עלייתו של שבט נגויאן
שבט נגויאן שלט בדרום ויאטנם של ימינו החל מהמאה ה-16. בשנת 1777 פרץ באזור מרד שהונהג בידי האחים טאי סון שפלשו לבירה סייגון וטבחו במרבית בית המלוכה של נגויאן. נגויאן אן בן ה-15 הצליח לברוח מהטבח. הוא כבש את גיה דין והמליך עצמו למלך נגויאן. הוא יתפרסם בהיסטוריה בתור גיה לונג- אחיינו של שליט נגויאן האחרון, והקיסר מייסד ויאטנם לעתיד. בשנים הבאות הוא נהל מאבק מר מול האחים טאי סון, ובסופו של דבר הבין שלא יוכל לגבור עליהם לבדו, בשנת 1784 הוא נסע לסיאם (כיום תאילנד), שם בקש את עזרתו של המלך רמה הראשון. מלך סיאם, ראה בכך הדמנות לרכוש השפעה על ויאטנם, וסייע לו בשמחה.
בעקבות כך צי סיאמי גדול ועשרות אלפים חיילים פלשו לויאטנם. הכוחות הסיאמיים הביסו את כוחות טאי סון קרב אחרי קרב. הסיאמים היו שיכורי ניצחון והחלו לבצע מעשי זוועה נגד אזרחים ושבויי אויב. הם אף החלו ללעוג לנגויאן אן, ששלח מכתב תלונה לצרפתים בו הוא מספר על מעשי האונס והביזה שהסיאמים מבצעים בארצו.
מעשי הזוועה הסיאמיים גרמו למעמדם של בני טאי סון להתחזק בקרב בני הארץ אך מבחינה צבאית מצבם היה בכי רע והם הזעיקו תגבורת. התגבורת הגיע בפיקודו של נגויאן הואה, מצביא שנודע באכזריותו, והיה בין השאר אחראי לטבח משפחת המלוכה של נגויאן. שיטת הלחימה של נגויאן הוא הייתה לאסוף מודיעין על האויב, ואז לתקוף את הספינות שלו בהתקפות פתע מהירות ולברוח.
נגויאן הוא החליט לנצל את יהירותם של הסיאמים כדי לבצע תחבולה. הוא ניגש למחנה הסיאמי עם דגל כניעה כביכול כדי לנהל אתם משא ומתן לשלום, ולהפוך לווסאל של סיאם. המפקד הסיאמי קרום לואנג תפהרירק, אחיינו של המלך, היה משוכנע שהכוחות הויאנטנמיים בדרך להכנע, אחרי שראה שספינותיהם נסוגות. אלא שנגויאן הוא פרס את חייליו על גדות המקונג ועל האיים בנהר, כאשר הצי היה בנהר עצמו. כאשר הצי הסיאמי שט במעלה נהר המקונג הוא נפל במלכודת שתכנן נגויאן הואה. הספינות של טאי סון והתותחים מגדות הנהר הפתיעו את המלחים הסיאמיים הבלתי מוכנים לקרב. בין כלי הנשק בהם הוא השתמש היה "הטיגריס יורק האש" אבטיפוס קדום של להביור, שעשה שמות בספינות הסיאמיות שמאות מהן עלו באש. לפי ההערכות כ-40 אלף חיילים ומלחים סיאמיים מתו בדרך האכזרית הזו. רק אלפים בודדים של סיאמים שרדו את הקרב. התבוסה גרמה לסיאמים לסגת מויאטנם. קרב זה שנערך ב-20 לינואר 1785 נודע בהיסטוריה של ויאנטנם כקרב ראץ' גאם סואי מוט (Rạch Gầm-Xoài Mút). נסיגת הסיאמים לא הביא שלווה לממלכת טאי סון, והחלה מלחמת אזרחים בת שלוש שנים בין נגויאן הוא לאחיו. בסופו של דבר הוא נצח והכריז על עצמו לקיסר. אבל מי שצחק אחרון היה מיודענו נגויאן אן, שהצליח לתפוס את השלטון ולאחד בשנת 1802 את כל ויאטנם, כאשר שושלתו שולטת בויאטנם עד הכיבוש הצרפתי.
