הוא ספר העוסק בחודשיה האחרונים של העיר קונסטנטינופול לפני נפילתה בידי האימפריה העוסמאנית, מה שהווה נפילתה של האימפריה הרומית המזרחית- הביזנטים אחרי יותר מאלף שנים. ולטארי מתאר בצורה נפלאה את כל מה שנלו וה לנפילתה של העיר, שהייתה שריד עלוב לעיר ששלטה בעבר על כל אגן הים התיכון. גיבור הספר הוא ז'אן אנז'- יוהאנס אנגלוס, יליד אביניון שבצרפת, אז מושב האפיפיור. בעורקיו זורם דם של קיסרי ביזנטיון. בשפת המקור הספר נקרא יוהאנס אנגלוס. אנגלוס מגיע לקונסטנטינופול, אחרי שעבד בשרות העוסמאנים ומחליט להצטרף למגני העיר. הוא מוצא עיר שהיא רק צל של פאר העבר, העזובה וההזנחה נמצאים בכל מקום. בנוסף על אלה ישנה מתיחות גדולה בין היוונים המקומיים לבין הלטינים- קתול

סרקופג אחירם, הוא ארון מתים שנתגלה בביבלוס היא גבל שבלבנון. הארון נבנה עבור אחירם מלך גבל ששלט בעיר המדינה הפניקית גבל במאה העשירית לפני הספירה בידי בנו המלך אתבעל. על הארון יש תבליט בו נראה אחירם יושב על כס מלכותו לצד דמויות אחרות מאנשי הארמון. בקדמת הארון יש פסלי ראשי אריות. על הסרקופג ישנה כתובת שהיא ככל הנראה הכתובת הפניקית הקדומה ביותר הידועה לנו לשון הכתובת הכנענית קרובה מאוד לעברית מקראית וזה לשונה בתוספת אימות קריאה: ארון אשר עשה אתבעל בן אחירם מלך גבל לאחירם אביו כאש ר שמו ב(בית ה)עולם ואם מלך במלכים או סוכן בסוכנים או מפקד(?) צבא יעלה (על) גבל ויגלה ארון זה, ישבר חוטר משפטו, יתהפך כסא מלכותו ונחת תברח מגבל, והוא, תימח כתובתו ... תמונות: 1. סרקופג אחירם 2. אחירם יושב על כס מלכותו 3. העתקה של הטקסט שעל הסרקופג לפוסט בפייסבוק

ב-24 באוגוסט, שנת 79 לספירה התפרץ הר הגעש וזוב שבדרום איטליה, לא רחוק מהעיר נפולי של ימינו. שתי ערים רומיות חשובות פומפיי הרקולנאום נחרבו בהתפרצות. אנשים רבים נהרגו בהתפרצות חלקם מנשימת גזים רעילים אחרים נקברו תחת האפר הוולקני. חפירות ארכיאולוגיות בשני האתרים ובמיוחד בפומפיי מראות שהזמן בערים כאילו עמד מלכת. בני אדם וחיות התאבנו בתנוחה בה מתו. ניתן לראות כיכר לחם שהתאבנה בצורתה המקורית. קערה בה מונחות ביצים, חלקן שלמות וחלקן שבורות. מטבח בו כל הכלים מונחים בדיוק באותה צורה של רגע ההתפרצות. "פאב" בו כדי היין מונחים כאילו הם עדיין בשימוש. ואפילו כלב שנראה כאילו הוא מנסה להשתחרר מהשלשלאות עדיין עם הקולר עליו. תמונות מתוך אנציקלופדיה תרבות  צייר ג'ינבטיסטה ברטלי לפוסט בפייסבוק

