מאר גבריאל מקראלה

באזור קראלה שבהודו הדרומית התבססה כבר במאות הראשונות לספירה קהילה נוצרית המשתייכת לכנסיה המונופיזיטית (כנסיות שתפסית האלוהות שלהן שונה מתפיסת רוב הכנסיות כמו הקתולים היוונים אורתודוכסים וכו').  מרבית ההיסטוריה  הם היו כפופים לכנסיה הסורית בראשות הפטריאך שיושב באנטיוכיה (כיום במזרח טורקיה). זרם מונופיזיטי אחר אחר שיושב בעיקר באזור עיראק איראן וטורקיה, וכפוף לפטריאך שיושב בבגדד של ימינו הוא הזרם הנסטוריאני. שני זרמים אלו מנהלים את טקסיהם בשפה הארמית הנכתבת בגירסאות שונות מעט של אותו כתב. במאה ה-16 החלו הפורטוגזים להשתלט על חלקים מאזור קראלה, וניסו להעביר את נוצריי האזור לנצרות בצורתה הקתולית. בהמשך הגיעו ההולנדים והחלישו את אחיזת הפורטוגזים. בשנת 1665 מונה מאר תומא הרביעי בידי הפטריאך של אנטיוכיה לבישוף של אזור מלבר. בשנת 1700 נשלח מבגדד בישוף בשם מאר סימונס  כדי להעביר את הנוצרים של אזור קראלה לכנסיה הנסטוריאנית, אולם הוא נשבה ונאסר בידי הקתולים.  בשנת 1705 נשלח בישוף פרסי במוצאו בשם מאר גבריאל. הוא הגיע לאזור שנשלט בידי ממלכת טקומקור, והצטרף לכנסיית מריה הקדושה בצ'נגסרי. הוא ניסה לקבל הכרה מאנשי הכנסיה הקתולים, אך הם לא סמכו עליו.  הוא נאלץ לעזוב את הכנסיה מאחר והכנסיה המקומית ראתה בנסטוריאניות כפירה. הוא הצטרף בעקבות כך לכנסיית צ'ריפאלי בקוטיאם בשנת 1708. הארכיבישוף המקומי מאר תומא הרביעי, שראה בו כופר, התלונן לפטריאך באנטיוכיה, על כך "שגבריאל מנינווה" מנהיג בכנסיה ליתורגיה שאינה לפי הכללים. אולם המכתב לא הגיע לאנטיוכיה, אלא נפל בידי ההולנדים שהחליטו לנצל את הסכסוך התוך כנסייתי לצרכיהם. מאר גבריאל חזק את יחסיו עם ההולנדים, ובכך צבר כוח בקוטיאם. במכתבו לאיש הכנסיה ההולנדי יעקב קאנטרס ויסחר, הוא כותב שדאגל להביא למלבר, כמרים מבגדדד נינוה וירושלים כדי שינהיגו את הכנסיה המקומית. במכתבו הוא גם כותב את תולדות הכנסיה המקומית ומתאר כיצד הפורטוגזים ניסו להעביר אותה לקתוליות באמצעות אדם בשם אלכסיוס (ככל הנראה אלכסיו דה מנשס ארכיבישוף גואה) והודה להולנדים על עזרתם מול הפורטוגזים. ויסחר מתאר אותו כאדם מזוקן חובש כיפה המזכיר כהן יהודי, עונד צלב ונמנע מאכילת בשר. בהשפעת ההולנדים הוא הגדיל את כוחו והצליח לגרור אחריו 22 כנסיות, למגינת ליבם של אנשי הכנסיה הסורית. הוא החל להנהיג את מנהגי הנסטוריאנים, בטל את איסור הכמרים להתחתן שהטילו הפורטוגזים וקיים את המנהג הנסטוריאני של משתה שלושת הימים. בשנת 1729 הגיש מאר תומא החמישי מנהיג הכנסיה הסורית מכתב תלונה להולנדים על מאר גבריאל. ההולנדים שלחו את הכומר ההולנדי ולריוס ניקולאי שיישב את הסכסוך. הלא אמר שהיות ששני הזרמים הם למעשה כפירה   אולי כדאי שיאמצו את הדרך הנכונה, שהיא הפרוטסטנטי הקלוויניסטי של ההולנדים. מאר גבריאל השיב בשלילה ואילו מאר תומא ענה שאינו יכול לשנות את הדוקטרינה ללא אישור של הפטריאך באנטיוכיה.

ב-8 בפברואר 1831 מת מאר גבריאל בצ'ריפאלי. בשנים הראשונות מותו צוין, בטקס זיכרון וסעודה, אולם עם השנים הכנסיה הסורית השתלטה שוב על כל הנוצרים בלא קתולים באזור, ולמעשה מחקה את מורשתו, מבנה קברו הוחרב ושמש לבניית מדרגות של כנסיה.

תמונות:

1. איור של מאר גבריאל

2. כתובות עץ המתארות את תולדותיו

לפוסט בפייסבוק