הצלת קהילת יהודי בוכרה בפריז
אחת הדרכים להצלת יהודים בשואה הייתה להשתמש בהיגיון המעווות של הנאצים, שהאמינו בתורת הגזע, ולקבוע שקבוצה מסוימת של יהודים איננה יהודית מבחינה גזעית אלא מבחינה דתית בלבד. הדבר היה אפשרי במיוחד אצל יהודים שהגיעו מקהילות מזרחיות פריפריאליות שלא היו מוכרות היטב לגרמנים. דוגמה לקהילה שניצלה כמעט כולה היא קהילת הקראים של מזרח אירופה, שניצלה בזכות כך שטענה שמוצאה איננו יהודי אלא רק שקבלו את הדת היהודית. ניסיון דומה להצלת יהודי חצי האי קרים הקרימצ'קים, שדברו שפה דומה לקראים נכשל (https://www.facebook.com/historiaolamit/posts/788218474666024).
אצל היהודים ההרריים הקווקזיים הייתה מחלוקת אצל הנאצים אם הם יהודים או לא בסופו של דבר כאשר הנאצים פלשו לקווקז היו מקומות בהם לא נגעו לרעה ביהודים ומקומות אחרים בהם השמידו את היהודים המקומיים לצד היהודים האשכנזים שהתישבו במקום. מקרה מיוחד הוא המקרה של הדיפלומט האיראני חסן סרדרי שהוצב בצרפת, והצליח בזכות יצירתיותו ליצור תאוריה שלמה לפיה יהודי פרס הם יהודים רק מבחינת דתם ולא מבחינת גזעם, ובכך להציל כמעט את כל היהודים הפרסים החיים באירופה (על כך תוכנית אודיו מצוינת מתוך הפודקאסט איראניום מועשר - הפודקאסט של ד"ר תמר עילם גינדיןhttp://podcast.zeresh.co.il/…/%D7%A4%D7%A8%D7%A7-9-%D7%A2%D…).
קהילת יהודי בוכרה בפריז ניצלה בזכות תושייתו של ראש הקהילה ד"ר אסף אצ'ילדי.
ערב המלחמה ישבו בפריז 42 משפחות של יהודים בוכרים, רובן משפחות יהודיות מהמעמד הגבוה שברחו מאסיה המרכזית אחרי מהפכת 1917 ברוסיה כדי שרכושן לא יגזל בידי הבולשוויקים.
באוקטובר 1940 התבקשו יהודי צרפת להצהיר על יהדותם. תחילה יהודי בוכרה החיים בפריז נאלצו להכריז על יהדותם כשאר יהודי צרפת, מה שכמובן, כלל את לבישת התלאי הצהוב, האיסורים השונים שהוטלו על יהודים, ובהמשך הסכנה להישלח למחנות הריכוז וההשמדה.
לד"ר אצ'ילדי נודע על מחקר שפרסם "מדען" במכון לחקר הגזע בברלין לפיו יהודי בוכרה אינם יהודים מבחינה גזעית אלא מבחינה דתית בלבד. אצ'ילדי שכר את שרותיו של עורך הדין הצרפתי אלזסי קרהלינג, שייצג את הקהילה היהודית הבוכרית בפריז בפני השלטונות הנאציים. בעקבות כך נשלחו פרטיה של הקהילה היהודית הבוכרית בפריז למכון לחקר הגזע בברלין. נאמר שם שיהודי בוכרה אינם יהודים אלא קהילה נפרדת הנקראת ג'וגוט בני דת משה. הם בקשו שמעמדם יהיה דומה לזה של יהודי גאורגיה בפריז, שבאותה תקופה לא נפגעו בידי הנאצים בגלל שהקהילה הגאורגית הנוצרית בפריז הצהירה שיהודי גאורגיה הם גאורגים מבחינת גזעם ויהודים רק מבחינת דתם.
ב-23 לאוגוסט 1941 נשלחה הודעה לכל יהודי בוכר בפריז שעניינם עבר לדיון בברלין 3 ימים בלבד אחרי שהחלו מעצרים המוניים של יהודים בצרפת. בסופו של דבר בזכות תושייתו של אצ'ילדי יהדות בוכרה בפריז ניצלה מגורלם המר של שאר יהודי העיר. בשונה מגורלם אחרי מעבר העיר ניס בנובמבר 1942 משלטון משטר וישי לשלטון גרמני ישיר, הגרמנים לא התחשבו במסמכים של יהודי פריז ושלחו את משפחת ממון, משפחה יהודית בוכרית שחיה בניס למחנה המעבר דרנסי, פרט לבן אחד בשם מישל ממון שהתחפש למוסלמי, ארבעה בני משפחה אחרים שרדו למרבה המזל במחנה דרנסי עד סוף המלחמה.