כנבוזי השני מלך פרס המשיך את מסע הכיבושים של אביו כורש השני- הגדול וכבש את מצרים בשנת 525 לפני הספירה. אם כורש היה סמל לסובלנות דתית וכיבוש נאור, כנבוזי היה על פי הרודוטוס ההיפך הגמור. הוא הוציא להורג את פרעה פסמתיך השלישי, הרג אצילים מצרים, שבויים וגם רבים מפשוטי העם כולל ילדים ונשים. הוא בזז מקדשים וחלל את קודשי מצרים. האקט הסמלי המפורסם ביותר שלו היה שחיטתו של הפר אפיס- המקודש למצרים, גם אם לא ברור אם האקט התקיים באמת או שהוא פרי דמיונו הקודח של הרודוטוס במטרה להבאיש את שמ ו של כנבוזי. אחת התעלומות הגדולות הקשורות לכנבוזי קשורה לצבא של 50 אלף חיילים שלו שנעלם בדרך לכיבוש לוב. לפי הרודוטוס הצבא נספה בסופת חול במדבר. מחקרים חדשים מראים כי הצבא הובס בידי הטוען לכתר פרעה פטובסטיס השליש. לפי הרודוטוס טענו המצרים בני התקופה כי גורל צבאו של כנבוזי הוא עונש מהאלים על שחיטת הפר אפיס. תמונות: 1. כנבוזי שוחט את הפר אפיס (צייר סרג'יו ריצאטו העולם מראשיתו ועד ימינו) 2. כנבוזי משפיל את פרעה פסמתיך לפוסט בפייסבוק

לאן שלא תלך ברחבי מה שהיה פעם האימפריה העוסמאנית איסטנבול, אדירנה, סופיה, דמשק, חלב, חצי האי קרים, וישגראד שבבוסניה, טריקלה שביוון ואפילו בירושלים ניתן לראות את המבנים המפוארים שתכנן מימר סינאן פאשה (15 באפריל 1489 - 17 ביולי 1588) , גדול אדריכלי האימפריה העוסמאנית ואחד מגדולי האדריכלים בכל הזמנים בכלל. סינאן נולד כארמני נוצרי בקרבת העיר קיסרי (כיום בטורקיה) בגיל 23 התגייס לצבא העוסמאני והתאסלם. הוא התקדם בשורות חיל ההנדסה ונודע כקצין מוכשר במיוחד, בעקבות כך מונה בידי הסולטן  סולימאן המפואר למפקד המשמר המלכותי. בשרותו בחיל ההנדסה למד את תחום המבנים. השרות בצבא העוסמאני שכלל מסעות לארצות רבות בשלוש יבשות תרם לכך שיושפע ממבנים שראה בבלקן, באנטוליה במזרח התיכון וכו'. בשנת 1539 מפקדו הישיר של סינאן לוטפי צ'לבי פאשה מונה לואזיר הגדול- תפקיד מקביל לראש הממשלה. צ'לבי מינה את מימאר סינאן למהנדס העיר איסטנבול, וזה היה תפקידו האזרחי הראשון. כעבור כמה שנים מונה לאדריכל האימפריה, תפקידיו כללו הרבה בניה "פשוטה" ופונקציונלית של מבני ציבור בתים, גשרים וכבישים, אך גם בנייה מונומ

תאודורה הייתה בתו של מאלף דובים מקפריסין שפעל בקונסטנטינופול, בירתה של האימפריה הביזנטית. אביה מת בגיל צעיר, והיא החלה לעבוד בתור זמרת ושחקנית מסוג מפוקפק, ככל הנראה גם עסקה במקצוע העתיק בעולם (לא חקלאות).  בהמשך התאהב בה הקובולוס, המושל הביזנטי בקירינאיקה (כיום בלוב) והיא עברה אתו לאפריקה, אורח חיים שנחשב מהוגן יותר מאורח החיים הקודם שלה, אבל בכל זאת חיה עם גבר ללא נישואים. אבל הקובולוס גרש את תיאודורה. בהתחלה היא חיה באלכסנדריה,בתקופת שהותה באלכסנדריה היא "חזרה בתשובה" והפכ ה לנוצריה מונופיזיטית אדוקה. בהמשך חזרה לעיר הולדתה קונסטנטינופול. בקונסטנטינופול פגש אותה לא אחר מאשר פלאוויוס פטרוס סאבטיוס איוסטיניאנוס, אחיינו של הקיסר יוסטיניוס הראשון. פלאויוס יהפוך בעתיד הקיסר יוסטיניאנוס הראשון. יוסטיניאנוס התאהב בה, אך באותם ימים החוק הביזנטי אסר נישואין בין אצילים לפשוטי העם, על אחת כמה וכמה אם מדובר באישה עם מוניטין כמו שהיה לתאודורה. יוסטיניאנוס בקש מדודו הקיסר שיבטל את החוק, אך הקיסרית האדוקה התנגדה לנישואין עם תאודורה "המופקרת". בסופו של דבר הקיסרית מתה, תיאודורה

