אתיופיה מנצחת את איטליה
במאה ה-19 היו חלק ממדינות אירופה במרוץ קולוניאלי. איטליה שהתאחדה זה מכבר התקנאה בהן ורצתה גם היא מושבה באפריקה. לצורך כך החליטה לכבוש את אתיופיה. מתוך מחשבה שצבא אירופה אמור לגבור על צבא פרימיטיבי של מדינה אפריקנית בקלות. בשנת 1885 כבש הצבא האיטלקי את אריתראה. ב1895 צבא איטלקי בפיקוד אורסטה ברטיארי החל פלישה לאתיופיה. וכך בתאריכים 17 בספטמבר 1895 ל-1 במרץ 1896 נערכה מלחמת איטליה- אתיופיה הראשונה.
ההתנגשות המשמעותית הראשונה בין שני הצבאות היתה קרב אמבה אלגי ב-8 בדצמבר 1895. הכוחות האתיופיים הצליחו להביס כוח איטלקי שהיה מחופר. האיטלקים נאלצו לסגת לאריתריאה. כוח איטלקי בפיקוד ג'וזפה ארימונדי, נשאר באתיופיה. הם השאירו כוח קטן שכלל בעיקר חיילים אריתראים במבצר מקלה. היתר התאחדו עם הכוח האיטלקי בפיקוד ברטיארי באדיגרט שבחבל טיגריי.
ב-18 בדצמבר הגיע כוח אתיופי בפיקוד ראס מקונן למבצר מקלה. אבל המפקד האיטלקי בקש משא ומתן על כניעה. בינואר 1896 הגיע קיסר אתיופיה, מנליק השני והחל במצור על מבצר מקלה. בסופו של דבר אפשר למגיני המבצר לסגת ולהצטרף לכוחות ברטיארי. צבאו של ברטיארי שכן בעדווה שבחבל טיגריי. ברטיארי הרגיש שלא הכל כשורה. צבאו היה בנחיתות מספרית, בעיות לוגיסטיות ובמורל נמוך. אך שלטונות איטליה לא אפשרו לו לסגת. הם לא העלו על דעתם שצבא אירופי לא יגבור על צבא של אפריקנים שחורים. ברטיארי עשה הכל כדי למנוע מגע עם הצבא האתיופי. אך ההוראות מאיטליה אמרו לו שעליו לתקוף את האתיופים. ב-1 במרץ 1896 נערך קרב עדוה. מחצית מכוחות איטליה באפריקה השתתפו בקרב. מולם עמד צבא אתיופי גדול בהרבה, אך חלק ממנו חמוש בנשק קר. ברטיארי החליט לתקוף את האתיופים עם שחר ביום ראשון, מתוך מחשבה שהחיילים עדיין נמים את שנתם. אלא שבדיוק בזמן זה נערכת מיסת הבוקר של הכנסייה האתיופית. וכל החיילים האתיופים היו ערניים לחלוטין.
הקרב הסתיים בתבוסה מוחצת של הצבא האיטלקי. כמות האבדות האיטלקיות הייתה הגבוהה ביותר של מדינה אירופית במאה ה-19. ההשלכות באיטליה היו קשות. ממשלת קריספי נאלצה להתפטר. ברטיארי, נשפט על אחריותו לכישלון וזוכה, אך נאלץ להתפטר. ב-26 באוקטובר 1896, נחתם הסכם בין שתי המדינות שקבע את הגבול בין אתיופיה לאריתריאה, והכריח את האיטלקים להכיר באתיופיה העצמאית. וכך הייתה אתיופיה לאחת משתי המדינות היחידות באפריקה שמדרום לסהרה שלא היו תחת שלטון קולוניאלי לצד ליבריה.
ההתנגשות המשמעותית הראשונה בין שני הצבאות היתה קרב אמבה אלגי ב-8 בדצמבר 1895. הכוחות האתיופיים הצליחו להביס כוח איטלקי שהיה מחופר. האיטלקים נאלצו לסגת לאריתריאה. כוח איטלקי בפיקוד ג'וזפה ארימונדי, נשאר באתיופיה. הם השאירו כוח קטן שכלל בעיקר חיילים אריתראים במבצר מקלה. היתר התאחדו עם הכוח האיטלקי בפיקוד ברטיארי באדיגרט שבחבל טיגריי.
