היסטוריה עולמית

בשביעי של פסח נוהגים היהודים לציין את הנס של קריעת ים סוף. גם האנגלים ציינו נס שהיה להם על הים בשנת 1588. ניצחון הצי האנגלי על הארמדה הספרדית "הבלתי מנוצחת". האנגלים נצחו את הספרדית לא רק בשל יכולת צבאית (או ציית) עדיפה אלא הרבה בעזרתם של איתני הטבע. הם לא שכחו להודות למי שעזר להם לנצח והוציאו לזכר הניצחון מטבע בו מופיע שם ה' באותיות עבריות לפוסט בפייסבוק

הפירמידה הגדולה בעולם לא נמצאת במצרים אלא בצ'ולולה שבמקסיקו, בקרבת העיר פואבלה. גודלה הוא 400 על 400 מטר, מה שהופך אותה לגדולה בעולם, אף כי לא הגבוהה בעולם. בנייתה של הפירמידה החלה במאה השלישית לפני הספירה, ככל הנראה בידי התרבות שמכונה התרבות האולמקית. והגיעה לשיא גובהה במאה התשיעית לספירה בידי התרבות הטולטקית צ'יצ'ימקית. הפירמידה שמשה כמקדש לאל המקומי קצלקואטל. גם אחרי שהעיר צ'ולולה ננטשה והאצטקים השתלטו נשאר האתר מקודש לאצטקים.  במבט ראשון נראית הפירמידה כיום כגבעה, כי היא מכוסה באדמה וצמחיה, ועליה יש כנסיה קולוניאלית. בתור מי שבקר באתר קשה להתרשם במבט ראשון, רק כשמטילים בתוך הפירמידה מבינים כמה גדול האתר. תמונות: 1. הפירמידה כיום 2. שחזור של הפירמידה בשיאה לפוסט בפייסבוק

לכבוד פסח נחזור שוב למלך לתקופתו מיוחסת יציאת מצרים הלא הוא רעמסס השני. או יותר נכון לקרב הגדול בין מעצמות שנערך בתקופתו. הלא הוא קרב קדש. הקרב נערך בקדש, כיום במערב סוריה (או מה שנשאר מסוריה). מצד אחד המעצמה הדרומית מצרים של המלך רעמסס השני. מן הצד השני ממלכת החתים (מרכזה כיום במזרח ומרכז טורקיה) תחת המלך מוואתליש השני. הצבא החתי התבסס בעיקר על מרכבות כבדות, ולא השתמש בקרב כלל בחיל רגלים. הצבא המצרי לעומתו התבסס בעיקר על רגלים ופחות על מרכבות קלות. הקרב החל ביתרון לחתים, שנה נו מיתרון ההפתעה. אחר כך חל מפנה לטובת הצבא המצרי, שהציל אותו מתבוסה מוחלטת. ניתן לומר שהקרב הסתיים בתיקו. הצבא המצרי כשל במשימתו לכבוש את העיר קדש. שני הצבאות סבלו מאבדות כבדות. בהפסקת האש נאלץ פרעה להתחייב לא להמשיך במסעות מלחמה צפונה. עוד על הקרב ניתן לשמוע בשני פרקים של הפודקאסט המצוין דברי הימים: http://ilanabc.co.il/?page_id=588 http://ilanabc.co.il/?page_id=647 לפוסט בפייסבוק

המחשבה הראשונה שעלתה בקריאת הספר הייתה מה הביא סופר מפינלנד הרחוקה לכתוב דווקא על מצרים העתיקה. קריאה בספר מראה שהוא עשה את זה בצורה מופלאה. שנהאת (קרי סנהאת )המצרי הוא ספר שנכתב בשנת 1945 בידי גדול סופרי פינלנד, מיקה ולטארי. שמו של גיבור הספר מבוסס על גיבור סיפור אחר בעל אותו שם שנכתב במצרים העתיקה בתקופת סנוסרת הראשון (1898-1943 לפנה"ס) והוא לצד עלילות גילגמש ממסופוטמיה הרומן העתיק ביותר הידוע לנו. סיפורו של ולטארי מתרחש בתקופתו של פרעה אמנחותפ ה רביעי. אותו מלך מנסה לעשות רפורמה דתית במצרים ומאמץ את פולחן האל אתון, במקום האלים המצריים המסורתיים. הוא גם משנה את שמו לאחאנתון ומעביר את בירת ממלכתו לעמארנה. כל אלה מוזכרים בספר וממלאים בו מקום מרכזי. גיבור ספרנו שנהאת היה רופא מלכותי במצרים בתקופת אחנתון. הוא מסתבך בחובות ונאלץ לגלות מהמדינה. הוא יוצא למסע דרך כנען. מיתני, היא ממלכת החורים. ארץ האמורי של המלך עזירו , בבל של המלך בּוּרנַבּוּריָאש השני , ארץ חתי ,תחת המלך שופילוליומש הראשון וכרתים- שמכונה בספר בשמה התנכי כפתור תחת המלך מינוס המוכר מהמיתולוגיה היוונית. במהלך הסיפור ש...