אחת ההמצאות החשובות בהיסטוריה היא המצאת הגלגל. אבל איש לא יודע מי היה הממציא. את שמו לא יודעים, אבל סביר להניח שהוא חי בארם נהריים בסביבות 3200 לפני הספירה, והיה חלק מהתרבות השומרית. השומרים השתמשו בגלגלים העשויים מגושי עץ שלמים, מהסוג שעד היום ניתן לראות באזורים נידחים במזרח התיכון. בהתחלה הם לא הכירו את הסוס המבוית, ורתמו את העגלות שלהם לפראים- חמורי בר מבויתים. העגלות היו קשות לתמרון ואיטיות מאוד. תמונות: 1. חיילים שומרים על עגלה רתומה לפראים (אנציקלופדיה תרבות מייר ג'וזפה ברטולי) 2. נס המלחמה של אור, המאה ה-26 לפני הספירה לפוסט בפייסבוק

בעוד שבארצות הברית רק במאה ה-21 נבחר נשיא בעל שורשים אפריקניים במקסיקו נבחר כבר במאה ה-19 נשיא בעל שורשים אפריקניים. הכוונה היא לויסנטה גררו (1782-1831) נשיאה השני של מקסיקו, שהיה חצי מסטיסטו (כלומר צאצא לאינדיאנים ואירופים) וחצי אפרו- מקסיקני צאצא לעבדים שהובאו לאפריקה. גררו היה ממנהיגי המרד המקסיקני נגד שלטון הספרדים. והגיע לדרגת קולונל בצבא המקסיקני. עם קבלת העצמאות של מקסיקו בשנת 1821 דרש שוויון בין כל הגזעים. ואכן בעקבות תביעתו הוסף סעיף לחוקה המקסיקנית הקובע כי יוענק שו ויון זכויות לבני כל הגזעים אינדיאנים, אפריקנים ואירופים. בשנת 1829 בצע גררו הפיכה נגד הנשיא מנואל גומס פדרסה (שזכה בבחירות) וב-1 לאפריל אותה שנה הפך לנשיא מקסיקו. הוא בצע מספר רפורמות ליברליות, שהחשובה בהן הייתה ביטול העבדות ושחרור העבדים. אולם כהונתו כנשיא לא נמשכה זמן רב, ב -4 בדצמבר 1829 יצא לדכא מרד באחד ממחוזות מקסיקו. באותו זמן סגנו אנסטסיו בוסמנטה השתלט על השלטון. כשחזר למקסיקו סיטי ב -17 בדצמבר 1829 נתפס בידי בוסמנטה והוצא להורג. על שמו קרויה אחת ממדינות מקסיקו מדינת גררו. לפוסט בפייסבוק

מי שבקר באתונה לפני 2000 שנה בוודאי התרשם מאוד מההוד וההדר של מתחם המקדשים שהתנשא מעל העיר "האקרופוליס". גם כיום המבקרים באתונה, שהיא עיר שלטעם רבים לא נחשבת לעיר מאוד מעניינת, יכולים להתרשם מהשרידים של הפרתנון ושאר המבנים שחלקם השתמרו יפה ביחס למה שעבר עליהם. לא הרבה יודעים אבל בשנת 1456 הוסב מבנה הפרתנון בידי העוסמאנים למסגד, אחרי שבתקופה הביזנטית הוסב לכנסייה . למבנה שנשמר במצב לא רע ביחס לגילו, ועדיין היה לו גג נבנה צריח מואזין, בדומה למה שנעשה לכנסיית איה סופיה באיסטנבול . בשנת 1687 נערכה מלחמת מוראה, בין האימפריה העוסמאנית לבין וונציה ובנות בריתה. העוסמאנים בצרו את האקרופוליס והפכו את מבנה הפרתנון למחסן תחמושת. הוונציאנים בפיקוד הדוג'ה לעתיד, פרנצ'סקו מורוסיני צרו על העיר אתונה. ב26 לספטמבר 1687 פגע כדור תותח ונציאני במבנה הפרתנון והרס את גגו. העוסמאנים נכנעו ואתונה נכבשה בידי הוונציאנים למשך שנה, וכעבור שנה, שוב נכבשה בידי העוסמאנים, שבנו מסגד קטן בתוך הריסות הפרתנון. אחרי קבלת העצמאות של יוון נהרס מבנה המסגד והפרתנון החל לשמש כאתר ארכיאולוגי בלבד. תמונות: 1.ש