ב-18 בדצמבר הגיע כוח אתיופי בפיקוד ראס מקונן למבצר מקלה. אבל המפקד האיטלקי בקש משא ומתן על כניעה. בינואר 1896 הגיע קיסר אתיופיה, מנליק השני והחל במצור על מבצר מקלה. בסופו של דבר אפשר למגיני המבצר לסגת ולהצטרף לכוחות ברטיארי. צבאו של ברטיארי שכן בעדווה שבחבל טיגריי. ברטיארי הרגיש שלא הכל כשורה. צבאו היה בנחיתות מספרית, בעיות לוגיסטיות ובמורל נמוך. אך שלטונות איטליה לא אפשרו לו לסגת. הם לא העלו על דעתם שצבא אירופי לא יגבור על צבא של אפריקנים שחורים. ברטיארי עשה הכל כדי למנוע מגע עם הצבא האתיופי. אך ההוראות מאיטליה אמרו לו שעליו לתקוף את האתיופים. ב-1 במרץ 1896 נערך קרב עדוה. מחצית מכוחות איטליה באפריקה השתתפו בקרב. מולם עמד צבא אתיופי גדול בהרבה, אך חלק ממנו חמוש בנשק קר. ברטיארי החליט לתקוף את האתיופים עם שחר ביום ראשון, מתוך מחשבה שהחיילים עדיין נמים את שנתם. אלא שבדיוק בזמן זה נערכת מיסת הבוקר של הכנסייה האתיופית. וכל החיילים האתיופים היו ערניים לחלוטין.
הקרב הסתיים בתבוסה מוחצת של הצבא האיטלקי. כמות האבדות האיטלקיות הייתה הגבוהה ביותר של מדינה אירופית במאה ה-19. ההשלכות באיטליה היו קשות. ממשלת קריספי נאלצה להתפטר. ברטיארי, נשפט על אחריותו לכישלון וזוכה, אך נאלץ להתפטר. ב-26 באוקטובר 1896, נחתם הסכם בין שתי המדינות שקבע את הגבול בין אתיופיה לאריתריאה, והכריח את האיטלקים להכיר באתיופיה העצמאית. וכך הייתה אתיופיה לאחת משתי המדינות היחידות באפריקה שמדרום לסהרה שלא היו תחת שלטון קולוניאלי לצד ליבריה.
תמונות:
1. הקיסר מנליק השני
2. ברטיארי
3. תמונות שונות מהמלחמה
4. חיילים אתיופים ששבו דגל איטלקי
1. הקיסר מנליק השני
2. ברטיארי
3. תמונות שונות מהמלחמה
4. חיילים אתיופים ששבו דגל איטלקי
במאה ה-19 היו חלק ממדינות אירופה במרוץ קולוניאלי. איטליה שהתאחדה זה מכבר התקנאה בהן ורצתה גם היא מושבה באפריקה. לצורך כך החליטה לכבוש את אתיופיה. מתוך מחשבה שצבא אירופה אמור לגבור על צבא פרימיטיבי של מדינה אפריקנית בקלות. בשנת 1885 כבש הצבא האיטלקי את אריתראה. ב1895 צבא איטלקי בפיקוד אורסטה ברטיארי החל פלישה לאתיופיה. וכך בתאריכים 17 בספטמבר 1895 ל-1 במרץ 1896 נערכה מלחמת איטליה- אתיופיה הראשונה.
ההתנגשות המשמעותית הראשונה בין שני הצבאות היתה קרב אמבה אלגי ב-8 בדצמבר 1895. הכוחות האתיופיים הצליחו להביס כוח איטלקי שהיה מחופר. האיטלקים נאלצו לסגת לאריתריאה. כוח איטלקי בפיקוד ג'וזפה ארימונדי, נשאר באתיופיה. הם השאירו כוח קטן שכלל בעיקר חיילים אריתראים במבצר מקלה. היתר התאחדו עם הכוח האיטלקי בפיקוד ברטיארי באדיגרט שבחבל טיגריי.
ב-18 בדצמבר הגיע כוח אתיופי בפיקוד ראס מקונן למבצר מקלה. אבל המפקד האיטלקי בקש משא ומתן על כניעה. בינואר 1896 הגיע קיסר אתיופיה, מנליק השני והחל במצור על מבצר מקלה. בסופו של דבר אפשר למגיני המבצר לסגת ולהצטרף לכוחות ברטיארי. צבאו של ברטיארי שכן בעדווה שבחבל טיגריי. ברטיארי הרגיש שלא הכל כשורה. צבאו היה בנחיתות מספרית, בעיות לוגיסטיות ובמורל נמוך. אך שלטונות איטליה לא אפשרו לו לסגת. הם לא העלו על דעתם שצבא אירופי לא יגבור על צבא של אפריקנים שחורים. ברטיארי עשה הכל כדי למנוע מגע עם הצבא האתיופי. אך ההוראות מאיטליה אמרו לו שעליו לתקוף את האתיופים. ב-1 במרץ 1896 נערך קרב עדוה. מחצית מכוחות איטליה באפריקה השתתפו בקרב. מולם עמד צבא אתיופי גדול בהרבה, אך חלק ממנו חמוש בנשק קר. ברטיארי החליט לתקוף את האתיופים עם שחר ביום ראשון, מתוך מחשבה שהחיילים עדיין נמים את שנתם. אלא שבדיוק בזמן זה נערכת מיסת הבוקר של הכנסייה האתיופית. וכל החיילים האתיופים היו ערניים לחלוטין.
