רשומות

מציג פוסטים מתאריך אפריל, 2019

אלבינה מאלי הוצ'וואר

תמונה
אלבינה מאלי הוצ'וואר, הייתה בת 16 כאשר גרמניה הנאצית פלשה למולדתה יוגוסלביה, היא הגיעה ממה שהיום הוא המדינה העצמאית סלובניה. בשנת 1941 היא היא הצטרפה להתנגדות לכובשים הגרמנים, ועסקה בחלוקת עלוני תעמולה. ביוני 1942 הצטרפה לפרטיזנים שנלחמו בגרמנים ועוזריהם באזור משוחרר בהרי סלובניה. ואף נפצעה מספר פעמים. פציעתה הראשונה הייתה בספטמבר 1942. בדצמבר 1942 הצטרפה כלוחמת לבריגדת הפרטיזנים הסלובנית הראשונה   "טונה טומשיץ". ב-21 לינואר 1943 נפצעה פעם שניה בקרב מול "הצבא הלבן הסלובני" כוח מקומי ששתף פעולה עם הגרמנים. היא נפצעה פעם שלישית ב-15 לספטמבר 1943 כאשר רימון התפוצץ לידה. היא אושפזה בבית חולים וכשהחלימה בתחילת 1944 חזרה לשרות פעיל כאחות עד סוף המלחמה. על גבורתה זכתה בעיטור הגבוה ביותר של יוגוסלביה- גיבור יוגוסלביה. היא מתה בתאריך 24 בינואר 2001. בתמונה משמאל רואים את הנזק שנגרם לפניה בעקבות הפציעות. התמונה מימין היא תמונה משופצת שלה שהופצה באופן רשמי למטרות תעמולה. לפוסט בפייסבוק

יומנו של אנקל מורו

תמונה
מעטים הכתבים שהשאירו אחריהם העבדים באמריקה. על העבדים נאסר ללמוד קרוא וכתוב, ורובם לא ידעו קרוא וכתוב לפני שהפכו לעבדים. מקרה יוצא דופן הוא המקרה של אנקל מורו, הכינוי האמריקאי של עומר אבן סעיד, שנולד במערב אפריקה, ונלכד בשנת 1807 בידי סוחרי עבדים. באפריקה הוא למד קרוא וכתוב בשפה הערבית וכן את ספר הקוראן וכתבי הקודש של דת האסלאם. בשנת 1834 הוא כתב בשפה הערבית, את היומן היחיד הידוע לנו שנכתב בידי עבד באמריקה בתקופת עבדותו. היומן נפתח בסורה 67 של הקוראן "חזון המלוכה" העוסקת בעליונות של אללה. אחר כך הוא מספר את סיפורו: "שמי עומר אבן סעיד, נולדתי בפוט טור (כיום בסנגל), רכשתי ידע והמשכתי לחפש דעת עד שנתי ה-25. אז בא לארצי צבא גדול, הוא הרג אנשים רבים. הוא לקח אותי והוליך אותי אל הים הגדול. אז נמכרתי לידי אדם נוצרי, שקנה אותי והוליך אותי בספינה גדולה בים הגדול". ארועים אלה קרו ככל הנראה בשנת 1807, כאשר הוא היה בן 37, כלומר הוא למד מגיל 12. על פי מסורת הלימוד בעולם המוסלמי הוא רכש השכלה בתאולוגיה אסלאמית, פילוסופיה ואסטרונומיה, ולמד את ספר הקוראן בעל פה. מלבד ערבית הוא כמ