הגדת ראשי הציפורים היא הגדה של פסח מדרום גרמניה, ככל הנראה משנת 1300. יחודה של ההגדה הוא בכך שדמויות האדם בה מאוירות עם ראשי ציפורים. הגברים לובשים את הכובע אותו לבשו היהודים כאות קלון. לא ברורה הסיבה בגלל צוירו הדמויות כציפורים. אולי כדי להימנע מציור דמויות אדם. טענה אחרת אומרת שהאיורים נעשו בידי לא יהודים ומטרתם הייתה להשפיל את היהודים. לפוסט בפייסבוק

אחת ההגדות היפות ביותר היא ההגדה המעוטרת באיוריו הצבעוניים של הצייר היהודי ארתור שיק (1894-1951). שיק צייר את ההגדה בפולין בשנת 1939 ועטר אותה באיורים בסגנונו החי הצבעוני והריאליסטי. בין השאר שם בה מסרים אנטי נאציים רבים. הטיימס הבריטי שבח את הציורים בהגדה. אולם המסרים האנטי נאציים צונזרו בבריטניהבהתחלה. בהמשך, כשבריטניה נכנסה למלחמה, זה השתנה כמובן. בזמן המלחמה המלך ג'ורג' השישי בכבודו ובעצמו כתב הקדמה למהדורה הבריטית של ההגדה. בשנת 1940 ארתור שיק הגר לארצות הברית והפך לפטריוט אמריקני. מצד שני היה שיק ציוני. הוא עטר את החוקה האמריקנית וגם את מגילת העצמאות של ישראל. לפוסט בפייסבוק

התיאוריה המקובלת אומרת שפרעה של יציאת מצרים הוא המלך רעמסס השני. במאה ה19 נתגלתה המומיה שלו. המומיה הוצאה מהתכריכים והשתמרה לא רע ביחס לגופה מהמאה ה13 לפני הספירה מהמומיה ניתן ללמוד שפרעה היה גבר אדום שיער בגובה 1.75 מטר שמת בערך בגיל 90 תמונות: 1. המומיה של רעמסס השני 2. פסלו של רעמסס השני מאבו סימבל 3. שחזור חצרו של רעמסס השני מתוך אנציקלופדיה תרבות לפוסט בפייסבוק

אחת הקהילות היהודיות הקדומות והמעניינות בעולם, היא הקהילה היהודית ששכנה באי יב המוכר גם בשם אלפנטינה, בנילוס במצרים העליונה (כלומר הדרומית). מושבה זו הורכבה מחיילים יהודים בשרות הצבא הפרסי, והיא מוכרת לנו משורה של פפירוסים כתובים ארמית שנמצאו ביב, כולן מהמאה החמישית לפני הספירה, כלומר התקופה הפרסית. לא ידוע מה מוצאם של היהודים כמה זמן שהו שם, האם הם מיהודה או שרידים לממלכת ישראל. מרבית הכתובות היו כתובות סטנדרטיות שעסקו בחוזים, מסחר וכדומה. יחד עם זאת היו מספר כתובות שרמזו על  מצבם הרוחני של היהודים. מהכתובות ניתן ללמוד על כך שהיה להם בית מקדש שנחרב בידי כהן מקומי והם פנו לכהן הגדול בירושלים ולמקבילו בשומרון כדי שיסייעו להם לקומם אותו מחדש. לטענתם בית המקדש קיים עוד לפני כיבוש מצרים בידי הפרסים. בדומה לנרמז בירמיה וישעיהו על קהילות יהודיות במצרים כבר בתקופתם. החג היהודי היחיד שידוע שנחגג בידי יהודי יב על פי הכתובות הוא חג הפסח. כיוון שמדובר היה במושבת חיילים נראה היה כאילו הוראות חג הפסח הועברו לתושבי יב במתכונת של פקודה צבאית, ממש כמו פקודת קבע שמועברת לחיילי יחידה בצה"ל לפני אח...

