מלחמת פוקלנד
פוסט אורח מאת Shay Shemesh
מלחמת פוקלנד 1982 - עקרונות המלחמה בכניסה ללחימה של חטיבת קומנדו
רקע:
המלחמה פרצה ב-2 באפריל 1982 בפלישה של הכוחות המזוינים של ארגנטינה לשתי קבוצות האיים של פוקלנד, שהיו בשליטה בריטית. ממשלת בריטניה שלחה כוח משימה ימי על מנת להשיב לידיה את האיים אם כתוצאה מהרתעת הארגנטינאים או באמצעות פעולה צבאית. המלחמה נמשכה 74 ימים, עד ה-14 ביוני, והסתיימה בכניעת הכוחות הארגנטינאים ובהשבת הריבונות הבריטית על האיים. ארגנטינה איבדה במלחמה 649 איש מאנשי הכוחות המזוינים שלה ואבידות בריטניה הסתכמו ב-255 הרוגים. שלושה מתושבי האיים נהרגו במלחמה.
קרב חטיבת קומנדו 3:
הבריטים בחרו להנחית את הכוח היבשתי במפרץ סאן קרלוס, בצד המערבי של האי המזרחי, מתוך הנחה שזהו המפרץ הנוח ביותר לכניסת אוניות הנחיתה, והנוח ביותר להגנה מפני אויב ביבשה ובים. חסרונו של החוף היה המרחק ממנו לסטנלי, אך מאידך היה בכך גם יתרון: ההגנה הארגנטינאית התמקמה סביב סטנלי, והיה יסוד סביר להניח שלא תהיה התקפת נגד מידית על הכוח הנוחת. בפועל, הפתיעו הבריטים את הארגנטינאים בבחירה זו.
הלחץ המתמשך על אוניות הנחיתה והסערה הציבורית בעקבותיו הביאו את הממשלה בלונדון לדרוש פעולה מידית של הכוח היבשתי. חטיבת הקומנדו 3 הייתה זקוקה לכמה ימים כדי להתבסס בחוף הנחיתה: היה צורך להעביר מן האוניות את האספקה הרבה שהייתה חיונית לתחילתה של הפעולה היבשתית. פריקת האספקה הייתה איטית, וזאת, מכיוון שלא ניתן היה לעשותה באור יום, בשל החשש מתקיפה אווירית. אוניות האספקה היו נכנסות למפרץ סן קרלוס לאחר חשיכה, פורקות את מטענן, ויוצאות לפני עלות השחר חזרה לים הפתוח. במהלך היום העבירו מסוקים את האספקה שנפרקה לגדודים הפרושים סביב המפרץ, אך טיסות אלה נעשו תחת הסיכון של יירוט על ידי מטוסי אויב.
למרות כל הקשיים האלה, הנחה הפיקוד הבריטי העליון את מפקד חטיבת קומנדו 3 לתקוף את גוס גרין, במרחק של מספר קילומטרים לדרומו. בריגדיר גנרל ג'וליאן תומפסון, המח"ט, התכוון בתחילה לרכז את כל הכוח למתקפה על סטנלי ולהשאיר רק כוח קטן שיחסום לכיוון גוס גרין. ואולם, עם קבלת הפקודה הטיל תומפסון את המשימה על גדוד הצנחנים 2. ב-27 במאי החלו הצנחנים, עם כוחות ארטילריה, לנוע דרומה. בשעה 2:30 לפנות בוקר 28 במאי החל הקרב, שנמשך בשארית הלילה ובמהלך היום. הצנחנים הבריטיים נעזרו בסיוע ארטילרי מתותחים ומרגמות, ובמהלך הלילה באש תותחי הפריגטה אה"מ ארואו (Arrow). רגימנט החי"ר ה-12 של צבא ארגנטינה שהגן על שני היישובים הקטנים נלחם באומץ ובעקשנות, ואף תוגבר במהלך היום על ידי פלוגות מרגימנטים 12 ו-25 הארגנטינאים, שהיו ערוכים סביב סטנלי.
