שגעון מרוצי המרכבות ברומא וביזנטיון

כמה מהמאפיינים של אהדת ספורט בימינו היו קיימים כבר במרוצי המרכבות באימפריה הרומית ובממשיכתה הביזנטית. כמו שבימינו אוהדי מכבי שרופים לעולם לא ילבשו את האדום של הפועל כך גם בתקופה הרומית היו לקבוצות של מרכבות צבעים. בהתחלה הייתה קבוצת האדומים, שמזוהים עם האל מרס והלבנים של האל אנמוי. אחר כך נוספו עוד שתי קבוצות הירוקים, שייצגו את האדמה ואת האביב, והכחולים, שייצגו את השמים ואת הסתיו. בתקופת הקיסר דומיטיאנוס נוספו עוד שתיים הסגולים והזהובים, אך הן הפסיקו לפעול אחרי מותו. ממש כמו בספורט המוטורי של ימינו ובענף האופניים סייעו רכבי הקבוצה אחד לשני באסטרטגיות שונות. רוכבים עברו מקבוצה לקבוצה ממש כמו בימינו. וסביב הענף התפתחו כמובן גם הימורים. הרומאים היו גם רושמים את הסטטיסטיקות של הרוכבים המרכבות והסוסים.
הביזנטים ממשיכיהם של הרומאים היו משוגעים אפילו יותר למרוצי מרכבות. בספר החוקים הביזנטי, ישנו חוק האוסר להטיל קללות על רוכבי קבוצה יריבה. הקבוצות הצטמצמו לשתיים הכחולים והירוקים, אבל לבישת מדים בצבעי הקבוצה הפכה לחלק בלתי נפרד מהמרוץ. נוסף גם מימד דתי הכחולים נטו להיות מאמיני כנסיות מונופיזיטיות, והירוקים השתייכו לרוב לכנסייה האורתודוכסית.
כמו בכדורגל של ימינו התפחה גם תופעת חוליגניזם שכללה ביזה מעשי אלימות ואפילו רצח. בשנת 532 אפילו פרצה מרידה, שכונתה "מרידת ניקה" בגלל אוהד אחת הקבוצות שנעצר.
תמונות:
1. הערך מרוצי מרכבות ברומא אנציקלופדיה תרבות (צרפתית) צייר ג'וזפה ברטולי
2. מרוץ מרכבות אסטריקס והקלחת- כתב רנה גוסיני, צייר אלברט אודרזו
לפוסט בפייסבוק