היסטוריה עולמית

מתי שויץ הייתה מעורבת במלחמה? תופתעו אבל לא כל כך מזמן, בשנת 1847. ולא סתם מלחמה מלחמת אזרחים. בשנות הארבעים של המאה ה-19 היה רוב בפרלמנט השויצרי לנציגים מקנטונים פרוטסטנטיים. בעקבות כך הוחלט על סגירתם של מנזרים קתוליים שמומנו בידי המדינה והחרמת רכושם. כמחאה על כך החליט קנטון לוצרן הקתולי על הפקדת החינוך בידי מסדר הנזירים הישועי, וקמה מחאה בקרב הקנטונים הקתוליים. קלמנס פון מטרניך, ראש הממשלה מחרחר המלחמה של אוסטריה, השכנה הקתולית החזקה, עודד את הקנטונים הקתוליים לעמוד על שלהם ולא לוותר. בתקווה לקבל יותר השפעה בשויץ. שמונה קנטונים קתוליים פרשו מהקונפדרציה, והקימו את הזונדרבונד- וכך התחילה מלחמת הזונדרבונד. אחרי לבטים רבים הזונדרבונד נבחר את יוהאן אולריךפון סאליס סוליו למפקד העליון, והוא הושבע למפקד בינואר 1847. פרנץ פון אלגר מונה לרמטכ"ל, למרות היותו פרוטסטנטי. והוכרז על גיוס כלל בקנטוני הזונדרבונד מלבד לוצרן ופריבורג. הגיוס הסתיים בנובמבר אותה שנה. הזונדרבונד בנה גם מספר ביצורים כהכנה למלחמה. המדינות שנשארו בקונפדרציה של שויץ בחרו את גיום אנרי דופור מז'נבה למפקד הצבא. שני...

בסרגוסה נהגו היהודים לחגוג את פורים סרגוסה. הסיבה לכך היא הצלתם מפורענות בשנת ה'ק"מ (1380) או ה'ק"פ (1420), בזמן שלטונו של פדרו הרביעי או אלפונסו החמישי מלך ארגון.  בקרב יהודי סרגוסה הייתה מסורת, שכאשר המלך היה מגיע לעיר היו יהודי העיר יוצאים לקבל את פניו עם נרתיקי ספר תורה ריקים. מומר בשם מרקוס ספר על כך למלך במטרה להראות שהיהודים אינם מכבדים את המלך. המלך החליט לברר את העניין ולהעניש את היהודים אם אכן נכון הדבר. למרבה המזל בלילה שלפני ביקור המלך החליטו גבאי בית הכנסת להחזיר  את ספרי התורה לתוך נרתיקיהם (על פי המסורת בגלל התגלות של אליהו הנביא). כאשר היהודים קבלו את פני המלך ואת מרקוס שהתלווה אליו, המלך הורה לפתוח את ספרי התורה. היהודים פתחו את ספרי התורה, היהודים פתחו את נרתיקי ספרי התורה, ונתגלה שיש ספרי תורה, ומזימתו של מרקוס נכשלה. בעקבות כך המלך הורה לתלות את מרקוס, והקהילה היהודית ניצלה. לזכר המאורע נכתבה מגילה מיוחדת, אותה נהגו בקהילת סרגוסה, ואחרי גרוש ספרד בקהילות של יצאי סרגוסה בפורים קטן שצוין כל י"ח שבט. ולהרעיש כל פעם שמוזכר שמו של מרקוס. בבית הכנ...

מסורת יהודית היא לחגוג פורים קטן לזכר הצלתה של קהילה מפורענות. בשנת 1832 פרץ מרד של שבט אודאיה הברברי נגד סולטן מרוקו מולאי עבדולרחמן. המלך נאלץ לברוח לבירתו פאס לעיר מכנס, בה גייס צבא, שצעד לפאס והטיל עליה מצור. בני האודאיה התבצרו במלאח, הוא הרובע היהודי של העיר.  הסולטן הפגיז את הרובע בתותחים, אולם מספר הנפגעים מקרב יהודי המלאח היה קטן. לזכר הצלתם נהגו יהודי פאס לחגוג חג בשם פורים דלקור- פורים של הפגזים. תמונות: 1. מולאי עבדולרחמן, ציורו המפורסם של אז'אן דלקרואה 2. חומת העיר פאס לפוסט בפייסבוק