היוונים והרומים נהגו לכנות כל מי שלא היה יווני או רומי בכינוי ברברי. בין אם היה מדובר בבן שבט קלטי או גרמאני ובין אם היה מדובר בפרסי או מצרי. היוונים כינו גם את הרומאים בכינוי ברברים כי ראו גם בהם פראים. בשנת 146 לפני הספירה כבש הצבא הרומי בפיקוד לוקיוס מומיוס את קורינתוס שביוון. כיבוש העיר כלל הרג רב והחרבת מבנים. בין השאר ציווה מומיוס לקחת את כל המתכות והאבנים היקרות שלל ולהעבירן לרומא. יצירות האמנות מאידך לא עניינו אותו והוא מכר אותן למלכה היווני של פרגמון. בהמשך היסטוריה ישתנה המצב והרומאים יהפכו למעריצים וחקיינים מושבעים של האמנות והתרבות היוונית. תמונות: 1. כיבוש קורינתוס בידי הרומאים ( אנציקלופדיה תרבות צייר ג'וזפה ברטולי) 2. כתובת המתארת את חורבן קורינתוס (שם) לפוסט בפייסבוק

הכל התחיל בסכסוך פנימי בממלכת נומידיה, בערך באלג'יריה וחלק מלוב של היום. יוגורתה מלך נומידיה רצח את בן דודו הימפסל, שהיה בנו של מיקיפסה המלך הקודם.  נומידיה התחלקה לשני מחנות תומכי יוגורתה מצד אחד, ותומכי אדרבעל אחיו של הימפסל מהצד השני. במלחמת האזרחים נצח יוגורתה ואדרבעל מהר לברוח לרומא, כדי לגייס תמיכה. יוגורתה מצידו שלח לרומא שליחים כדי לגייס תומכים לצד שלו.  שני הצדדים נאמו בסנאט הרומי. הסנאט מצידו החליט לשלוח לנומידיה ועדת חקירה כדי להחליט מי הצד הצודק.  בשנת 115 לפני  הספירה החליטה הוועדה לחלק את נומידיה לשנים. יוגורתה יקבל את המזרח- ואילו אדרבעל את המערב עם עיר הבירה קירטה, היא קונסטנטין באלג'יריה של ימינו. אבל יוגורתה לא היה מרוצה מההסדר ובשנת 114 לפנה"ס פלש לשטח של אדרבעל וצר על העיר קירטה. בשנת 112 לפנה"ס הצליח יוגורתה לכבוש את קירטה. אדרבעל נרצח, וטבח נערך בתושבי קירטה בעלי האזרחות הרומית, שהיו ברובם סוחרים יוונים ואיטלקים. דעת הקהל ברומא געשה ורעשה ודרשה נקמה. צבא רומי נשלח לנומידיה בשנת 111 לפנה"ס. יוגורתה הבין שהוא מסתבך עם הצבא הרומי. הוא התחנן בפ

נולדה בשנת 1899 בתור מרגריט מסיקה והתייתמה מהוריה בילדותה. דודתה שהייתה זמרת גדלה אותה. בשנת 1921 החלה את קריירת המשחק שלה בלהקת התיאטרון "אלשהאמה", מן הלהקות החשובות בטוניס. שחקה בהצגה על צלאח א- דין ואת תפקיד דסדמונדה בהצגה אותלו של שיקספיר. בשנת 1922 הייתה בין מקימי להקת תיאטרון חדשה בשם "אלהלאל". כאן הפכה לכוכבת בהא הידיעה. היא שחקה את תפקיד לילה בהצגה "לילה ומג'נון" ואת תפקיד אופליה ב"המלט". בהמשך הצטרפה לתיאטרון "אלתמת'יל אלערבי" בו  שחקה עד 1928. בנוסף על הופעותיה בתיאטרונים "כבדים" הופיעה גם בתיאטרון העממי של עלי כמלא. ובהמשך בתיאטרון "אלמסתקבל אלתמת'ילי" ובלהקות תיאטרון אחרות. חביבה החלה לפתח גינונים של כוכבת, היא קבלה כל תפקיד שדרשה, וקבלה שכר גבוה במיוחד. בניגוד למקובל בתקופה היא אף שחקה תפקידים של גברים, כולל תפקיד רומיאו בהצגה "רומיאו ויוליה. ואת תפקיד יוסף הצדיק. בגלל אהבת הקהל אליה הודבק לה השם הערבי חביבה במקום שמה הצרפתי מרגריט. לצד תפקידה כשחקנית נחשבה חביבה מסיקה כזמרת מוכשרת שהופ

