שירי המלחמה של ר' שמואל הנגיד



אחת הדמויות המרתקות בהיסטוריה היהודית היא דמותו של שמואל הנגיד (993 - אחרי 1056). שמואל הנגיד היה רב ומשורר גדול אבל ייחודו היה בתקפידים הממלכתיים אותם מלא. הוא שמש כוזיר ושר צבא בממלכת גרנדה בדיוק בתקופה בה השתלטה על הממלכה שושלת מוסלמית ממוצא ברברי. הוא שרת את השליט חבוס ובנו באדיס כואזיר וכשר צבא, תפקיד שיהודים מעטים מלאו בגלות. שרותו בתור שר צבא גרנדה והמלחמות הרבות בהן נלחם נגד ערי מדינה -טאיפס- מוסלמיות אחרות בספרד, גרמו לכך שהיה ככל הנראה המשורר היהודי היחיד בימי הביניים שכתב שירי מלחמה. שני שירי מלחמה של שמואל הנגיד:
בן קהלת:
הלינותי גדוד כבד בבירה
הרסוה ימי קדם קצינים
וישנו עלי גבה וצדה
ותחתינו בעליה ישנים
ודברתי ללבי אי קהלים
ועמים שכנו בזאת לפנים?
ואי בונים ומחריבים ושרים
ודלים ועבדים ואדונים
ומולידים ושכולים ואבות
ובנים ואבלים וחתנים
ועם רב נולדו אחר אחרים
בימים אחרי ימים ושנים
והיו על פני הארץ שכנים
והם היום בלב ארץ שכונים
וקבר חלפו מארמונותם
ועפר מחצרים נעמנים
ואילו העלו ראשם ויצאו
שללונו נפשים ועדנים
אמת נפשי, אמת, כהם למחר
אהי אני ואלה ההמונים!
גם בסערת המלחמה לא שכח את חינוך בנו יהוסף כמו שמתבטא בשירו "שלח יונה מבשרת":
שלח יונה מבשרת
שְׁלַח יוֹנָה מְבַשֶּׂרֶת - / וְאִם אֵינָהּ מְסַפֶּרֶת –
בְּאִגֶּרֶת קְטַנָּה אֶל / כְּנָפֶיהָ מְחֻבֶּרֶת,
מְאֻדֶּרֶת בְּמֵי כַרְכֹּם / וּבִלְבוֹנָה מְקֻטֶּרֶת.
וְעֵת תָּעוּף וְתִתְנַשֵּׂא / שְׁנֵה אוֹתָהּ בְּאַחֶרֶת,
לְמַעַן אִם פְּגָשָׁה נֵץ / וְאִם תִּפֹּל בְּמִכְמֹרֶת
וְתִתְאַחֵר וְלֹא תָחִישׁ – / תְּהִי שֵׁנִית מְמַהֶרֶת.
וְעֵת תִּגַּע לְבֵית יוֹסֵף / תְּצַפְצֵף עַל מְרוֹם קֶרֶת
וְעֵת תֵּרֵד עֲלֵי יָדָיו / יְשַׂחֶק בָּהּ כְּצִפֹּרֶת
וְיַתִּיר אֶת כְּנָפֶיהָ / וְכֹה יִקְרָא בְאִגֶּרֶת:
בְּנִי, דַּע כִּי כְבָר בָּרְחָה / עֲדַת קָמִים מְאֹרֶרֶת,
וְנָפוֹצָה עֲלֵי הָרִים / כְּמֹץ חֶלְקָה מְסֹעֶרֶת,
וּבִדְרָכִים כְּמוֹ צֹאן מִ- / בְּלִי רוֹעֶה מְפֻזֶּרֶת,
וְלֹא חָזְתָה בְאוֹיַבְתָּהּ / אֲשֶׁר הָיְתָה מְשָׁעֶרֶת.