תמונות:
1. נגויאן הואה במהלך הקרב
2. תותח של טאי סון מוזיאון מוזיאון קואנג טרונג ויאטנם
3. דגם של ספינת טאיס סון מהתקופה
4. נגויאן הואה מפקד על הכוחות בשדה הקרב
5. ספינות סיאמיות עולות באש
לפוסט בפייסבוק
בעקבות כך צי סיאמי גדול ועשרות אלפים חיילים פלשו לויאטנם. הכוחות הסיאמיים הביסו את כוחות טאי סון קרב אחרי קרב. הסיאמים היו שיכורי ניצחון והחלו לבצע מעשי זוועה נגד אזרחים ושבויי אויב. הם אף החלו ללעוג לנגויאן אן, ששלח מכתב תלונה לצרפתים בו הוא מספר על מעשי האונס והביזה שהסיאמים מבצעים בארצו.
מעשי הזוועה הסיאמיים גרמו למעמדם של בני טאי סון להתחזק בקרב בני הארץ אך מבחינה צבאית מצבם היה בכי רע והם הזעיקו תגבורת. התגבורת הגיע בפיקודו של נגויאן הואה, מצביא שנודע באכזריותו, והיה בין השאר אחראי לטבח משפחת המלוכה של נגויאן. שיטת הלחימה של נגויאן הוא הייתה לאסוף מודיעין על האויב, ואז לתקוף את הספינות שלו בהתקפות פתע מהירות ולברוח.
נגויאן הוא החליט לנצל את יהירותם של הסיאמים כדי לבצע תחבולה. הוא ניגש למחנה הסיאמי עם דגל כניעה כביכול כדי לנהל אתם משא ומתן לשלום, ולהפוך לווסאל של סיאם. המפקד הסיאמי קרום לואנג תפהרירק, אחיינו של המלך, היה משוכנע שהכוחות הויאנטנמיים בדרך להכנע, אחרי שראה שספינותיהם נסוגות. אלא שנגויאן הוא פרס את חייליו על גדות המקונג ועל האיים בנהר, כאשר הצי היה בנהר עצמו. כאשר הצי הסיאמי שט במעלה נהר המקונג הוא נפל במלכודת שתכנן נגויאן הואה. הספינות של טאי סון והתותחים מגדות הנהר הפתיעו את המלחים הסיאמיים הבלתי מוכנים לקרב. בין כלי הנשק בהם הוא השתמש היה "הטיגריס יורק האש" אבטיפוס קדום של להביור, שעשה שמות בספינות הסיאמיות שמאות מהן עלו באש. לפי ההערכות כ-40 אלף חיילים ומלחים סיאמיים מתו בדרך האכזרית הזו. רק אלפים בודדים של סיאמים שרדו את הקרב. התבוסה גרמה לסיאמים לסגת מויאטנם. קרב זה שנערך ב-20 לינואר 1785 נודע בהיסטוריה של ויאנטנם כקרב ראץ' גאם סואי מוט (Rạch Gầm-Xoài Mút). נסיגת הסיאמים לא הביא שלווה לממלכת טאי סון, והחלה מלחמת אזרחים בת שלוש שנים בין נגויאן הוא לאחיו. בסופו של דבר הוא נצח והכריז על עצמו לקיסר. אבל מי שצחק אחרון היה מיודענו נגויאן אן, שהצליח לתפוס את השלטון ולאחד בשנת 1802 את כל ויאטנם, כאשר שושלתו שולטת בויאטנם עד הכיבוש הצרפתי.
תמונות:
1. נגויאן הואה במהלך הקרב
2. תותח של טאי סון מוזיאון מוזיאון קואנג טרונג ויאטנם
3. דגם של ספינת טאיס סון מהתקופה
4. נגויאן הואה מפקד על הכוחות בשדה הקרב
5. ספינות סיאמיות עולות באש
תגובות
הוסף רשומת תגובה