בעבר פרסמנו פוסט על קרב שלושת המלכים ולצורך הסיפור בגדול אני ממליץ על קריאת הפוסט ( https://www.facebook.com/ historiaolamit/posts/ 552675431553664 ). תוצאת הקרב נחשבה בעיני יהודי צפון מרוקו להצלה גדולה. בעקבות כך נכתבה מגילה דמוית מגילת אסתר. והיהודים העניקו לתאריך הצלתם א' באלול מעמד של "פורים קטן". בטטואן נתנו לחג את השם פורים די לוס כריסטיאנוס, פורים של הנוצרים בשפת החכתיה (ספרדית יהודית מרוקאית ). בטנג'יר הוענק לו השם "פורים די לאס בומבס"- בחכתיה פורים של הפצצות. נהגו לחגוג אותו במשלוח מנות ומתנות לאביונים, ממש כמו פורים המקורי. הנה קטע מהמגילה אותה נהגו לקרוא באותו תאריך: נעשה נס גדול עם כל היאודים (ככל הנראה כדי לא לכתוב את הצרוף י"ה שהוא שם ה') היושבים בארצות המערב. ותוקף הנס היה שמלך פורטוגל סבאצטיין שמו יש"ו בא בזדון ויעש תחבולות כשפים בצדו. ועלה בדעתו לכבוש ארצות המערב ואסף חיל גדול ועם כבד כחול הים וסוסים ופרשים מאזרי זיקות כלם אחזי חרב לטושה, מלומדי מלחמי תופשי קשת ורומחים עם כל כלי מלחמה. ויעבר עם כל המחנה ההוא אר...

ב31 לדצמבר 1229 כבש חיימה הראשון מלך ארגון ורוזן ברצלונה את האי מיורקה מהערבים. חיימה שהושפע ממסעי הצלב שנערכו בארץ הקודש באותה תקופה החליט לעשות מסעי צלב אצלו בבית בספרד. הוא גייס צבא של 500 אבירים ועוד 15 אלף פועלים ואיכרים חמושים. הוא הביס את את המוואחידון, שושלת מוסלמית ממרוקו, ששלטה באי. אחרי הניצחון חלק את נחלות האי בין אצילים שנלחמו במלחמה. ב1231 הכניע גם את האי מנורקה והשלים את כיבוש האיים הבלאריים. בשנת 1238 הוכתר גם למלך ולנסיה. בכך נגס עוד בשלטונם של המוסלמים בספרד. תמונות: 1. חיימה הראשון צייר מנואל אגירה אי מונסלבה 22. חיימה הראשון וצבאו במיורקה צייר אנחל גרסיה פינטו לפוסט בפייסבוק

כאשר אנחנו רואים מבנים מונומנטאליים שנבנו לפני העידן התעשייתי אנחנו מתמלאים בהשתאות, איך הצליחו באמצעיהם הטכנולוגיים הדלים להרים כזה מונומנט. דוגמה למבצע טכני שכזה הייתה בשנת 1586 בעיר רומא. הרמת אובליסק מצרי בגובה של יותר מ25 מטרים ובמשקל של מעל 330 טון. ועדה שמינה האפיפיור החליטה לתת את המשימה לאדריכל הנודע דומניקו פונטנה. ביום שנקבע להרמת האובליסק הצטופפו אנשים רבים לראות את המבצע. במרכז הועמד פיגום עליו הושכב האובליסק. עשרות חבלים וגלגלים ומנופים. 800 בני אדם וארבעים סוסים עבדו בדומיה מוחלטת כדי שיוכלו לשמוע את הפקודות, שכן כל חריגה מההוראות הייתה גורמת לכישלון המבצע. אחרי 52 משיכות עמד האובליסק, לקול תרועות ההמון והפועלים הרימו את פונטנה על כתפיהם. מסופר שרק פעם אחת הפר אחד הפועלים את השקט, כאשר שם לב שהחיכוך גרם להתחממות אחד החבלים והיה חשש שיעלה באש, הוא צעק לשפוך מים על החבל. על כך זכה לפרס הצטינות. תמונה מתוך אנציקלופדיה תרבות לפוסט בפייסבוק

דייגו גרסיה דה פרדס אי טורס (1468-1534) התפרסם בכינוי שמשון מאקסטרמדורה. בזכות כוחו הפיזי העצום. יותר משהצטיין בפיקוד על צבאות, הצטיין כלוחם בדו קרבות. יש המייחסים לו השתתפות בניצחון הספרדי, על הערבים בגרנדה בשנת 14922, ונפילת המעוז המוסלמי האחרון בספרד, אך העדויות לכך לא ברורות. ב1496 גרר אותו יצר ההרפתקאות לאיטליה שם התנהלה מלחמה בין ממלכת נפולי, צרפת וספרד. אולם המלחמה כבר הסתימה, ודייגו, שלווה באחיו אלווארו דה פרדס, הפסיד את האקשן. הוא ואחיו החליטו לנסוע לרומא ולשרת את האפ יפיור אלכסנדר השישי. אבל האפיפיור לא שלם שכר מספק, וכדי להשלים הכנסה, דייגו פתח תחביב חדש, דו קרב עם אצילים בעלי בגדים יקרים בו המנצח היה זוכה בבגדי המפסיד, הוא מעולם לא הפסיד, ומכר בגדים יקרים בכסף רב בשוקי נפולי. אבל דייגו לא רצה להתפרנס כל חייו מהעבודה הלא מכובדת הזו, הוא התחיל לעבוד בשרות חבר מועצת העיר רומא, הקרדינל ברנרדינו דה קרבחל. האפיפיור  התרשם מאוד ממנו כאשר ראה אותו מביס חבורת איטלקים חמושים בחרבות כשהוא חמוש במוט ברזל בלבד. ומינה אותו לראש משמר האפיפיור במצודת קסטל סנט אנג'לו. הוא היה שותף למל...