צלב ת'ורוואלד

תמונה
צלב ת'ורוואלד הוא צלב ויקינגי- קלטי, שמוערך לשנים 950-1050, שנמצא בקירק אנדראס באי מן שבבריטניה. הצלב קבל את שמו מכתובת רונית האומרת שהוצב בידי אדם בשם ת'ורוואלד. בצידו האחד של הצלב מופיעה דמותו של האל הגרמאני-נורדי אודין נלחם עם חניתו הקסומה גונגריר נגד הזאב השטני פנריר, סצנה שלקוחה מהרגנרוק, נבואות אפוקליפטיות מהמיתולוגיה הגרמאנית-נורדית אודות מלחמה בין האלים- אאסיר לכוחות הרשע- יותנר. בצידו השני של הצלב ישנו תבליט אחר שקשור לאמונתם הנוצרית של הקלטים בני האי מן. בתבליט רואים את ישו אוחז בידיו ספר תנ"ך ןצלב רומס ברגליו נחש שמייצג את השטן, בנוסף ישנו תבליט של דג סלמון, כאשר דג הוא סמל חשוב גם בנצרות הקדומה וגם בדת הקלטית של המקומיים טרם התנצרותם. הצלב מראה שבמקום היה סינקרטיזם בין דתות המקומיים שלבו בין האמונה באלים הישנים לבין הנצרות. לפוסט בפייסבוק

עלייתו של שבט נגויאן

תמונה
שבט נגויאן שלט בדרום ויאטנם של ימינו החל מהמאה ה-16.  בשנת 1777 פרץ באזור מרד שהונהג בידי האחים טאי סון שפלשו לבירה סייגון וטבחו במרבית בית המלוכה של נגויאן. נגויאן אן בן ה-15 הצליח לברוח מהטבח. הוא כבש את גיה דין והמליך עצמו למלך נגויאן. הוא יתפרסם בהיסטוריה בתור גיה לונג-  אחיינו של שליט נגויאן האחרון, והקיסר מייסד ויאטנם לעתיד. בשנים הבאות הוא נהל מאבק מר מול האחים טאי סון, ובסופו של דבר הבין שלא יוכל לגבור עליהם לבדו,  בשנת 1784 הוא נסע לסיאם (כיום תאילנד), שם בקש את עזרתו של המלך רמה הראשון. מלך סיאם, ראה בכך הדמנות לרכוש השפעה על ויאטנם, וסייע לו בשמחה. בעקבות כך צי סיאמי גדול ועשרות אלפים חיילים פלשו לויאטנם. הכוחות הסיאמיים הביסו את כוחות טאי סון קרב אחרי קרב. הסיאמים היו שיכורי ניצחון והחלו לבצע מעשי זוועה נגד אזרחים ושבויי אויב. הם אף החלו ללעוג לנגויאן אן, ששלח מכתב תלונה לצרפתים בו הוא מספר על מעשי האונס והביזה שהסיאמים מבצעים בארצו. מעשי הזוועה הסיאמיים גרמו למעמדם של בני טאי סון להתחזק בקרב בני הארץ אך מבחינה צבאית מצבם היה בכי רע והם הזעיקו תגבורת. התגבורת הגיע בפיקוד

שעון שמש ארמני

תמונה
שעון שמש ארמני מהמאה השביעית לספירה. מקתדרלת זוורנוטס  בעיר המקודשת לארמנים אצ'מדזין לפוסט בפייסבוק

קרב סלנקמן

תמונה
בתאריך 19 לאוגוסט 1691 התייצבו שני צבאות בסלנקמן, 40 ק"מ צפונית לבלגרד שבסרביה, אז חלק מהאימפריה העוסמאנית. מצד אחד עמד צבאה של האימפריה העוסמאנית בפיקודו של הואזיר הגדול פאזיל מוסטפה פאשה קופרולו. מן העבר השני צבא האימפריה הרומית הקדושה בפיקודו של לודויג וילהלם (או לואי גיום כפי שקראו לו כשנולד בצרפת) מרגרב (מרקיז) בדן בדן, הרוזן הקרואטי אדם זרינסקי, וסגן הוויווד הסרבי יובן מונסטריליה. לעוסמאנים היו כ-50 אלף חיילים ו-158 תותחים לעומת 33 אלף חיילים ותשעים תותחים לצד הנוצרי. בשלב זה האימפריה העוסמאנית הייתה בנסיגה משטחי כיבושה באירופה, היא נכשלה במצור על וינה, נסוגה מהונגריה, ואבדה את בוסניה וסרביה. העוסמאנים שאפו להחזיר לעצמם את בלגרד, לשם כך היה עליהם להלחם באימפריה הרומית הקדושה, תחת שלטון בית הבסבורג, מיש שלמעשה החזיקה את החזית מול העוסמאנים בחזית האירופית. תחילה הצבאות עמדו זה מול זה ללא תנועה. בשלב זה מרגרב בדן בדן החליט לגרור את העוסמאנים ללחימה ולסגת לסלנקמן. חיל הפרשים העוסמאני החל בהתקפה. ונראה היה שהם בעמת יתרון. אולם הפרשים העוסמאנים היו מצוידים בציוד ירוד, האספקה ש

