מלחמת שלזויג הולשטיין הראשונה

ב-20 בינואר 1848 הוציא פרידריק השביעי מלך דנמרק חוקה חדשה, בה נקבע ששתי הדוכסויות האוטונומיות שלזוויג והולשטיין, בהן חיה אוכלוסיה גדולה דוברת גרמנית , יסופחו לדנמרק יהפכו למחוזות דניים לכל דבר ועניין. אותה שנה הייתה בכל רחבי אירופה תסיסה חברתית ולאומית גדולה שנודעה בשם אביב העמים, והיא לא פסחה גם על האוכלוסייה הגרמנית של שלזוויג והולשטיין. תושבי המחוז מחו על הצעד ופנו למלך במחאה אולם הוא סרב לשנות את החלטתו. ב-21 למרץ 1848 סיפחה דנמרק את שלזויג והולשטיין. בתגובה הכריזה ב-23 למרץ קבוצה של אצילים ונכבדים גרמניים משלזוויג הולטשיין בעיר קיל על עצמה כממשלת שלזוויג הולשטיין, ועל שני המחוזות כמדינה אחת הנמצאת באוניה פרסונלית (שתי מדינות ריבוניות החולקות שליט אחד כמו בריטניה ואוסטרליה בימינו למשל) עם ממלכת דנמרק. הממשלה ארגנה כוח חמוש מתוך הבנה שדנמרק לא תעבור על הצעד בשתיקה. התארגן כוח של 50 חיילים בפיקוד פרדריק נסיך נור, קרוב משפחה של מלך דנמרק פרדריק השביעי חסוך הילדים, ושאף לרשת אותו אחרי מותו. ב-24 למרץ הכוח השתלט בקלות מפתיע על המצודה הצבאית הדנית רנדסבורג בקרבת קיל על מצבורי הנשק שהיו בה. המורדים אפשרו לחיילים לחזור לדנמרק אם זה רצונם. הקצינים שהיו דנים ברובם חזרו לדנמרק ואילו החיילים שהיו גרמנים מקומיים הצטרפו ברובם לצבא המורדים.
צבא המורדים התקדם צפונה, אך הובס ב-9 למרץ 1848 בידי הצבא הדני בקרב בוו. המורדים נסוגו חזרה למבצר רנדסבורג, והדנים כבשו חזרה את כל השטחים עד נהר אידר.
בעקבות כך החליטה פרוסיה יחד עם מדינות הפדרציה הגרמנית לעזור למורדים.
ב-23 לאפריל, חג הפסחא של 1848, כוח פרוסי- גרמני, בפיקוד הגנרל הפרוסי ורנגל תקף את הדנים והביס אותם בקרב שלזוויג. הדנים נאלצו לסגת לאלס. הצבא הדני, שאליו הצטרפו מתנדבים משוודיה ונורווגיה, החליט להשיב מלחמה. הצבא בפיקוד גנרל הדמן וקולונל פ.א שלפגלר גבר על הפרוסים בקרב ניבול ב-28 למאי 1848 ובקרב דיבול ב-5 ליוני. הנצחונות עוררו התרגשות רבה בדנמרק. אולם בלחץ המעצמות פרוסיה ודנמרק נאלצו לחתום על הפסקת אש במלמו שבשוודיה ב-26 לאוגוסט.
הדנים לא היו מרוצים מהפסקת האש והחליטו להפר אותה בשנת 1849 הצבא הדני שמנה כ-40 אלף חיילים לא הצליח להלחם מול הצבא של הפרוסים והמורדים שמנה 65 אלף.ונאלץ לסגת. הצבא הפרוסי הביס את הדנים בקרב קולדינג ב-12 לאפריל 1849, ויותר מכך, הפרוסים פלשו לדנמרק עצמה וכבשו את אזור ארהאוס, לא רחוק מהבירה קופנהאגן. בעקבות כך מרבית הכוח הדני נסוג מאזור שלזוויג הולשטיין כדי להגן על דנמרק עצמה.
כוח של 19 אלף חיילים דניים בפיקוד קולונל נ.ק לונדינג הוקף בידי 14 אלף חיילי שלזוויג הולשטיין בפרדריקיה שבדנמרק לונדינג קבל הוראה לסגת וכוחות תגבורת הגיעו דרך הים. ב-6 ביולי 1849 נערך קרב פרדריקיה בו היה לדנים יתרון בחיילים אך לכוחות שלזוויג הולשטיין היה יתרון בעמדות המבוצרות. הקרב הסתיים בניצחון דני מוחץ, בסופו כוחות שלזוויג הולשטיין נסוגו, אולם לדנים היו גם כן הרוגים רבים בראשם הגנרל ריי. 
בשלב זה רוסיה איימה לנתק את היחסים עם פרוסיה אם לא תיסוג מדנמרק, והגנרל ורנגל הורה על נסיגה פרוסית ממחוז יוטלנד הדני.
ב-2 ליוני 1850 נחתם הסכם שלום בין פרוסיה לדנמרק, ו-ב10 ליוני בין הפרדציה הגרמנית לדנמרק. הגרמנים של שלזוויג הולשטיין נשארו שוב לבד במערכה. 
ב-25 ליולי 1850 נערך קרב איסטד, הקרב הגדול בהיסטוריה של דנמרק, כאשר 36 אלף חיילים דניים נלחמו מול 26 אלף חיילי שלזוויג הולשטיין הקרב הסתיים בניצחון דני, בו אמנם נהרגו לדנים יותר חיילים כולל גנרל שלפגרל וקולונל ליסואה, אולם זה היה ניצחון דני.
באוקטובר 1850 כוחות שלזויג הולשטיין תקפו את העיר הדנית פרדריקסטאד וגרמו לה נזק רב אולם שוב הובסו בידי הצבא הדני. למעשה כאן נסתם הגולל על המרד.
ב-8 במאי 1852 חתמו המעצמות בריטניה, צרפת אוסטריה, פרוסיה ורוסיה על פרוטוקול לונדון הקובע כי שלזוויג והולשטיין ישארו תחת ריבונות דנית והסטטוס קוו ישאר כשהיה לפני המלחמה. הניצחון על המחוזות המורדים עורר שמחה גדולה בדנמרק. אולם היא תאבד אותם במלחמה מול פרוסיה של ביסמרק בשנת 1864 בה דנו בפוסט בעבר (https://www.facebook.com/historiaolamit/posts/772823319538873) ולמעשה הן חלק מגרמניה עד היום
תמונות:
1. ממשלת שלזוויג הולשטיין
2. פרדריק השביעי מלך דנמרק
3. פרדריק נסיך נור
4. גנרל ורנגל
5. החיילים הדניים מתקבלים בהתלהבות בקופנהאגן 1849 צייר דויד מוניס 1850 המוזיאון הדני ההיסטורי בקופנהאגן
6. גנרל שלפגרל מסתער בקר איסטד צייר אוטו בקה מוזיאון מצודת פרדריקסבורג
7. הכוחות הדניים והמתנדבים השוודים והנורווגים חוזרים כמנצחים בשנת 1851 צייר אוטו בקה 1894 המוזיאון הדני ההיסטורי בקופנהאגן
לפוסט בפייסבוק