במאה ה-19 גל של סקרנות מחקרית מלא את אירופה ונוסעים ממדינות אירופיות שונות נסעו לחקור את ארצות אסיה ואפריקה ה"אקזוטיות". אחד מנושאי המחקר המרכזיים היה ארצות שנזכרו בתנ"ך. אחד הנוסעים- חוקרים הללו היה יהודי צרפתי יליד טורקיה, יוסף הלוי שמו. יוסף הלוי חשף לעולם המערבי לראשונה את יהודי אתיופיה בשנת 1868(ועל כך בעתיד אולי בפוסט נפרד). בשנת 1869 נשלח בידי ארגון "כל ישראל חברים" לתימן, במטרה לחקור את תרבותה של שבא, המוכרת לנו בעיקר מסיפור שלמה המלך ומלכת שבא המופיע במקרא בספר מלכי ם א'. למסעו של הלוי בתימן הצטרף חיים חבשוש, צורף יהודי מצנעה. באותה תקופה רבים מהתיירים שהגיעו לארצות המזרח קנו כמזכרת העתקים של עתיקות מקומיות. חיים חבשוש התמחה בהעתקת כתובות שבאיות ומכירתן לתיירים. הוא לא הבין את הכתובות אך ידע היטב איפה למצוא אותן, מה שהפך אותו להיות מדריך אידאלי לאתרים הארכיאולוגיים בצפון מזרח תימן. במהלך המסע חבשוש העתיק עבור הלוי את הכתובות השבאיות, הוא למד תוך כדי עבודה לקרוא ולכתוב בכתב השבאי ואף תעתק את הכתובות לכתב עברי (מה שלא היה קשה לאור העובדה שהשבאית...

‎ אחת הפרשיות המסתוריות בהיסטוריה, הייתה פרשיית הוצאתו להורג של הדוג'ה הונציאני מרין פלייר ב17 באפריל 1355. מרין פלייר היה הדוג'ה ה-55 של ונציה והוצאתו להורג הייתה ככל הנראה ההפרה היחידה של הסדר השלטוני ברפובליקת ונציה, המעצמה הימית העשירה, מהיווסדה במאה השמינית ועד נפילתה בידי נפוליאון במאה ה-18. אלא שהארכיונים הוונציאניים לא מוסרים את הסיבה להוצאתו להורג של הדוג'ה בן ה-76, מה שמותיר מקום לתיאוריות וספקולציות. אחת התיאוריות טוענת שבמהלך מסיבה בארמון "התחיל" האציל מיקלה סטאנו ( דוג'ה לעתיד) בן ה-23, עם אשתו היפהפיה, של פלייר, אלואיקה גרדניגו (בת ה-45). בין המשפט שהורכב מאצילי ונציה, שפט את סטאנו לשנה בכלא בלבד. פלייר, זעם על העונש הזעום וניסה לנקום באצילי ונציה, ולהפוך את השלטון לשלטון יחיד שלו. תיאוריה אחרת טוענת שהוא ניסה לעשות יד אחת עם פועלי מספנה מפשוטי העם במטרה להוציא את השלטון בוונציה מאוליגרכיית האצילים שהייתה בוחרת את הדוג'ה ולהפוך לנסיך. עוד תיאוריה טוענת שפלייר סבל משיטיון ונוצל בידי גורמים שניסו לתפוס את השלטון בוונציה ולהוציא אותו ממו...

