אפנאסי ניקיטין הרוסי שהגיע להודו
שנים לא רבות לפני שקולומבוס יצא במסע להודו והגיע לאמריקה, הגיע נוסע אחר מהקצה השני של אירופה להודו. הכוונה היא לאפנאסי ניקיטין, סוחר רוסי שבשנים 1466-1472 ערך מסע לעבר הודו. ניקיטין, שחי בנסיכות טבר הרוסית, שמע על עושרה של הודו במתכות, אבנים יקרות, בדים יקרים ותבלינים.
הוא שמע גם על כך שיש מחסור בסוסים טובים מהודו. הוא קנה סוס אציל ויצא למסע לכיוון תת היבשת. לאחר מסע ארוך על גב הסוס הגיע להורמוז שבפרס. מנמל הורמוז הפליג בספינה רעועה והגיע לעיר צ'אול שבהודו (60 ק"מ דרומית למומבאי). שליט העיר היה מחמוד גואן, ששלט מטעם המלך מוחמד שאה השלישי (1463-1482)משושלת הבהמאנים. מחמוד גואן כונה בכינוי מליכ אי טוזר, וניקיטין כינה אותו פשוט טוזר. ניקיטין בקר בשתי הערים החשובות של הבהמנים- גולבורגה ובידאר. בנוסף בקר באזור ויג'איהסנגר, ג'ייקור וגולקונדה.
ניקיטין ספר שהסחורות בהודו אכזבו אותו, המכסים על הסחר היו גבוהים מדי. ושהימים היו מלאים בפיראטים עובדי אלילים.
את ההינדים הוא כינה כאפירים, על פי כינוים המוסלמי, שמקורו במילה הערבית לכופרים. ניקיטין מספר על תושבי הודו גברים ונשים כאחד שהסתובבו חשופי חזה וגלויי ראש. הילדים הקטנים עד גיל שבע הסתובבו עירומים לחלוטין. כולם היו יחפים תמיד. מן הצד השני היו כולם עדויי תכשיטים.
ניקיטין מספר שהיו בהודו סוחרים ומלומדים רבים ממחוז חורסן שבמזרח פרס, שהוזמנו בידי מוחמד גואן. ניקיטין התחזה למוסלמי בשם ח'ואג'ה יוסף ח'ורסאני, כדי למנוע נסיונות לשכנעו להתאסלם. הוא התלבש בבגדי סוחר מוסלמי, ידיעתו בשפה הטורקית גם סייעה לו.
ניקיטין מספר, שהאוכלוסיה בהודו הייתה ברובה עניה מאוד ואילו העשירים חיו חיי פאר ומותרות. לפי תאוריו, עשירי הודו רכבו על בני אדם (אולי הכוונה לאפיריונים). סוסים כאמור היו נדירים בהודו וכולם מיובאים. אנשים נסעו לעתים על עגלות רתומות לפרים. ורכיבה על פילים שמשה בעיקר למטרות צבאיות.
הוא מתאר עבדים שחורים מאפריקה שנמכרו בשווקי בידר. והיה בה גם שוק סוסים בו מכר את הסוס שנסע אתו מהורמוז.
ניקטין ספר שההינדים אוכלים בשר של חיות שונות, אך לא של בקר. שהם עובדים לאלים רבים בדמות בני אדם וחיות.
וממש כמו בימינו, המאכלים הנפוצים ביותר בהודו הם אורז גהי (חמאה מזוקקת), ירקות וחלב.
ניקיטין בקר באתר העלייה לרגל ההינדי פרווט, ומתאר אלפי מאמינים מגיעים ברגל ובעגלות שוורים.
הוא בקר במכרה יהלומים, ודבר על הפוטנציאל שלו. בנוסף הוא מתאר את הצבאות של המדינות ההודיות בהן בקר.
אחרי שלוש שני בהודו הוא החליט לחזור למולדתו. אולם הוא מת במושבת הסוחרים הרוסית קפלה בחצי האי קרים, לפני שהספיק לחזור לרוסיה. סיפור מסעו של ניקיטין מסופר בספרו "המסע על פני שלושה הימים.
הוא שמע גם על כך שיש מחסור בסוסים טובים מהודו. הוא קנה סוס אציל ויצא למסע לכיוון תת היבשת. לאחר מסע ארוך על גב הסוס הגיע להורמוז שבפרס. מנמל הורמוז הפליג בספינה רעועה והגיע לעיר צ'אול שבהודו (60 ק"מ דרומית למומבאי). שליט העיר היה מחמוד גואן, ששלט מטעם המלך מוחמד שאה השלישי (1463-1482)משושלת הבהמאנים. מחמוד גואן כונה בכינוי מליכ אי טוזר, וניקיטין כינה אותו פשוט טוזר. ניקיטין בקר בשתי הערים החשובות של הבהמנים- גולבורגה ובידאר. בנוסף בקר באזור ויג'איהסנגר, ג'ייקור וגולקונדה.
ניקיטין ספר שהסחורות בהודו אכזבו אותו, המכסים על הסחר היו גבוהים מדי. ושהימים היו מלאים בפיראטים עובדי אלילים.
את ההינדים הוא כינה כאפירים, על פי כינוים המוסלמי, שמקורו במילה הערבית לכופרים. ניקיטין מספר על תושבי הודו גברים ונשים כאחד שהסתובבו חשופי חזה וגלויי ראש. הילדים הקטנים עד גיל שבע הסתובבו עירומים לחלוטין. כולם היו יחפים תמיד. מן הצד השני היו כולם עדויי תכשיטים.
ניקיטין מספר שהיו בהודו סוחרים ומלומדים רבים ממחוז חורסן שבמזרח פרס, שהוזמנו בידי מוחמד גואן. ניקיטין התחזה למוסלמי בשם ח'ואג'ה יוסף ח'ורסאני, כדי למנוע נסיונות לשכנעו להתאסלם. הוא התלבש בבגדי סוחר מוסלמי, ידיעתו בשפה הטורקית גם סייעה לו.
ניקיטין מספר, שהאוכלוסיה בהודו הייתה ברובה עניה מאוד ואילו העשירים חיו חיי פאר ומותרות. לפי תאוריו, עשירי הודו רכבו על בני אדם (אולי הכוונה לאפיריונים). סוסים כאמור היו נדירים בהודו וכולם מיובאים. אנשים נסעו לעתים על עגלות רתומות לפרים. ורכיבה על פילים שמשה בעיקר למטרות צבאיות.
הוא מתאר עבדים שחורים מאפריקה שנמכרו בשווקי בידר. והיה בה גם שוק סוסים בו מכר את הסוס שנסע אתו מהורמוז.
ניקטין ספר שההינדים אוכלים בשר של חיות שונות, אך לא של בקר. שהם עובדים לאלים רבים בדמות בני אדם וחיות.
וממש כמו בימינו, המאכלים הנפוצים ביותר בהודו הם אורז גהי (חמאה מזוקקת), ירקות וחלב.
ניקיטין בקר באתר העלייה לרגל ההינדי פרווט, ומתאר אלפי מאמינים מגיעים ברגל ובעגלות שוורים.
הוא בקר במכרה יהלומים, ודבר על הפוטנציאל שלו. בנוסף הוא מתאר את הצבאות של המדינות ההודיות בהן בקר.
אחרי שלוש שני בהודו הוא החליט לחזור למולדתו. אולם הוא מת במושבת הסוחרים הרוסית קפלה בחצי האי קרים, לפני שהספיק לחזור לרוסיה. סיפור מסעו של ניקיטין מסופר בספרו "המסע על פני שלושה הימים.
תגובות
הוסף רשומת תגובה