בְּלֶכְתֵּנוּ לְהַשְׁמִידָם / אֲזַי בָּרְחוּ בְּאַשְׁמֹרֶת,
וְנֶהֱרְגוּ וְהָרְגוּ אִישׁ / לְרֵעֵהוּ בְּמַעְבֶּרֶת;
וּבוֹשׁוּ מֵאֲשֶׁר קִוּוּ / בְּעִיר חוֹמָה מְסֻגֶּרֶת,
וְהוֹבִישׁוּ כְּמוֹ גַנָּב / אֲשֶׁר נִמְצָא בְמַחְתֶּרֶת,
וְעָטוּ עַל פְּנֵיהֶם אֶת / כְּלִמָּתָם כְּאַדֶּרֶת,
וְהַבּשֶׁת דְּבֵקָה בָּם / כְּמוֹ כָבֵד לְיֹתֶרֶת,
וְשָׁתוּ בוּז בְּקֻבַּעַת / וּמָצוּ כוֹס מְשַׁכֶּרֶת!
וְהָיָה חִיל בְּתוֹךְ לִבִּי, / כְּחִיל אִשָּׁה מְבַכֶּרֶת,
וְשָׂם הָאֵל צֳרִי עָלָיו, / כְּמוֹ מָטָר בְּבַצֹּרֶת –
וְאָז אוֹרוּ שְׁתֵּי עֵינַי / וְאוֹיַבְתִּי שְׁחַרְחֹרֶת,
אֲנִי אָשִׁיר בְּטוּב לֵבָב – / וְהִיא קִינִים מְדַבֶּרֶת,
וְקוֹל שָׂשׂוֹן בְּתוֹךְ בֵּיתִי – / וְהִיא בִּבְכִי מְמָרֶרֶת!
לְךָ, סַלְעִי וּמִשְׂגַּבִּי, / לְךָ נַפְשִׁי מְזַמֶּרֶת,
לְךָ הָיְתָה בְצָרָה תַּ- / חֲנוּנֶיהָ מְסַדֶּרֶת!
בְּנִי, שִׂים לִבְּךָ אֶל יַד / אֱלֹהַי הַמְהֻדֶּרֶת,
וְקוּם וּקְרָא תְהִלָּתִי / בְּמִקְרָא עָם וּבַעְצֶרֶת,
וְשִׁית אוֹתָהּ כְּטוֹטֶפֶת / עֲלֵי יָדְךָ מְקֻשֶּׁרֶת,
וְתִכָּתֵב בְּלִבָּתְךָ / בְּעֵט בַּרְזֶל וְעוֹפֶרֶת!
המשורר נתן אלתרמן התפעל מדמותו של המשורר הלוחם וכתב את שירו "הקרב על גרנדה" שמדמה שיר שנכתב בידי שמואל הנגיד וגם בו מדובר על חינוך בנו יהוסף.
הקרב על גרנדה
א
לילה בא. אפלולית על ספרד ירדה,
כוכב נגה שוקע בשמי מערב.
חונים על נשקם
גדודי גרנדה
ערוכים על נשקם כי לבקר קרב.
הירח גדול ועבים שוכן הוא.
חילים משמנים מגנים ושריון.
מזמרים: " עם אור יום ענני חצינו
לחילה של סביליה יהיו אפיריון".
מזמרים. משתתקים אט-לאט. עוצמים עין.
נרדמים ובידם הברזל החד
כבר כבים נצנוצי אהלים. אך עדין
אור בוקע מאהל אחד.
שני שומרים פרשים עדויי מתכת,
על החיל שומרים מראש גבע בלי ניד.
מי באהל? באהל מצביא הממלכת,
היהודי הוזיר, שר צבא ונגיד.
סח פרש לרעו: עתידות לא ידענו,
אבל חג נצחון באויר רוחף.
הוזיר הנגיד- באם כאן הוא אתנו,
כאן עצה וגבורה ותבוסת אויב.
ומשיב השני: כן יהי, אל נדאגה.
אלהיו בעזרו, הוא עזנו מאז.
לולא הוא- גם גרנדה וגם מלגה
כבר נושאות לסביליה מס.
משתתקים פרשים. אבקה מבערת
מאירה את האהל בנגה רושף.
הוזיר המצביא שם קורא אגרת,
שלחה אליו
בנו הקטן יהוסף.
ב
הוזיר המצביא שם קורא אגרת
ומאירו הלפיד-הרושף בהבהוב.
כבר קראה הוא אולי פעמים עשרת,
אבל "הבה- אמר- אקראנה שוב".
אלה האהל נכנס קצין משמר-הדגל
לקבל פקדות יום כי כבר שחר קרוב.
ואומר הנגיד" הקצין, גש נא רגע,
הסתכל איך מפליא זה הילד לכתב.
