אגרת הפסח של יב

אחת הקהילות היהודיות הקדומות והמעניינות בעולם, היא הקהילה היהודית ששכנה באי יב המוכר גם בשם אלפנטינה, בנילוס במצרים העליונה (כלומר הדרומית). מושבה זו הורכבה מחיילים יהודים בשרות הצבא הפרסי, והיא מוכרת לנו משורה של פפירוסים כתובים ארמית שנמצאו ביב, כולן מהמאה החמישית לפני הספירה, כלומר התקופה הפרסית. לא ידוע מה מוצאם של היהודים כמה זמן שהו שם, האם הם מיהודה או שרידים לממלכת ישראל. מרבית הכתובות היו כתובות סטנדרטיות שעסקו בחוזים, מסחר וכדומה. יחד עם זאת היו מספר כתובות שרמזו על מצבם הרוחני של היהודים. מהכתובות ניתן ללמוד על כך שהיה להם בית מקדש שנחרב בידי כהן מקומי והם פנו לכהן הגדול בירושלים ולמקבילו בשומרון כדי שיסייעו להם לקומם אותו מחדש. לטענתם בית המקדש קיים עוד לפני כיבוש מצרים בידי הפרסים. בדומה לנרמז בירמיה וישעיהו על קהילות יהודיות במצרים כבר בתקופתם.
החג היהודי היחיד שידוע שנחגג בידי יהודי יב על פי הכתובות הוא חג הפסח.
כיוון שמדובר היה במושבת חיילים נראה היה כאילו הוראות חג הפסח הועברו לתושבי יב במתכונת של פקודה צבאית, ממש כמו פקודת קבע שמועברת לחיילי יחידה בצה"ל לפני אחד החגים וזה תוכן האיגרת בתרגום לעברית. הספרות במקור היו ספרות מצריות. מהאגרת למדים שמדובר בפסח של שנת 419/20 לפנה"ס - שנת 5 לדריווש השני (בן ארתחששתא הראשון):
"אל אח]י
יד]ניה וחבריו ח[יל הי]הודים. אחיכם חננ[יה]. לשלום אחי האלהים [ישאלו
ועתה שנה זו, שנת 5 למלך דריוש. מן המלך שלוח לארש[ם, לאמור:
בירח תעובי יהיה פסח לחיל היהוד]ים. עתה גם אתם מנו ארב[עה-עשר
יום בחודש ניסן וע]שו פסח. ומן יום 15 עד יום 21 ל[ניסן
שבעת ימים... טהורים תהיו] והשמרו. עבודה א[ל תעשו
ביום 15 וביום 21. אף שכר א]ל תשתו וכל דבר אשר שאור [בו
אל תאכלו, מן יום 15 מ]ערוב השמש עד יום 21 לניס[ן שבעת
ימים אל יראה בכם, אל תביא]והו בבתיכם וחתמו אותו בין הימי[ם האלה.
כן יעשה. כה אמר המל]ך דריוש.
אל] אחי ידניה וחבריו, חיל היהודים. אחיכם חנני[ה

לפוסט בפייסבוק