בסופו של היום הצליחו הבריטים לכתר את הכוח הארגנטינאי ומפקדיו החליטו להיכנע. בסך הכל נהרגו בקרב 17 חיילים בריטיים, בהם מפקד הגדוד (שזכה לאחר מותו בצלב ויקטוריה על אומץ ליבו בקרב). 47 חיילים ארגנטינאיים נהרגו, ו-961 אחרים נכנעו; מספרם הרב של הארגנטינאים הפתיע את הבריטים, שהעריכו את כוחם במחצית ממספר זה בלבד. הבריטים הופתעו גם מנכונותם של הארגנטינאים להיכנע, למרות עדיפותם המספרית.
ניתוח הקרב:
ממאפייני הלחימה ההתקפית:
· הלחימה באי גוז התאפיינה בהתקפה חזיתית ללא יכולת ביצוע הטעיה על ידי תקיפות אגפיות.
· התקפה מקבילה של פלוגות הגדוד.
· אין סיוע הדדי בין הפלוגות, הקרב מצטייר כארבעה קרבות שונים ללא קשר בניהם למעט החיפוי מפלוגת המסייעת באגף.
· סיוע אש מרגמות וארטילריה לכוחות התוקפים.
· עיתוי ההתקפה צריך להפתיע את הכוח המגן.
· רציפות והמשכיות בלחימה למרות הנפגעים והקשיים עקב מזג האוויר.
· מעבר מהתקפה להגנה: "אז פקד קיבל על פלוגה א' להחזיק בגבעת דארווין, ואילו פלוגה ג' עברו אותה והמשיכו לגוז גרין"
נוה"ק סדור: קיצור זמן המוכנות להפעלה תו"כ קיום נוה"ק למשימה. קיצור זמן המוכנות משבעה ימים לשבעים ושתים שעות.
כוננות וכשירות: שמירה על כשירות מבצעית של הלוחמים וציוד הלחימה בכל זמן נתון (גם אם הציוד אינו נמצא בשימוש בשגרה).
רוח לחימה: טיפוח רוח הלחימה ותחושת המסוגלות של הלוחמים לביצוע המשימות שהם עתידים לבצע (גדוד צנחנים מס‘ 2).
גמישות: גמישות וזריזות של היחידה- היכולת לעמוד בזמן הפעלה קצר מהתכנון כשהתנאים לכך מאפשרים זאת טרם הלחימה.
הערכת מצב: גמישות מחשבתית- לא להתקבע לתוכנית, לבצע שינויים טרם הלחימה ותוך כדי הלחימה לאור הערכת מצב ולאור שינויים. ביצוע הערכת מצב מתמשכת לאורך כל שלבי הלחימה.
לוגיסטיקה: חשיבות הלוגיסטיקה הקרבית תוך כדי הלחימה וטרם הלחימה- הנחתת ציוד ואספקה לחוף על ידי הרג'ימנט הלוגיסטי.
לוגיסטיקה: ריכוז הלוגיסטיקה החטיבתית בנקודה אחת - תקלה! במצב של חוסר ברירה יש לתת לכוחות הלוגיסטיים מענה הגנתי בדגש על התקפות אוויריות.
מסך סיור: שליחת כוחות סיור ופטרול מקדימים לטובת איתור מערכי ויכולות האויב ואבטחת הכוח העיקרי בכניסתו למרחב הלחימה.
טכנולוגיה: הסתמכות רק על אמצעים/ טכנולוגיה בעייתית (יכולת המראת מסוקים בשל מז"א).
מודיעין: חשיבות קבלת המודיעין טרם היציאה להתקפה- מודיעין קרבי/ איסופי מיחידות שכנות וכוחותינו, מודיעין מרמה ממונה.
מודיעין: שימוש בשבויים תוך כדי לחימה לצורך קבלת מידע מיידי על פריסת האויב, מיקומי מפקדות ועתודות.
מודיעין: התקפה על עתודות וכוחות תגבור האויב לאור מודיעין.
שינוי משימה: מתן פקודת התראה ליחידות המשנה מוקדם ככל האפשר בשינוי משימה.