קרב קופנהאגן 1801

תמונה
פוסט אורח מאת Shay Shemesh קרב קופנהגן 1801 - המפקדים והספינות רקע: קרב קופנהגן היה קרב ימי שהתחולל, בין הצי הבריטי , לבין צי דני-נורווגי שעגן ליד העיר קופנהגן במהלך המלחמות הנפוליאוניות. הצי הבריטי תחת פיקודם של סר הייד פארקר ולורד הורישיו נלסון, תקף את הצי המלכותי הדני ב-2 באפריל 1801. הבריטים חששו מכך שרוסיה, שוודיה, ופרוסיה יחד עם דנמרק ארגנו ברית ניטרלית. הם חששו שהצעד הזה מופנה כנגדם ולכן החליטו לתקוף את הצי הדני שהיווה את האיום הימי העיקרי מבין הציים הניטרליים. התוכנית הבריטית הייתה להכריח את דנמרק לפרוש מהברית לפני שיפשיר הקרח ויתאפשר לצי הרוסי להצטרף למערכה. הצי השוודי היה רחוק מדי, הפרוסי קטן מדי והצי הצרפתי הושמד כמעט לגמרי בקרב הנילוס. ההתקפה הבריטית העיקרית התבצעה תחת פיקודו של תת-אדמירל (vice admiral) הורישיו נלסון, שבמהלך מפורסם התעלם מפקודתו של פארקר להפסיק את הקרב ולסגת, והרס ספינות אויב רבות לפני שדנמרק ונורווגיה (שהיו מאוחדות באותה תקופה) הסכימו להפסקת אש. המפקדים בקרב הצי הבריטי: מפקדת הצי הבריטי הטילה את הפיקוד על השייטת על אדמירל הייד פארקר, ולורד נלסון מ

חוזה מכירת שפחה ממצרים הרומית

תמונה
לוח עץ רומי מתאריך 19 למאי 274 לספירה המתאר את עסקת מכירתה לעבדות של ילדה בת עשר ממוצא מצרי-גרמנטי (כלומר ברברי מאזור לוב של ימינו). הקונה הוא אפרטיוס פלורוס, שקונה את הנערה מאדם בשם מסונה בן מסינקתניס. סכום הקניה הוא 31 אלף דינרי והעסקה נעשית בפני שבעה עדים, והנערה מקבלת את השם הרומי ויקטוריה. מובן שהרומאים לא השתמשו בתאריך 274 לספירה אלא בשנה לשלטונו של הקיסר אורליאנוס. עוד על עבדות ברומא בפוסט: https://www.facebook.com/historiaolamit/posts/763988977088974 לפוסט בפייסבוק

