תקרית בכינרת מרס 1956

לאחר מלחמת העצמאות, נשלט חלקה הצפון-מזרחי של הכינרת בידי סוריה. מכיוון שהסכמי הפסקת האש אסרו על ספינות צבאיות לשוט בימה, ישראל הקימה יחידה ימית משטרתית בשם פלגה 788, השייכת למשמר הגבול, ואשר תפקידה היה להגן על השיט והדיג הישראלי מפני הסורים. בלילה שבין ה-3 ל-4 במרץ 1956, עלתה סירת משטרה ישראלית על שרטון בקרבת שפך נהר זאקי. סירה נוספת שהייתה באזור ניסו לחלץ את הסירה התקועה. במהלך ניסיון החילוץ הסורים ירו על הסירות ללא הפסקה. בסופו של דבר החילוץ נכשל, והסירה המחלצת עזבה את המקום עם שוטרי הספינה התקועה.
בבוקר של ה-4 במרץ, ישראל תיאמה עם האו"ם את חילוץ הספינה בשעה 99 בבוקר. גם הסורים הסכימו לחילוץ. כוח חילוץ של ארבעה שוטרים - גרשון סימון, יצחק מורנו, אורי אסיאג ומחלוף שלוש, נשלח למקום. במהלך ניסיון החילץ פתחו הסורים באש על הסירה. הסורים מנעו את חילוץ הנפגעים, וגם לחץ מצד האו"ם השאיר אותם בסירובם. הם בזזו את הסירות וגררו אותן לשפך הירדן.
 ישראל הציבה באולטימטום, לפיו אם לא יתאפשר לה לחלץ את הנפגעים היא תפתח בפעולה אקטיבית לחילוצם. בעקבות האולטימטום הסורים העבירו לישראל את גופותיהם של גרשון סימון ויצחק מורנו ז"ל, ואיפשרו את חילוץ שתי הסירות. לטענתם, אזרחים סורים הם אלו שירו בסירות. הסורים טענו ששני השוטרים הנותרים קפצו מהסירות ועקבותיהם נעלמו. בעקבות כך החל חיפוש אחריהם. ב-5 במרץ החלו חיפושים אחר הנעדרים. בשלב מסוים, טענו הסורים שהם מצאו את גופתו של אחד הנעדרים ומשו אותה מהמים. סירה ישראלית התקרבה לחוף ומצאה שם את גופתו של אורי אסייג ז"ל. ב-7 במרץ הודיעו הסורים כי מצאו את גופת הנעדר הרביעי. בצהרי אותו יום הועברה גופתו של מכלוף שלוש ז"ל לישראל באמצעות משקיפי האו"ם. בעקבות התקרית, היחידה הועברה מפיקוד המשטרה לפיקוד חיל הים והוכפפה לשייטת הנחתות.
לפוסט בפייסבוק