תחבולה: חשיבות ההפתעה בקרב התקפי - פריסת החטיבה וכנגזרת מכך משימות יחידות המשנה היו ידועות לאויב על פי פרסומי פריסת הכוחות בתקשורת.
סיוע קרבי: מתן דגש על סיוע אש ואבטחת אגפים בתכנון ההתקפה.
איסוף: איתור מקורות האש הארטילרית של האויב ושיתוקה - הכרחי.
בכל שלבי הלחימה הייתה תמונת מצב גדודית ברורה עד לרמת המחלקה.
פיקוד ושליטה: מיקום הסגן - דילמה. האם הסגן צריך להיות עם המאמץ המשני או במקום הטוב ביותר שבו יוכל להחליף את המפקד בשעת הצורך ?
מקורות:
1. דורון אלמוג, פיקוד מעולה, מיומנות ואומץ, מערכות 328, פברואר 1993, עמ' 46-52 .
2. ג'וליאן תומפסון, "לא פיקניק", הוצאת מערכות, 1992 .
הלחץ המתמשך על אוניות הנחיתה והסערה הציבורית בעקבותיו הביאו את הממשלה בלונדון לדרוש פעולה מידית של הכוח היבשתי. חטיבת
התקפה מקבילה של פלוגות הגדוד.
· אין סיוע הדדי בין הפלוגות, הקרב מצטייר כארבעה קרבות שונים ללא קשר בניהם למעט החיפוי מפלוגת המסייעת באגף.
· סיוע אש מרגמות וארטילריה לכוחות התוקפים.
· עיתוי ההתקפה צריך להפתיע את הכוח המגן.
· רציפות והמשכיות בלחימה למרות הנפגעים והקשיים עקב מזג האוויר.
· מעבר מהתקפה להגנה: "אז פקד קיבל על פלוגה א' להחזיק בגבעת דארווין, ואילו פלוגה ג' עברו אותה והמשיכו לגוז גרין"
טכנולוגיה: הסתמכות רק על אמצעים/ טכנולוגיה בעייתית (יכולת המראת מסוקים בשל מז"א).
מסך סיור: שליחת כוחות סיור ופטרול מקדימים לטובת איתור מערכי ויכולות האויב ואבטחת הכוח העיקרי בכניסתו למרחב הלחימה.
טכנולוגיה: הסתמכות רק על אמצעים/ טכנולוגיה בעייתית (יכולת המראת מסוקים בשל מז"א).
מודיעין: חשיבות קבלת המודיעין טרם היציאה להתקפה- מודיעין קרבי/ איסופי מיחידות שכנות וכוחותינו, מודיעין מרמה ממונה.
מודיעין: שימוש בשבויים תוך כדי לחימה לצורך קבלת מידע מיידי על פריסת האויב, מיקומי מפקדות ועתודות.
מודיעין: התקפה על עתודות וכוחות תגבור האויב לאור מודיעין.
שינוי משימה: מתן פקודת התראה ליחידות המשנה מוקדם ככל האפשר בשינוי משימה.
תחבולה: חשיבות ההפתעה בקרב התקפי - פריסת החטיבה וכנגזרת מכך משימות יחידות המשנה היו ידועות לאויב על פי פרסומי פריסת הכוחות בתקשורת.
סיוע קרבי: מתן דגש על סיוע אש ואבטחת אגפים בתכנון ההתקפה.
איסוף: איתור מקורות האש הארטילרית של האויב ושיתוקה - הכרחי.
בכל שלבי הלחימה הייתה תמונת מצב גדודית ברורה עד לרמת המחלקה.
פיקוד ושליטה: מיקום הסגן - דילמה. האם הסגן צריך להיות עם המאמץ המשני או במקום הטוב ביותר שבו יוכל להחליף את המפקד בשעת הצורך ?
מקורות:
1. דורון אלמוג, פיקוד מעולה, מיומנות ואומץ, מערכות 328, פברואר 1993, עמ' 46-52 .
