צארים וצרות
אחרי מותו של איוון האיום בשנת 1584 נכנסה רוסיה למצב של כאוס. היורש פיודור הראשון היה שליט חלש , שכלל לא היה אמור להיות הצאר, והומלך רק בגלל שאביו רצח את אחיו, יורש העצר איוון איבנוביץ, בהתקף זעם. פיודור עצמו היה תחת השפעת מועצת האצילים, ומשנת 1587 תחת השפעת בוריס גודונוב. בשנת 1598 הוא מת. אישתו אירנה שלטה ברוסיה 9 ימים, והעדיפה לפרוש למנזר. אחיו הקטן של דימיטרי, שהיה מועמד לרשת את מקומו, נהרג בשנת 1591 בגיל 10, ככל הנראה באשמת בוריס גודונוב, שטען מצידו שנהרג במהלך משחק ילדים. מותו של דימיטרי הביא לסופה של שושלת רוריק מייסדת המדינה הרוסית, ובוריס גודונוב נעשה לשליט רוסיה בפועל והוכתר לצאר.
בשנים 1601-3 שרר ברוסיה קור קיצוני שגרם לבצורת ולרעב. בעקבות כך החלו שמועות על כך שהנסיך דמיטרי עדיין חי. באותה תקופה קם אדם שטען שהואר הנסיך דמיטרי. הוא פנה למלך פולין זיגיסמונד השלישי, והבטיח לו, שאם יסייע לו, יעביר לפולנים שטחים מרוסיה ויעביר את הרוסים לנצרות הקתולית. צבא פולני עם דימיטרי פלש לרוסיה. למזלם בדיוק במהלך הפלישה ב-13 באפריל 1605 בוריס גודונוב מת, ובנו בן ה16 הצאר פיודור השני נרצח על ידי אצילים אחרי 49 ימי שלטון. ב-20 ביוני 1605 דימיטרי נכנס עם הצבא למוסקווה. האצולה הרוסית, ואפילו אמו כביכול, הכירו בו כצאר רוסיה, שנודע בתואר דמיטרי הכוזב הראשון. קבוצת אצילים בראשות ואסילי שויסקי, לא הכירה בשלטונו. הם נתפשו והוצאו להורג, מלבד שויסקי שקבל חנינה. דמיטרי לא ספק את הסחורה לפולנים שהפנו לו גב. ב-17 במאי 1606 דמיטרי הכוזב הראשון נהרג בקשר שארגן נגדו שויסקי.
ואסילי שויסקי הכתיר עצמו לצאר, אך הצרות נמשכו. ב1608 קם דמיטרי הכוזב השני, שהשתלט על חלקים נרחבים מרוסיה, כולל מוסקווה, באמצעות שכירי חרב ליטאים ופולנים. בנוסף החלו פלישות של המדינות הטטאריות נוגאי וקרים. שויסקי כרת ברית עם שוודיה וגייס 15 אלף שכירי חרב שוודים. הצבא של שויסקי עליו פקד אחיינו של הצאר מיכאיל סקופין שויסקי, שרשם כמה הצלחות צבאיות. ב-12 במרץ 1610 נכנס למוסקווה. האחיין מת במפתיע, יש אומרים שהורעל בידי הדוד שחשש מהפופולאריות שלו. הפיקוד על הצבא הועבר לאחי הצאר דמיטרי שויסקי. הצבא יצא ממוסקוה לשחרר מהפולנים את העיר סמולנסק. ב-4 ביולי 1610 התרחש קרב קלושינו. זיגיסמונד השלישי מלך פולין הנחיל לרוסים תבוסה. הבויארים הדיחו את שויסקי מהשלטון. הפולנים הצליחו לעשות את מה שנפוליאון והיטלר לא יצליחו וכבשו את מוסקווה. מועצה של שבעה בויארים נשבעה אמונים לנסיך הפולני ולאדיסלב. רבים ברוסיה לא קבלו את השליט החדש, שהיה לא רוסי והיה גם קתולי. בעקבות כך החלו מהומות שדוכאו ביד קשה. בנוסף החלו פלישות של הטטארים מקרים ושל השוודים. צבא מתנדבים רוסי ניסה לפלוש למוסקווה והובס. בשנת 1612 צבא מתנדבים שני בפיקוד הנסיך דמיטרי פוז'ארסקי הצליח לכבוש את מוסקווה, ואחרי הסכם הפולנים נאלצו לשוב לארצם.
ב-10 בנובמבר 1612 הוחלט על אספת זמסקי סובור לבחירת צאר. כל עיר שלחה 10 אנשים לאספה, שבחרה לצאר את מיכאל רומנוב, מייסד שושלת הצארים ששלטה ברוסיה עד 1917.
תקופה זו כונתה ברוסיה תקופת הצרות.
תמונות:
משמאל תקופת הצרות של הצייר סרגיי וסיייביץ איבנוב (1886)
מימין שחרו מוסקווה בידי דמיטרי פוז'רסקי צייר בוריס צ'וריקוב מהמאה ה19
לפוסט בפייסבוק
תגובות
הוסף רשומת תגובה