שוטא רוסטווילי

לאומות שונות יש יצירות שנחשבות כאפוס לאומי. לנו היהודים יש ספר התנ"ך. לאנגלים יש סיפורי המלך ארתור לספרדים אל סיד ולצרפתים שירת רולאן.

לגאורגיה/גרוזיה יש אפוס בשם "עוטה עור הנמר" במקרה הגאורגי בניגוד לכל הדוגמאות שנתתי יודעים בדיוק מי כתב אותו. מדובר בשוטא רוסטווילי.
רוסטווילי חי בסוף המאה ה12 ותחילת ה13, לא ידוע בדיוק מתי נולד ומת. הוא שמש כשר האוצר של תמר מלכת גאורגיה. הגאורגים הצליחו להדוף את התורכים הסלג'וקים ונהנו באותה תקופה משגשוג מדיני ותרבותי. על רקע זה צמח המשורר רוסטווילי שהיה מלומד בחוכמת יוון ופרס ואף הכיר חכמים יהודיים כרבי משה אבן עזרא.
יצירתו עוטה עור הנמר היא עלילה שירית רחבת יריעה אותה הקדיש רוסטווילי למלכה תמר. בדומה לשיקספיר. שהעדיף לכתוב על קפריסין, איטליה סקוטלנד ודנמרק כשהוא מתכוון למעשה לאנגליה. עוטה עור הנמר מדבר על הודו, ערב וממלכות דמיוניות כשהוא מספר ככל הנראה את סיפור חייה של המלכה תמר . רוסטווילי היה ככל הנראה מאהבה של המלכה. רוסטווילי מת ככל הנראה במנזר המצלבה בירושלים, שהיה שייך בתקופתו לכנסייה הגאורגית האורתודוכסית. יש אומרים שברח לשם בגלל אהבתו למלכה תמר. לפי אחת הסברות שם נכתב עוטה עור הנמר. על קירות המנזר היה פרסקו שמתעד את דמותו. הפרסקו היה מכוסה שנים רבות בטיח. ככל הנראה טויח בידי נזירים יוונים. בשנת 1959 משלחת מגאורגיה חשפה את הפרסקו. רוסטווילי זכה להכרה עוד בחייו, אך לא כולם ראו את יצירתו בעין יפה. בגלל רוחה החילונית וכנראה בגלל יחסיו עם המלכה תמר. במאה ה17 הודפס הספר לראשונה בפקודת המלך וחטנג הראשון. ב1994 הושחת הפרסקו במנזר המצלבה כנראה בידי נזירים יוונים. הספר תורגם לעברית בידי היהודי יליד גאורגיה, דב גפונוב בשנת 1969 ובעריכת אברהם שלונסקי. עם איורים מהמאה ה17 של ממוקה טווקלשווילי

לפוסט בפייסבוק

תמונות:

1.פרסקו עם דמותו של רוסטווילי ממנזר המצלבה בירושלים.

2. כתב יד של עוטה עור הנמר

3 והלאה. איורים לספר עוטה עור הנמר מאת ממוקה טווקלשווילי מן המאה ה17