2. ג'וליאן תומפסון, "לא פיקניק", הוצאת מערכות, 1992
לפוסט בפייסבוק
מלחמת פוקלנד 1982 - עקרונות המלחמה בכניסה ללחימה של חטיבת קומנדו
רקע:
המלחמה פרצה ב-2 באפריל 1982 בפלישה של הכוחות המזוינים של ארגנטינה לשתי קבוצות האיים של פוקלנד, שהיו בשליטה בריטית. ממשלת בריטניה שלחה כוח משימה ימי על מנת להשיב לידיה את האיים אם כתוצאה מהרתעת הארגנטינאים או באמצעות פעולה צבאית. המלחמה נמשכה 74 ימים, עד ה-14 ביוני, והסתיימה בכניעת הכוחות הארגנטינאים ובהשבת הריבונות הבריטית על האיים. ארגנטינה איבדה במלחמה 649 איש מאנשי הכוחות המזוינים שלה ואבידות בריטניה הסתכמו ב-255 הרוגים. שלושה מתושבי האיים נהרגו במלחמה.
קרב חטיבת קומנדו 3:
הבריטים בחרו להנחית את הכוח היבשתי במפרץ סאן קרלוס, בצד המערבי של האי המזרחי, מתוך הנחה שזהו המפרץ הנוח ביותר לכניסת אוניות הנחיתה, והנוח ביותר להגנה מפני אויב ביבשה ובים. חסרונו של החוף היה המרחק ממנו לסטנלי, אך מאידך היה בכך גם יתרון: ההגנה הארגנטינאית התמקמה סביב סטנלי, והיה יסוד סביר להניח שלא תהיה התקפת נגד מידית על הכוח הנוחת. בפועל, הפתיעו הבריטים את הארגנטינאים בבחירה זו.
הלחץ המתמשך על אוניות הנחיתה והסערה הציבורית בעקבותיו הביאו את הממשלה בלונדון לדרוש פעולה מידית של הכוח היבשתי. חטיבת הקומנדו 3 הייתה זקוקה לכמה ימים כדי להתבסס בחוף הנחיתה: היה צורך להעביר מן האוניות את האספקה הרבה שהייתה חיונית לתחילתה של הפעולה היבשתית. פריקת האספקה הייתה איטית, וזאת, מכיוון שלא ניתן היה לעשותה באור יום, בשל החשש מתקיפה אווירית. אוניות האספקה היו נכנסות למפרץ סן קרלוס לאחר חשיכה, פורקות את מטענן, ויוצאות לפני עלות השחר חזרה לים הפתוח. במהלך היום העבירו מסוקים את האספקה שנפרקה לגדודים הפרושים סביב המפרץ, אך טיסות אלה נעשו תחת הסיכון של יירוט על ידי מטוסי אויב.
למרות כל הקשיים האלה, הנחה הפיקוד הבריטי העליון את מפקד חטיבת קומנדו 3 לתקוף את גוס גרין, במרחק של מספר קילומטרים לדרומו. בריגדיר גנרל ג'וליאן תומפסון, המח"ט, התכוון בתחילה לרכז את כל הכוח למתקפה על סטנלי ולהשאיר רק כוח קטן שיחסום לכיוון גוס גרין. ואולם, עם קבלת הפקודה הטיל תומפסון את המשימה על גדוד הצנחנים 2. ב-27 במאי החלו הצנחנים, עם כוחות ארטילריה, לנוע דרומה. בשעה 2:30 לפנות בוקר 28 במאי החל הקרב, שנמשך בשארית הלילה ובמהלך היום. הצנחנים הבריטיים נעזרו בסיוע ארטילרי מתותחים ומרגמות, ובמהלך הלילה באש תותחי הפריגטה אה"מ ארואו (Arrow). רגימנט החי"ר ה-12 של צבא ארגנטינה שהגן על שני היישובים הקטנים נלחם באומץ ובעקשנות, ואף תוגבר במהלך היום על ידי פלוגות מרגימנטים 12 ו-25 הארגנטינאים, שהיו ערוכים סביב סטנלי.