קרב קו צ'אנג

תמונה
כניעתה של צרפת לגרמניה ביוני 1940 גרמה ליפנים לקוות להשתלט בקלות על הודו סין הצרפתית (כיום ויאטנם, קמבודיה ולאוס) עד אוגוסט אותה שנה. היפנים הציבו לצרפתים אולטימטום להעביר להם 5 שדות תעופה במחוז טונקין, ולאפשר להם להציב 30 אלף חיילים באזור. מושל הודו סין אדמירל דקו היה נאמן למשטר וישי הפרו נאצי ולא קבל תכתיבים משארל דה גול, לכן הסכים לדרישה היפנית. בעקבות כך היפנים נכנסו לצפון הודו-סין הצרפתית, והתקבלו בחלק מהמקרים בזיקוקים בידי הצרפתים, שהפכו להיות עושי דברם של היפנים באזור. בסתיו 1940   תאילנד, בת בריתם של היפנים, החליטה לנצל את ההזדמנות, כדי לדרוש להעביר לה שטחים של קמבודיה שגבלו בה. החל מדצמבר 1940, על אף שבאופן פורמלי לא היה מצב מלחמה בין ממשלת וישי לתאילנד , תקריות הגבול בין שתי המדינות התרבו. בתקריות היה יתרון ברור לצבא התאילנדי שמנה למעלה מ-200 אלף חיילים וכ-300 מטוסים פי 3 מהצבא הצרפתי באזור. לתאילנדים היו שתי ספינות משמר חופים משוריינות עם תותחי 203 מ"מ. 2 ספינות תותחים עם תותחי 152 מ"מ, 12 ספינות טורפדו, ועוד כלי שיט קטנים יותר נוספים. מול כל אלה צרפת יכלה ל

נס קלטיברי

תמונה
נס (מקביל לדגל) קלטיברי עשוי ברונזה. הנס מן המאה השניה לפני הספירה נמצא בחורבות העיר הקלטיברית נומנטיה שבספרד. הקלטיברים היו קלטים שהתערבבו עם האיברים בספרד של ימינו. המוטיב של הפרש על גבי הסוס כפול הראש הוא מוטיב מרכזי באמנות של ספרד הקלטית. בתמונה השניה מאת איוון גיל ניתן לראות ראש שבט קלטיברי המחזיק את הנס. כיום הנס מוצג במוזיאון נומנטיה בסוריה שבספרד. הדגלן לפוסט בפייסבוק

שער טיטוס לפני השחזור

תמונה
שתי תמונות מהמאה ה-18 המראות את שער טיטוס הראשונה היא משנת 1787 מעשה ידיו של הצייר האוסטרי אברהם לואיס רודולף דוקרוס (1748-1810), ואילו השניה משנת 1754 היא של הצייר הוונציאני ברנרדו בלוטו (1721-1780). בשתי התמונות ניתן לראות את מצבו העלוב של השער אותם ימים, הוא שמש כעמוד תמך לבניין, אחת מפאותיו שבורה ואף צמחיה צומחת מראשו לפוסט בפייסבוק

מתקפת הפרשים האמריקאית האחרונה

תמונה
הפעם האחרונה בה צבא אמריקאי ערך מתקפת פרשים הייתה ב-16 לינואר 1942 במהלך מלחמת העולם השניה. יחידת הסיור הפיליפינית ה-26, הסתערה על הצבא היפני, בקרבת הכפר מורונג במחוז בטאנג שבפיליפינים. כיוון שהחרב, כלי הנשק המסורתי של חילות הפרשים, הוצאה מהשימוש בצבא ארה"ב בשנת 1934, הם השתמשו באקדחים מדגם קולט 1911 ורובים מדגם גאראנד M1. התקפת הפתע של הפרשים בלמה זמנית את היפנים, מה שלא מנע מהם בהמשך לכבוש את האיים מארה"ב. יחידת הסיור הפיליפינית ה-26 הייתה יחידה הבנויה לפי המודל הקולוניאלי האופייני של חיילים פיליפינים וקצינים אמריקאים. תמונה של פיטר דניס לפוסט בפייסבוק