הקרב הסתיים בתבוסה מוחצת של הצבא האיטלקי. כמות האבדות האיטלקיות הייתה הגבוהה ביותר של מדינה אירופית במאה ה-19. ההשלכות באיטליה היו קשות. ממשלת קריספי נאלצה להתפטר. ברטיארי, נשפט על אחריותו לכישלון וזוכה, אך נאלץ להתפטר. ב-26 באוקטובר 1896, נחתם הסכם בין שתי המדינות שקבע את הגבול בין אתיופיה לאריתריאה, והכריח את האיטלקים להכיר באתיופיה העצמאית. וכך הייתה אתיופיה לאחת משתי המדינות היחידות באפריקה שמדרום לסהרה שלא היו תחת שלטון קולוניאלי לצד ליבריה.
ההתנגשות המשמעותית הראשונה בין שני הצבאות היתה קרב אמבה אלגי ב-8 בדצמבר 1895. הכוחות האתיופיים הצליחו להביס כוח איטלקי שהיה מחופר. האיטלקים נאלצו לסגת לאריתריאה. כוח איטלקי בפיקוד ג'וזפה ארימונדי, נשאר באתיופיה. הם השאירו כוח קטן שכלל בעיקר חיילים אריתראים במבצר מקלה. היתר התאחדו עם הכוח האיטלקי בפיקוד ברטיארי באדיגרט שבחבל טיגריי.
ב-18 בדצמבר הגיע כוח אתיופי בפיקוד ראס מקונן למבצר מקלה. אבל המפקד האיטלקי בקש משא ומתן על כניעה. בינואר 1896 הגיע קיסר אתיופיה, מנליק השני והחל במצור על מבצר מקלה. בסופו של דבר אפשר למגיני המבצר לסגת ולהצטרף לכוחות ברטיארי. צבאו של ברטיארי שכן בעדווה שבחבל טיגריי. ברטיארי הרגיש שלא הכל כשורה. צבאו היה בנחיתות מספרית, בעיות לוגיסטיות ובמורל נמוך. אך שלטונות איטליה לא אפשרו לו לסגת. הם לא העלו על דעתם שצבא אירופי לא יגבור על צבא של אפריקנים שחורים. ברטיארי עשה הכל כדי למנוע מגע עם הצבא האתיופי. אך ההוראות מאיטליה אמרו לו שעליו לתקוף את האתיופים. ב-1 במרץ 1896 נערך קרב עדוה. מחצית מכוחות איטליה באפריקה השתתפו בקרב. מולם עמד צבא אתיופי גדול בהרבה, אך חלק ממנו חמוש בנשק קר. ברטיארי החליט לתקוף את האתיופים עם שחר ביום ראשון, מתוך מחשבה שהחיילים עדיין נמים את שנתם. אלא שבדיוק בזמן זה נערכת מיסת הבוקר של הכנסייה האתיופית. וכל החיילים האתיופים היו ערניים לחלוטין.
הקרב הסתיים בתבוסה מוחצת של הצבא האיטלקי. כמות האבדות האיטלקיות הייתה הגבוהה ביותר של מדינה אירופית במאה ה-19. ההשלכות באיטליה היו קשות. ממשלת קריספי נאלצה להתפטר. ברטיארי, נשפט על אחריותו לכישלון וזוכה, אך נאלץ להתפטר. ב-26 באוקטובר 1896, נחתם הסכם בין שתי המדינות שקבע את הגבול בין אתיופיה לאריתריאה, והכריח את האיטלקים להכיר באתיופיה העצמאית. וכך הייתה אתיופיה לאחת משתי המדינות היחידות באפריקה שמדרום לסהרה שלא היו תחת שלטון קולוניאלי לצד ליבריה.
תמונות:
1. הקיסר מנליק השני
2. ברטיארי
3. תמונות שונות מהמלחמה
4. חיילים אתיופים ששבו דגל איטלקי
1. הקיסר מנליק השני
2. ברטיארי
3. תמונות שונות מהמלחמה
4. חיילים אתיופים ששבו דגל איטלקי
תגובות
הוסף רשומת תגובה