בסופו של היום הצליחו הבריטים לכתר את הכוח הארגנטינאי ומפקדיו החליטו להיכנע. בסך הכל נהרגו בקרב 17 חיילים בריטיים, בהם מפקד הגדוד (שזכה לאחר מותו בצלב ויקטוריה על אומץ ליבו בקרב). 47 חיילים ארגנטינאיים נהרגו, ו-961 אחרים נכנעו; מספרם הרב של הארגנטינאים הפתיע את הבריטים, שהעריכו את כוחם במחצית ממספר זה בלבד. הבריטים הופתעו גם מנכונותם של הארגנטינאים להיכנע, למרות עדיפותם המספרית.
ניתוח הקרב:
ממאפייני הלחימה ההתקפית:
· הלחימה באי גוז התאפיינה בהתקפה חזיתית ללא יכולת ביצוע הטעיה על ידי תקיפות אגפיות.
· התקפה מקבילה של פלוגות הגדוד.
· אין סיוע הדדי בין הפלוגות, הקרב מצטייר כארבעה קרבות שונים ללא קשר בניהם למעט החיפוי מפלוגת המסייעת באגף.
· סיוע אש מרגמות וארטילריה לכוחות התוקפים.
· עיתוי ההתקפה צריך להפתיע את הכוח המגן.
· רציפות והמשכיות בלחימה למרות הנפגעים והקשיים עקב מזג האוויר.
· מעבר מהתקפה להגנה: "אז פקד קיבל על פלוגה א' להחזיק בגבעת דארווין, ואילו פלוגה ג' עברו אותה והמשיכו לגוז גרין"
נוה"ק סדור: קיצור זמן המוכנות להפעלה תו"כ קיום נוה"ק למשימה. קיצור זמן המוכנות משבעה ימים לשבעים ושתים שעות.
כוננות וכשירות: שמירה על כשירות מבצעית של הלוחמים וציוד הלחימה בכל זמן נתון (גם אם הציוד אינו נמצא בשימוש בשגרה).
רוח לחימה: טיפוח רוח הלחימה ותחושת המסוגלות של הלוחמים לביצוע המשימות שהם עתידים לבצע (גדוד צנחנים מס‘ 2).
גמישות: גמישות וזריזות של היחידה- היכולת לעמוד בזמן הפעלה קצר מהתכנון כשהתנאים לכך מאפשרים זאת טרם הלחימה.
הערכת מצב: גמישות מחשבתית- לא להתקבע לתוכנית, לבצע שינויים טרם הלחימה ותוך כדי הלחימה לאור הערכת מצב ולאור שינויים. ביצוע הערכת מצב מתמשכת לאורך כל שלבי הלחימה.
לוגיסטיקה: חשיבות הלוגיסטיקה הקרבית תוך כדי הלחימה וטרם הלחימה- הנחתת ציוד ואספקה לחוף על ידי הרג'ימנט הלוגיסטי.
לוגיסטיקה: ריכוז הלוגיסטיקה החטיבתית בנקודה אחת - תקלה! במצב של חוסר ברירה יש לתת לכוחות הלוגיסטיים מענה הגנתי בדגש על התקפות אוויריות.
מסך סיור: שליחת כוחות סיור ופטרול מקדימים לטובת איתור מערכי ויכולות האויב ואבטחת הכוח העיקרי בכניסתו למרחב הלחימה.
טכנולוגיה: הסתמכות רק על אמצעים/ טכנולוגיה בעייתית (יכולת המראת מסוקים בשל מז"א).
מודיעין: חשיבות קבלת המודיעין טרם היציאה להתקפה- מודיעין קרבי/ איסופי מיחידות שכנות וכוחותינו, מודיעין מרמה ממונה.
מודיעין: שימוש בשבויים תוך כדי לחימה לצורך קבלת מידע מיידי על פריסת האויב, מיקומי מפקדות ועתודות.
מודיעין: התקפה על עתודות וכוחות תגבור האויב לאור מודיעין.
שינוי משימה: מתן פקודת התראה ליחידות המשנה מוקדם ככל האפשר בשינוי משימה.