אומרים שאחת הסיבות להפסדים צבאיים היא האמונה שמה שהיה במלחמות העבר הוא שיהיה, במיוחד כאשר העבר הצבאי הוא מפואר. לעיתים ההנחה הזו גורמת לקיפאון ושמרנות בצבא, כאשר העולם מתקדם, ברגע האמת מגלים שמה שהיה טוב בעבר לא מספיק כדי לנצח מלחמה בהווה. זה בדיוק מה שקרה במאה ה-16 לאימפריה הממלוכית. הממלוכים היו מוסד צבאי מדיני יחודי. מסיבות פוליטיות, החלו שליטים שונים בעולם המוסלמי לבנות צבאות המורכבים מעבדים. לרוב מדובר היה בעבדים ממוצא טורקי. במצרים הגולם קם על יוצרו ובמאה ה-13 הממלוכים  השתלטו על כס הסולטן. באופן מפתיע הסולטנים הממלוכים לא הורישו את כס הסולטנות לבניהם אלא לעבדים ממלוכים שקנו. הסולטנות הממלוכית התחלקה לשתי תקופות בתקופה הראשונה שלטו ממלוכים ממוצא טורקי, ובשנייה ממוצא צ'רקסי. הממלוכים הוכיחו את עצמם ככוח צבאי רב עוצמה, שנשען על חיל פרשים. שיא השיאים היה כשהדפו את הצבא המונגולי מטיל האימה בקרב עין ג'אלות (1260 לייד עין חרוד). הממלוכים בנו אימפריה שכללה מלבד מצרים גם את ארץ ישראל סוריה והערים הקדושות מכה ומדינה. במקביל התחזק כוח חדש, האימפריה העוסמאנית. בשנת 1516 פנה הסולטן

כולנו מכירים את המונח "ניצחון פירוס" אבל מהו המקור של המונח? יוון העתיקה לא הייתה מאוחדת מדינית. היא התחלקה למדינות רבות בשטחי יוון וטורקיה של ימינו. בנוסף על אלה היו מושבות יווניות מעבר לים. אחד מריכוזי מושבות היוונים הגדולים ביותר היה "יוון הגדולה" בדרום איטליה ובאי סיציליה. אחת מערי המדינה היווניות בדרום איטליה הייתה העיר טרנטו. בשנת 280 לפני הספירה נקלעה העיר לסכסוך עם רומא. תושבי טרנטו קראו לעזרתם את פירוס מלך אפירוס, ממלכה יוונית ששטחה מתחלק בימינו בין יוון לאלבניה. ל פירוס היה צבא מאומן בצורה יוצאת מהכלל שכלל גם פילי מלחמה וכשהגיע לאיטליה מייד החל לנחול ניצחונות נגד הרומאים. הוא הצליח לנצח את הרומאים בהרקליה ובאסקולום, אבל לא הצליח להגיע להכרעה מלאה. הסנאט הרומי מצידו סרב לכל משא ומתן עם פירוס. פירוס העביר את צבאו לאי סיציליה שם נלחם נגד כוחות קרתגו ולמרות הצלחות בהתחלה נאלץ לחזור לאיטליה בבושת פנים. בשנת 275 לפני הספירה, הובס צבא פירוס בידי הצבא הרומי בקרב בנוונטום. הפעם פירוס הובס סופית וחזר בבושת פנים ליוון. תמונות: 1. פירוס מלך אפירוס 2. "ניצחו

הליגורים היו קבוצה אתנית ממוצא קלטי שחיה בצפון מערב איטליה ובחלקים מצרפת ומונאקו של ימינו במאות 5-1 לפני הספירה. לפני קרבות נהגו הליגורים לשאוף עשן שנוצר משריפת צמח כלשהו. לא ידוע מהו הצמח, אך ידוע שהוא סייע להם להיות דרוכים במהלך הקרב. לפוסט בפייסבוק