תמונות :
1. ד"ר אסף אצ'ילדי
2. מאיר דוידוף מראשי הקהילה הבוכרית בפריז
לפוסט בפייסבוק
אצל היהודים ההרריים הקווקזיים הייתה מחלוקת אצל הנאצים אם הם יהודים או לא בסופו של דבר כאשר הנאצים פלשו לקווקז היו מקומות בהם לא נגעו לרעה ביהודים ומקומות אחרים בהם השמידו את היהודים המקומיים לצד היהודים האשכנזים שהתישבו במקום. מקרה מיוחד הוא המקרה של הדיפלומט האיראני חסן סרדרי שהוצב בצרפת, והצליח בזכות יצירתיותו ליצור תאוריה שלמה לפיה יהודי פרס הם יהודים רק מבחינת דתם ולא מבחינת גזעם, ובכך להציל כמעט את כל היהודים הפרסים החיים באירופה (על כך תוכנית אודיו מצוינת מתוך הפודקאסט איראניום מועשר - הפודקאסט של ד"ר תמר עילם גינדיןhttp://podcast.zeresh.co.il/…/%D7%A4%D7%A8%D7%A7-9-%D7%A2%D…).
קהילת יהודי בוכרה בפריז ניצלה בזכות תושייתו של ראש הקהילה ד"ר אסף אצ'ילדי.
ערב המלחמה ישבו בפריז 42 משפחות של יהודים בוכרים, רובן משפחות יהודיות מהמעמד הגבוה שברחו מאסיה המרכזית אחרי מהפכת 1917 ברוסיה כדי שרכושן לא יגזל בידי הבולשוויקים.
באוקטובר 1940 התבקשו יהודי צרפת להצהיר על יהדותם. תחילה יהודי בוכרה החיים בפריז נאלצו להכריז על יהדותם כשאר יהודי צרפת, מה שכמובן, כלל את לבישת התלאי הצהוב, האיסורים השונים שהוטלו על יהודים, ובהמשך הסכנה להישלח למחנות הריכוז וההשמדה.
לד"ר אצ'ילדי נודע על מחקר שפרסם "מדען" במכון לחקר הגזע בברלין לפיו יהודי בוכרה אינם יהודים מבחינה גזעית אלא מבחינה דתית בלבד. אצ'ילדי שכר את שרותיו של עורך הדין הצרפתי אלזסי קרהלינג, שייצג את הקהילה היהודית הבוכרית בפריז בפני השלטונות הנאציים. בעקבות כך נשלחו פרטיה של הקהילה היהודית הבוכרית בפריז למכון לחקר הגזע בברלין. נאמר שם שיהודי בוכרה אינם יהודים אלא קהילה נפרדת הנקראת ג'וגוט בני דת משה. הם בקשו שמעמדם יהיה דומה לזה של יהודי גאורגיה בפריז, שבאותה תקופה לא נפגעו בידי הנאצים בגלל שהקהילה הגאורגית הנוצרית בפריז הצהירה שיהודי גאורגיה הם גאורגים מבחינת גזעם ויהודים רק מבחינת דתם.
ב-23 לאוגוסט 1941 נשלחה הודעה לכל יהודי בוכר בפריז שעניינם עבר לדיון בברלין 3 ימים בלבד אחרי שהחלו מעצרים המוניים של יהודים בצרפת. בסופו של דבר בזכות תושייתו של אצ'ילדי יהדות בוכרה בפריז ניצלה מגורלם המר של שאר יהודי העיר. בשונה מגורלם אחרי מעבר העיר ניס בנובמבר 1942 משלטון משטר וישי לשלטון גרמני ישיר, הגרמנים לא התחשבו במסמכים של יהודי פריז ושלחו את משפחת ממון, משפחה יהודית בוכרית שחיה בניס למחנה המעבר דרנסי, פרט לבן אחד בשם מישל ממון שהתחפש למוסלמי, ארבעה בני משפחה אחרים שרדו למרבה המזל במחנה דרנסי עד סוף המלחמה.
תמונות :
1. ד"ר אסף אצ'ילדי
2. מאיר דוידוף מראשי הקהילה הבוכרית בפריז
לפוסט בפייסבוק
תגובות
הוסף רשומת תגובה