היסטוריה עולמית

בית קאסקה לונגוס בפומפיי שבדרום איטליה נקרא כך כי נמצא בו שולחן שיש תלת רגלי, בעל רגליים בדמות פסל אריה, עליהן חרוט השם קאסקה לונגוס. פובליוס סרוויליוס קאסקה לונגוס (מת 42 לפני הספירה) היה אחד  ממשתתפי הקשר לרצח יוליוס קיסר בשנת 44 לפני הספירה. קאסקה לונגוס היה אספן חפצי אמנות ויתכן שהשולחן היה במקור רכוש שהוחרם מביתו של יוליוס קיסר. לפוסט בפייסבוק

כספת רומית מפוארת מעוטרת בפסלונים, מן המאה הרביעית לספירה. הכספת עשויה עץ מחוזק בברזל ובברונזה, נמצאה בווילה רומית  שנבנתה במרכז ספרד של ימינו במאות 1-2 לספירה ומכונה קאסה דל מיטרו- כיוון שנבנתה בקרבת מיתראום, מקדש לאל הפרסי מיתרה, שפולחנו היה נפוץ בקרב הרומאים. הווילה נמצאת בקרבת העיר הרומית אמריטה אאוגוסטה, היא מרידה של ימינו. לפוסט בפייסבוק

קירני, או קירנאיקה, הוא שמה של מושבה יוונית באפריקה הצפונית בשטח מדינת לוב של ימינו. המושבה נוסדה במאה השביעית לפני הספירה בידי מתיישבים מהאי היווני תרה, ונקראה על שם קירני (או קירנה) נימפה בה התאהב האל אפולו. מקדש זאוס בקירני הוא אחד המקדשים היווניים הגדולים ביותר, גדול אף מהפרתנון של אתונה. המקדש נהרס במהלך מרד התפוצות היהודי בשנת 115  ושוחזר מחדש בשנת 120. בתקופה הרומית כמובן הוא כונה בשם מקדש יופיטר, שמו הרומי של זאוס. ננטש אחרי רעידת אדמה בשנת 365, ועבר במאה העשרים שחזור בידי ארכיאולוגים איטלקיים. לפוסט בפייסבוק

קסדת האלטון הייתה קסדת פרשים טקסית בת כ-2000 שנה שנמצאה בהאלטון שבאנגליה, במקור הייתה מצופה בעלי זהב וכסף. כיום מוצגת במוזיאןם הרבורן שבאנגליה לפוסט בפייסבוק

ראש גרזן מסוגנן מברונזה מסביבות המאות 13-12 לפני הספירה שנמצא ברפובליקה האוטונומית של קומי שנמצאת ברוסיה הצפונית. לפוסט בפייסבוק

הצגת דיוקן הבתולה ותינוקה, ציור קיר ביזנטי ממנזר מרקוב במקדוניה הצפונית. הציור הוא מסוף המאה ה-14 תקופה בה חל  "הרנסנס הביזנטי"- פריחה בתחום התרבות והאמנות וחזרה לקלאסיקה היוונית רומית, במה שנשאר מהאימפריה הביזנטית- ערב נפילתה. יש אומרים שבריחת יוונים מהאימפריה לאיטליה ולמושבות הוונציאניות והגנואזיות באיי יוון הייתה אחד הגורמים לעליית הרנסנס באיטליה ובאירופה המערבית. ניתן לראות בציור את הבגדים האופייניים לאצולה היוונית של האימפריה בתקופה זו. לפוסט בפייסבוק

על סרקופג אבן של יווני- רומי בן המאה השלישית לספירה בשם מרקוס אורליוס אמיאנוס, שנמצא בהיירופוליס, בקרבת פמוקלה שבטורקיה, חרוטה דוגמה יחודית למכונה קדומה. המכונה כוללת מוט חיבור וארכובה וגלגלי שיניים המפעילים משורים, ששמשו ככל הנראה ליצירת לבני שיש לבנייה- זוהי הדוגמה הגראפית הקדומה ביותר הידועה למכונה מסוג זה, שנזכרת כבר בכתבי פליניוס הזקן מן המאה הראשונה לספירה, וככל הנראה אמיאנוס היה מומחה בבניה ובהפעלה של מכונות כאלה. כיום הסרקופג נמצא במוזיאון היירופוליס אך אינו מוצג לציבור לפוסט בפייסבוק

אסתר קירה (1539–1600) הוא השם בו נודעה אסתר הנדלי, יהודיה בת למשפחה שגורשה מחרס דה לה פרונטרה שבספרד, והשתקעה באימפריה העוסמאנית. היא נישאה לרב אליה הנדלי שהיה רופא וסוחר יהודי ספרדי עשיר. אליה הנדלי עסק בסחר במוצרי מותרות כמו תכשיטים בגדים ומוצרי קוסמטיקה, להם היה ביקוש רב בקרב עשירי איסטנבול, ובמיוחד בקרב נשות ההרמון של הסולטן.  היא המשיכה לנהל את עסקיו של בעלה אחרי שנפטר והותיר אותה עם שלושה ילדים, כיוון שהגישה להרמון נאסרה על גברים שאינם מבני המשפחה הסולטנית או סריסים, רק נשים יכלו לנהל עסקים ישירות עם נשות ההרמון. אסתר הנדלי סחרה עם נשות ההרמון. קשרי המסחר הפכו עד מהרה לקשרי ידידות עם כמה מנשות ההרמון, והיא זכתה לכינוי הכבוד קירה- כינוי יווני במוצאו לנשים מכובדות, אותו נשאו במהלך התקופה העוסמאנית גם מספר נשים יהודיות. אסתר קירה התיידדה עם נורבאנו סולטן, אמו של הסולטן  מוראט השלישי (1546-1595) ועם אשתו המועדפת סולטנה סאפיה. שתי הנשים החזקות ביותר בהרמון.הידידות שלה אתן הייתה כה חזקה עד ששתפו אותה בסודות מדינה שונים. בנוסף על אלה היו לה קשרים עם נ