לו ראה זאת! איזו כתיבה מהדרת,
כברקת כלה מסדרת. לא כן?
מישרת- ראה- כרקמה באדרת...
כן, עברית היא. ודאי. עם תשעה קבין חן.
ועוד אין זה הכל, הקצין. כי ראה נא
את זה צרור המגלות. אל תשאל מה טבן...
זה הקט העתיק ושלח לי הנה
את שירי שלקט. כן, את כל הדיון.
כן, את כל שירי חל ואת כל שירי קדש,
מכתמים, שירי קרב ושירי ציון.
בעצמי לא שערתי, קצין, את גדש
הכתבים. הצטברו כך מיום ליום.
והנה את כל אלה צרף הוא לכרך,
העתיק בתבונה, בלי טעות והטעות.
מה גילו? הוא בן תשע כמעט, חסר ירח...
זה גילו. מה בקשתי לומר? עוד רק זאת-
זאת, קצין: שפת קדשנו אתנו משמרת,
נלחמים לה הוגים וגדולי פיטנים.
אך מתי נצחונה לה מבטח לתפארת?
עת שומרים אתה כך
ילדים קטנים.
זה הכל, הקצין. ואתה לו סלח נא.
שהלאיתי אותך בכמה הבלי שוא.
לו ניגש למלאכה. בשדה קטל אנחנו
ומחר לא מלחמת לשון וכתב...
ואומר קצין הדגל: שומע עבדך.
אך הרשני, השר, רק דברים אחדים:
בן עם זר אנכי, אך הלכתי אחריך
כל השנים בדרכי מלחמה ונדודים.
וידעתי מכבר (אף אם לא שמעת
זאת מפי עד עכשיו, הה, וזיר ונגיד)
כי נוסף על מסעי מלחמות גרנדה
עוד לך מלחמה משלך, קרב תמיד.
היא מלחמת עמך שאתה רועהו,
היא מלחמת שפתך שאתה שר צבאה,
היא מלחמת בנך שאתה מורהו
ללמדו כתב-קדומים באלה ושבועה.
ראיתיך גחן כך, כפעם בפעם,
לפנות שחר-של-קרב, על מכתב או דבר שיר
ושמעתי קול-כלי מלחמה, כמין רעם
הרועם לא בשמי ממלכתנו, וזיר...
רעם זר בשמים זרים... תרועת מלך
נכריה, תרועת קרב שהבדל והפרד
ממלחמת גרנדה שלופת השלח
הנקראת בכתביך רמון-ספרד.
כך, וזיר, ראיתיך מלילה
לאור נר או לפיד, ואתהה בלי פותר:
מבין שתי מערכות קרבותיך הללו
איזוהי הגדולה יותר?
אל ישפט. אך לבך, אשר פלא-יועץ הוא,
הן יודע ודאי, שר, ואיש- ממלכה:
קרב אחד בשדה- סכנות בו אין קצה...
ואם כן- מהו דין קרב-כפול כשלך?...
אל תחשב לי לחטא. אך אם יש מאכלת
הזוממת להיות בדמך טבולה,
הלא כפל-עזך בקרבות האלה
הוא לה אבן-משחזת כפולה.
כי אל מה יקוו מבקשי רעתך?
תקותם היא- עליך לקום בפתאם
בהיותך בשדה היהודי לבדך...
או לצפות אל בנך יהוסף עד בוא יום.
כך, וזיר. אבל אף כי מאז אהבתיך
לא עמדתי לומר לך: שמר נפשך
והנח מלכותך העברית והשליכה
שרביטה וחרבה ושימנה שפחה...
לא, וזיר. כי אדע (לא אתה לי הגדת):
לילה זה והאהל הזה המואר
יזכרו אולי לא בשל קרב גרנדה
ובשל רום נצחונך על סביליה מחר...
לא ולא. כי אולי יזכרו הם לפלא
עד ימים רחוקים, כך אומר לי לבי,
בשל צרור גליונות הכתובים ביד ילד...
ועכשיו- מה פקדת למחר, המצביא?
תמונות:
1. פרש מגרנדה של ימי הביניים
2. חיילים מוסלמים מימי הביניים (צייר אנגוס מקברייד)
3. קומיקס על שמואל הנגיד מאת אסטבן פאולס



תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הטולטקים

טבח סנט ברייס

מלטה יוק