אנגליה מוכרת בעולם כמולדת הכדורגל, כי במאה ה-19 המשחק החל לקבל באנגליה את הצורה והחוקים המוכרים לנו כיום. עם זאת משחק הכדורגל היה מוכר כבר מהתקופה העתיקה. באיטליה של המאה ה-16 התפתח משחק כדורגל שמכונה קלצ'ו (מלשון בעיטה באיטלקית). בערים שונות הוא שוחק בגרסאות שונות, כשהמפורסמת בהן הייתה הקלצ'ו פיורנטינו מפירנצה. המשחק שוחק בין קבוצות של עשרות שחקנים, והותרה בו אלימות ברמה שבכדורגל מודרני הייתה גוררת כרטיס אדום. בין שחקני הקלצ'ו היו כמה מבני המשפחה השולטת של פירנצה, משפחת מדיצ'י וכמה אפיפיורים. גם כיום נערכים בפירנצה טורנירי קלצ'ו בלבוש מסורתי לתקופה. תמונות: 1. השוואה בין משחק כדורגל מודרני לקלצ'ו בשער אנציקלופדיה תרבות באפריקאנס (צייר אלסנדרו פדיני) 2. תחריט של משחק קלצ'ו פיורנטינו משנת 1688 לפוסט בפייסבוק

שארל-מוריס דה טליראן (2 בפברואר 1754 – 17 במאי 1838) היה שייך לשני מעמדות שנפגעו לכאורה מהמהפכה הצרפתית. הוא היה בן אצולה והיה בישוף קאתולי. הוא שמש נציג הכנסייה בחצר המלך וכבישוף בעיר אוטן בחבל בורגונדי. למרות זאת כשפרצה המהפכה הצרפתית בשנת 1789 הצטרף למהפכנים. הוא הצטרף לכתיבת הצהרת זכויות האדם. ויותר מכך הוא כתב את "החוקה האזרחית של הכנסייה", שהלאימה חלק ניכר מרכוש הכנסייה בצרפת. בעקבות כך נודה בידי האפיפיור פיוס השישי והודח ממשרת הבישוף. אולם עיקר פרסומו בא לו כדיפלומט.  משימתו הדיפלומטית הראשונה הייתה בשנת 1792, הוא נשלח לבריטניה כדי למנוע מלחמה אך המאמץ נכשל. תמיכתו במהפכה לא עזרה לו, בשנות הטרור המהפכני של שלטון רובספייר. הוצא נגדו גזר דין מוות בשל מוצאו האצילי, אך הוא ברח לרצות הברית. הוא שב מארצות הברית בשנת 1796 וכעבור שנה מונה לשר החוץ של צרפת. בהפיכה של נפוליאון בונפרטה (עוד בן אצולה שתמך במהפכה הצרפתית), בנובמבר 1799, שמכונה הפיכת 18 בברימר, הוא תמך בנפוליאון, שנשא עדיין "רק" בתואר קונסול ראשון, ושמש שר החוץ שלו. האפיפיור הסיר את החרם עליו. טאלירן המש...

שנים לא רבות לפני שקולומבוס יצא במסע להודו והגיע לאמריקה, הגיע נוסע אחר מהקצה השני של אירופה להודו. הכוונה היא לאפנאסי ניקיטין, סוחר רוסי שבשנים 1466-1472 ערך מסע לעבר הודו. ניקיטין, שחי בנסיכות טבר הרוסית, שמע על עושרה של הודו במתכות, אבנים יקרות, בדים יקרים ותבלינים. הוא שמע גם על כך שיש מחסור בסוסים טובים מהודו. הוא קנה סוס אציל ויצא למסע לכיוון תת היבשת. לאחר מסע ארוך על גב הסוס הגיע להורמוז שבפרס. מנמל הורמוז הפליג בספינה רעועה והגיע לעיר צ'אול שבהודו (60 ק"מ דרומית למ ומבאי). שליט העיר היה מחמוד גואן, ששלט מטעם המלך מוחמד שאה השלישי (1463-1482)משושלת הבהמאנים. מחמוד גואן כונה בכינוי מליכ אי טוזר, וניקיטין כינה אותו פשוט טוזר. ניקיטין בקר בשתי הערים החשובות של הבהמנים- גולבורגה ובידאר. בנוסף בקר באזור ויג'איהסנגר, ג'ייקור וגולקונדה. ניקיטין ספר שהסחורות בהודו אכזבו אותו, המכסים על הסחר היו גבוהים מדי. ושהימים היו מלאים בפיראטים עובדי אלילים. את ההינדים הוא כינה כאפירים, על פי כינוים המוסלמי, שמקורו במילה הערבית לכופרים. ניקיטין מספר על תושבי הודו גברים ונשים כאח...