תחבולה: חשיבות ההפתעה בקרב התקפי - פריסת החטיבה וכנגזרת מכך משימות יחידות המשנה היו ידועות לאויב על פי פרסומי פריסת הכוחות בתקשורת.
סיוע קרבי: מתן דגש על סיוע אש ואבטחת אגפים בתכנון ההתקפה.
איסוף: איתור מקורות האש הארטילרית של האויב ושיתוקה - הכרחי.
בכל שלבי הלחימה הייתה תמונת מצב גדודית ברורה עד לרמת המחלקה.
פיקוד ושליטה: מיקום הסגן - דילמה. האם הסגן צריך להיות עם המאמץ המשני או במקום הטוב ביותר שבו יוכל להחליף את המפקד בשעת הצורך ?
מקורות:
1. דורון אלמוג, פיקוד מעולה, מיומנות ואומץ, מערכות 328, פברואר 1993, עמ' 46-52 .
2. ג'וליאן תומפסון, "לא פיקניק", הוצאת מערכות, 1992 .
הלחץ המתמשך על אוניות הנחיתה והסערה הציבורית בעקבותיו הביאו את הממשלה בלונדון לדרוש פעולה מידית של הכוח היבשתי. חטיבת
התקפה מקבילה של פלוגות הגדוד.
· אין סיוע הדדי בין הפלוגות, הקרב מצטייר כארבעה קרבות שונים ללא קשר בניהם למעט החיפוי מפלוגת המסייעת באגף.
· סיוע אש מרגמות וארטילריה לכוחות התוקפים.
· עיתוי ההתקפה צריך להפתיע את הכוח המגן.
· רציפות והמשכיות בלחימה למרות הנפגעים והקשיים עקב מזג האוויר.
· מעבר מהתקפה להגנה: "אז פקד קיבל על פלוגה א' להחזיק בגבעת דארווין, ואילו פלוגה ג' עברו אותה והמשיכו לגוז גרין"
טכנולוגיה: הסתמכות רק על אמצעים/ טכנולוגיה בעייתית (יכולת המראת מסוקים בשל מז"א).
מסך סיור: שליחת כוחות סיור ופטרול מקדימים לטובת איתור מערכי ויכולות האויב ואבטחת הכוח העיקרי בכניסתו למרחב הלחימה.
טכנולוגיה: הסתמכות רק על אמצעים/ טכנולוגיה בעייתית (יכולת המראת מסוקים בשל מז"א).
מודיעין: חשיבות קבלת המודיעין טרם היציאה להתקפה- מודיעין קרבי/ איסופי מיחידות שכנות וכוחותינו, מודיעין מרמה ממונה.
מודיעין: שימוש בשבויים תוך כדי לחימה לצורך קבלת מידע מיידי על פריסת האויב, מיקומי מפקדות ועתודות.
מודיעין: התקפה על עתודות וכוחות תגבור האויב לאור מודיעין.
שינוי משימה: מתן פקודת התראה ליחידות המשנה מוקדם ככל האפשר בשינוי משימה.
תחבולה: חשיבות ההפתעה בקרב התקפי - פריסת החטיבה וכנגזרת מכך משימות יחידות המשנה היו ידועות לאויב על פי פרסומי פריסת הכוחות בתקשורת.
סיוע קרבי: מתן דגש על סיוע אש ואבטחת אגפים בתכנון ההתקפה.
איסוף: איתור מקורות האש הארטילרית של האויב ושיתוקה - הכרחי.
בכל שלבי הלחימה הייתה תמונת מצב גדודית ברורה עד לרמת המחלקה.
פיקוד ושליטה: מיקום הסגן - דילמה. האם הסגן צריך להיות עם המאמץ המשני או במקום הטוב ביותר שבו יוכל להחליף את המפקד בשעת הצורך ?
מקורות:
1. דורון אלמוג, פיקוד מעולה, מיומנות ואומץ, מערכות 328, פברואר 1993, עמ' 46-52 .
2. ג'וליאן תומפסון, "לא פיקניק", הוצאת מערכות, 1992
לפוסט בפייסבוק
תגובות
הוסף רשומת תגובה