מלחמת שלזויג הולשטיין הראשונה

תמונה
ב-20 בינואר 1848 הוציא פרידריק השביעי מלך דנמרק חוקה חדשה, בה נקבע ששתי הדוכסויות האוטונומיות שלזוויג והולשטיין, בהן חיה אוכלוסיה גדולה דוברת גרמנית , יסופחו לדנמרק יהפכו למחוזות דניים לכל דבר ועניין. אותה שנה הייתה בכל רחבי אירופה תסיסה חברתית ולאומית גדולה שנודעה בשם אביב העמים, והיא לא פסחה גם על האוכלוסייה הגרמנית של שלזוויג והולשטיין. תושבי המחוז מחו על הצעד ופנו למלך במחאה אולם הוא סרב לשנות את החלטתו. ב-21 למרץ 1848 סיפחה דנמרק את שלזויג והולשטיין. בתגובה הכריזה ב-23 למרץ קבוצה של אצילים ונכבדים גרמניים משלזוויג הולטשיין בעיר קיל על עצמה כממשלת שלזוויג הולשטיין, ועל שני המחוזות כמדינה אחת הנמצאת באוניה פרסונלית (שתי מדינות ריבוניות החולקות שליט אחד כמו בריטניה ואוסטרליה בימינו למשל) עם ממלכת דנמרק. הממשלה ארגנה כוח חמוש מתוך הבנה שדנמרק לא תעבור על הצעד בשתיקה. התארגן כוח של 50 חיילים בפיקוד פרדריק נסיך נור, קרוב משפחה של מלך דנמרק פרדריק השביעי חסוך הילדים, ושאף לרשת אותו אחרי מותו. ב-24 למרץ הכוח השתלט בקלות מפתיע על המצודה הצבאית הדנית רנדסבורג בקרבת קיל על מצבורי הנשק שהיו

כתובת אום ח'יניסרי

תמונה
כתובת חקוקה באבן שנתגלתה בואדי אום ח'יניסרי בצפון מזרח ירדן. הכתובת כתובה בספאית- דיאלקט של השפה הערבית שנכתב בכתב מיוחד. לשון הכתובת:   "חללה דור סנת מלכ אגרפוס בן הירודיס ו-וגד אטר אחואל-וה אל-אשלאל טים ו-גרמא ו-אחואד ו-זביד פ-נוגע ו-ה ד'ושרי ו-ללאת גנימת לד'י דה אי ו-לם יחבבל ספר" תרגום: הוא חנה באזור זה בשנת אגריפס בן הורדוס, והוא מצא את עקבותיהם של דודיו (מצד האם) משלשלות אשלאל טים וגרמא אחואד וזביד ולכן הוא מתאבל מכאב. הו (האלים) דושרא ואללאת מי יתן שמי שקורא מלים אלה לא יהרוס ולא ימחק אותן. אזכורו של אגריפס בן הורדוס מתייחס כנראה לאגריפס הראשון נכדו של הורדוס מלך יהודה שמלך בשנים 42-44 לספירה לפוסט בפייסבוק

מטבע זהב מהאימפריה הקושאנית

תמונה
מטבע זהב מהאימפריה הקושאנית. בעבר דיברנו בפוסט על האימפריה הקושאנית שישבה באסיה המרכזית ומזגה השפעות הודיות איראניות ויווניות ( https://www.facebook.com/ historiaolamit/posts/ 863787620442442 ). בצידו האחד ניתן לראות את המלך וסודווה הראשון בשמו ההודי או בזודאו הראשון בשמו הקושאני, ששלט על האימפריה הקושאנית בסביבות שנת 200 לספירה. בצד השני של המטבע ניתן לראות את דמותו של האל הזורואסטרי אואשו שמגולם בדמותו רבת הפנים של האל ההינדי שיווה. מבחינת הסגנון הוא מעוצב בסגנון הלניסטי. מאחוריו ישנו את פר הזבו המקודש בדת ההינדית. כאמור בפוסט הקודם השפה הקושאנית נכתבה באותיות יווניות בתוספת אות אחת. לפוסט בפייסבוק