אמאנירנס הייתה קנדקה כלומר המלכה של ארץ כוש כיום בסודן. היא הנהיגה בשנים 40-10 לפני הספירה, ממלכה משגשגת שבירתה הייתה במרואה והייתה המקום ממנו הגיע מרבית הזהב של מצרים (עליה דיברנו בפוסט בעבר https://www.facebook.com/permalink.php?story_fbid=530584377096103&id=477237389097469 ). אמיניראנס מתוארת כמלכה גדולת גוף עיוורת בעין אחת, שלא הססה לצאת בראש צבאה לקרב. בשנת 24 לפני הספירה יצא אאליוס גאלוס, מושל מצרים הרומי, בשליחות הקיסר אוגוסטוס, לכבוש את ערביה פליקס, היא תימן של ימ ינו. בזמן שפטרוניוס נהל את מסע המלחמה הכושל בחצי האי ערב, אמיניראנס והנסיך אקינידד פלשו לדרומה של מצרים.הם הביסו את הרומאים סיאן (כיום אסואן) ובפילאה. וגרשו את היהודים מהאי יב (אלפנטינה), שהיה מרכז יהודי חשוב. הם חזרו עם שבויים רבים ושלל רב. כולל מספר פסלים של הקיסר אוגוסטוס. המושל הרומי הבא, פובליוס פטרוניוס גרש את הפולשים וארגן מסע מלחמה משלו לארץ כוש, בו הגיעו עד נפאטה. אבל הם נאלצו לסגת עד לפרימיס, שהפכה להיות הגבול בין מצרים לכוש. הכושים ניסו לכבוש את פרימיס אבל פטרוניוס בלם אותם. בשנת 21 או 20 לפני הספירה...

גאלים או קלטים, היו קבוצה אתנית שבשיאה שלטה על חלקים ניכרים באירופה. ואף הגיעה לאסיה הקטנה, היא טורקיה של ימינו. כיום הקלטים מצומצמים לאירלנד, סקוטלנד וילס ומחוז קורנוול שבאנגליה ולמחוז בריטני שבצרפת. גם כיום יש שרידים לנוכחות הגאלית באירופה שמתבטאים בשמות כמו גליציה בפולין וגליסיה בספרד. בשנים 277-8 לפני הספירה עברה קבוצה של קלטים מאירופה לאסיה והתיישבה במרכז אנטוליה, היא החלק האסיאתי של טורקיה המודרנית. על שם אותם גאלים נקרא האזור גלטיה ותושביו גלטים. הגלטים נלחמו לצד ניקומ דס הראשון מלך ביתיניה (צפון מערב אנטוליה), במלחמה נגד אחיו זיפיטיס. אך הובסו בידי המלך הסלווקי אנטיוכוס הראשון. וכך הצטמצמו לאזור מרכז אנטוליה. בירתם הייתה אנקירה, היא אנקרה בירת טורקיה של ימינו. לפי סטרבון, הגלטים התחלקו לשלושה שבטים בראשם עמד ראש שבט בעל סמכויות בלתי מוגבלות. רק במקרים של רצח נשפט אדם בפני מועצה של 300 איש במקום שנקרא "דרינמטון", 30 ק"מ דרומית לאנקירה. שם המקום מרמז שהיה בו עץ אלון קדוש, שכן לאלון יש מקום חשוב בדת הקלטית. הגלאטים השכירו עצמם פעמים רבות כשכירי חרב, חלקם אף הגיע ל...

במאה ה-16 צר פרנסואה דה בומון, הברון מאדרה, בראש צבא פרוטסטנטי על המצודה של רושגוד שבפרובנס, כיום בדרום מזרח צרפת. האיכרים מהכפרים שסביב הטירה הסתתרו בתוך המצודה. כפיתרון למצור הפרוטסטנטי, הושלכו על הברון מאדרה ואנשיו, בידי האיכרים הנצורים, כוורות מלאות דבורים. הפרוטסטנטים נאלצו לסגת בבושת פנים והמצודה ניצלה. מאז מופיעה דבורה בסמל העיירה רושגוד. תמונות: 1. פרנסואה דה בומון, הברון מאדרה 2. המצודה ברושגוד 3. סמל רושגוד לפוסט בפייסבוק