אחד הריכוזים הגדולים בעולם של שרידי כפרים קלטיים קדומים נמצא בשטח מדינת פורטוגל המודרנית ובמדינת גליסיה הספרדית השכנה. כפרים אלה שהתאפיינו בבתים מעוגלים, ככל הנראה בעלי גגות קש, דומים במקצת לבקתות שניתן למצוא עד היום באזורים שונים באפריקה נודעים בפורטוגל בשם סיטאניה (Citânia) או קסטרו. מרביתם נבנון החל בתקופת הברונזה ושמשו בתקופת הברזל במיוחד החל מהמאות 5-4 לפני הספירה בידי אוכלוסיית הקלטים של האזור שכלל את הגלאיקים והלוזיטנים, ועברו תהליך של רומניזציה אחרי הכיבוש הרומי, עד שנטמעו כליל במאה הראשונה לספירה. משערים שמבנה כפרים אלה דומה לכפרים קלטיים שלא שרדו במקומות אחרים כמו בצרפת, בריטניה אירלנד בלגיה ומזרח אירופה. תמונות: 1. סיטאניה קלטית בצפון פורטוגל מתוך אנציקלופדיה תרבות 2. סיטאניה דו באריטיירוס בקרבת גימראייש 3. סיווידאדה דה טורסו בקרבת וורזים 4. קסטרו דה סן לורנסו, שרידי כפר ובקתה משוחזרת (מחוז בראגה) 5.סיטאניה דה סנפינס בקרבת פאסוס דה פריירה 6. סיטאניה דה סנטה לוזיה בקרבת שפך נהר לימה לאוקיאנוס

אפמאה הוא שמה של עיר הלניסטית ששכנה במרכז סוריה, לא רחוק מהעיר חמה. אחד מהמבנים העיתיקים המעניינים ביותר הוא בית הכנסת של אפמאה, שנבנה בנת 392 לספירה. בית הכנסת מעוטר בפסיפסים, מעוטרים בסמלים יהודיים כמו המנורה ובקישוטים גראפיים, מה שמראה שכנראה הקפידו שם על האיסור המקראי על פסל ותמונה. כמו כן ישנן שלוש כתובות בשפה היוונית, שמראות מי תרם לבניית בית הכנסת ומי הפעיל אותו. בתמונה הראשונה הכתובת המוקפת עיגול אומרת פשוט: "אאותליס המלומד עשה 140 רגל (מרצפה זו)". הכתובת העליונה בתמונה השניה אומרת כך: "בימי הארכיסינגוגים (ראשו בית הכנסת" המהוללים אאוסביוס, נמיוס ופינאוס והגרוסיארך (ראש המועצה) תאודורוס והכהנים (פרסביטר) המהוללים איסאקיוס וסאולוס, האריכסינגוגוס (ראש בית הכנסת) של האנטיוכיים בנה את פסיפס הכניסה, 150 רגל בשנת 703 ביום השביעי לחודש אאודינאיוס (כלומר 7 בינואר 391) ברכה על כולם". הכתובת התחתונה אומרת: "אילאסיוס בן איסאקיוס, ארכיסינגוגוס של האנטיוכיים, למען עושרם של פוטיוס אשתו ובניהם, ועושרה של אאותטיה חמותו, ולזכר אי

כנסיית הדורמיציון בניקיאה, הייתה כנסייה ביזנטית בעיר שנודעה בעבר בשמה היווני ניקיאה, וכיום בשמה הטורקי איזניק. הכנסיה נבנתה ככל הנראה במאות  שישית- שמינית לספירה בידי ההגמון המקומי יקינתוס, כפי שניתן ללמוד מהמונוגרמים שהופיעו בכנסיה, והיא הייתה קרובה בסגנונה האמנותי לכנסיית איה סופיה בקונסטנטינופול. סגנון הפסיפסים מראה שנבנתה ככל הנראה במאה השישית דווקא. הכנסייה הייתה מעוטרת בשורה של פסיפסים שהראו את ישו, מריה (שלה מוקדשת הכנסיה) ו-12 השליחים, ובשונה מכנסיות רבות היא לא עברה הסבה למסגד אחרי הכיבוש העוסמאני, ושמשה ככנסיה עבור האוכלוסיה היוונית של המקום. אולם היא נהרסה בשנת 1922 במהלך מלחמת טורקיה יוון, וכיום נותרו לנו רק תמונות שחור לבן באיכות נמוכה של הכנסייה ופסיפסיה. לפוסט בפייסבוק

האל המצרי תחות בדמות עוף מגלן (איביס) עשויה מסטוקו, כסף, וזכוכית. תקופת השושלת ה-26 של מצרים 664-525 לפני הספירה בערך לפוסט בפייסבוק