קצינים מבית המלוכה הויאטנמי בצבא הצרפתי

תמונה
תמונה של כמה מבני המלוכה של ויאטנם ששרתו במלחמת העולם הראשונה בצבא הצרפתי. התמונה צולמה במאי 1917 בברואיל שבצרפת. משמאל לימין: הנסיך בון ויאן, הרוזן אונג טריאל, הרוזן אונג תיאן והרוזן בון דונג לפוסט  בפייסבוק

ג'והאר אבן עבדאללה

תמונה
ג'והאר אבן עבדאללה (נולד בין 911 ל-913 מת 992) שנודע גם בשם א-סיקילי (הסיציליאני), א- רומי (היווני/ביזנטי/רומי), אל-כאתב (הסופר) אל סקלאבי (הסלאבי) ואל-קאיד (הגנרל) היה גדול מצביאיה של האימפריה הפטימית. הוא נולד  ככל הנראה  כפי שלומדים מכינוייו למשפחה יוונית באי סיציליה, שהיה אז תחת שלטון ביזנטי. בילדותו נלקח כעבד ונמכר לח'ליף הפטימי איסמעאיל אל מנסור (שלט 946-953), שישב אז במהדיה (כיום בטוניסיה). הוא היה ע'ולם- כינוים של עבדים ששרתו באדמיניסטרציה בארצות מוסלמיות, רבים מהם היו שבויים נוצרים שאוסלמו. הוא נודע בחוכמתו הרבה בזכותה שוחרר מעבדותו תחת הח'ליף הבא אל מואיז (953-975) בתקופה זו הוא הפך למזכירו הראשי של הח'ליף. אחר כך מונה לואזיר הגדול (מקביל לראש ממשלה) ולמפקד הראשי של צבא הפאטימים, שהגיעו בתקופתו לשיא עוצמתם הצבאית והפיצו את דתם האסלאם בגירסתו השיעית איסמאעילית. בתקופתו הפטימים בשנת 958 הביס לייד טהרט (כיום במרוקו) את שבטי הזנתה הברבריים בפיקודו של יאלה בן מוחמד מבני איפראן. התקדמו עד האוקיינוס האטלנטי.כשהוא מביס בסיג'ילמסה (כיום תפיללת שבמרוקו) את שבט

מלחמת איטליה לוב

תמונה
כמדינה שהתאחדה זה מכבר איטליה ניסת בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 להצטרף למרוץ הקולוניאלי. כבר בשנת 1878 איטליה שמה עין על המדינה הקרובה יחסית בצידו השני של הים התיכון לוב (אז שני המחוזות הנפרדים טריפולי וקירינאיקה), שהייתה אז חלק מהאימפריה העוסמאנית הנחלשת.   ראש ממשלת איטליה ג'ובאני ג'וליטי נתן אולטימטום לעוסמאנים לעזוב את לוב. הסולטן אמר שהוא מסכים לכיבוש לוב בידי איטליה ובלבד שלוב תישאר פורמלית תחת שלטון הסולטן (בדומה למצב במצרים הבריטית אותה תקופה) אולם האיטלקים לא הסכימו לכך. ב-29 לספטמבר 1911 הכריזה איטליה מלחמה על לוב. המעצמות היו חלוקות בעניין המלחמה גרמניה שהייתה בברית עם העוסמאנים התנגדה, צרפת תמכה, רוסיה ניסתה לתווך ובריטניה הראתה את תמיכתה באיטלקים בכך שאסרה על תגבורת עוסמאנית לעבור דרך מצרים ועל מצרים להתנדב לצבאם (על אף שפורמאלית מצרים הייתה תחת הסולטן כאמור). הצי האיטלקי הגיע אל מול חופי טריפולי כבר ב-28 לספטמבר, אבל רק ב-3 לאוקטובר החל להפגיז את העיר. 1,500 מלחים איטלקים נחתו בטריפולי. העוסמאנים בקשו שוב משא ומתן עם איטליה, שהתעקשה להמשיך במלחמה. ב-10 לאוקטוב