שארל לאלמנד
שארל לאלמנד (1774-1839) היה מצביא והרפתקן צרפתי. הוא נולד בעיר מץ שבלורין בעלת האוריינטציה הגרמנית- כפי שמעיד שמו שמשמעותו בצרפתית "הגרמני". התגייס לחיל התותחנים הצרפתי ואחר כך עבר לפרשים. השתתף במלחמה נגד אוסטריה בשנת 1792. הוא התיידד עם נפולאיון בונפרטה ונלחם לצידו באיטליה ובמצרים. הוא גם נלחם במשלחת הצרפתית שנסעה לדכא את המרד בהאיטי תחת פיקודו של ויקטור לקלר בעלה של אחות נפוליאון פאולין בונפרט (https://www.facebook.com/historiaolamit/photos/a.477656592388882/505762489578292/?type=3).
לפני שחזר מצרפת עבר בארה"ב שם התחתן בשנת 1804 עם אישה אמריקאית בשם מרי שרלוט אנרייטי לרטיג, בת למשפחת בעלי אחוזות עשירה. כשחזר לאירופה פקד על יחידות פרשים של צבאו של נפולאון בחזיתות שונות מול אוסטריה פרוסיה ורוסיה, בין השאר בקרבות אוסטרליץ, ינה ופרידלנד. הוא גם השתתף בנסיון דיכוי המרד הקונטיננטלי בפורטוגל. בשנת 1814 כאשר נפוליאון הובס והוגלה לאי אלבה, הוא כבר היה בדרגת בריגדיר גנרל, ועבר לשרת את המלך לואי ה-18, אבל כאשר נפוליאון חזר מאלבה בשנת 1815 וניסה לחדש את שלטונו הוא שוב חבר אליו, וקודם לדרגת ליוטננט גנרל וקבל תואר ברון של האימפריה. הוא היה שותף לתבוסה בקרב ווטרלו (https://www.facebook.com/historiaolamit/photos/a.477656592388882/500483906772817), אחריה ניסה ללא הצלחה לשכנע את נפוליאון לברוח לארה"ב.
הוא היה אחד מהקצינים הצרפתים שליוו את נפוליאון לספינה שהובילה אות לגלות בסנט הלנה, ואף רצה להתלוות לנפוליאון, שסרב לבקשתו. נפוליאון הוריש לו בצוואתו סכום גדול של עשרת אלפים פרנקים. לאלמנד הועבר בידי הבריטים למאסר במלטה, מה שהציל את חייו בגלל שהמשטר המלוכני בצרפת דן אותו לעונש מוות על בגידה בהעדרו. באפריל 1816 ברח עם עוד שבויים צרפתיים מכלאו, כאש הבריטים מעלימים עין מהבריחה. הוא פנה לאימפריה העוסמאנית ונסע לאיזמיר ואיסטנבול, שם הציע את שרותיו לסולטן העוסמאני ולשאה הפרסי. בשלב זה קבל מכתב מאחיו אנרי, שספר לו שהוא נסע לארה"ב יחד עם אחיו של נפוליאון ומלך ספרד לשעבר ז'וזף בונפרט. התחילת 1817 גם הוא נסע לאמריקה.
הוא הגיע באפריל 1817 הוא קבל הצעה להיות חלק פרויקט של מהגרים צרפתיים לגידול גפני יין וזיתים באלבמה. אולם הוא סרב ובקש לממן משלחת חמושה לכבוש שטח בטקסס מהספרדים, לפי השמועות הם רצו להמליך את ז'וזף בונפרט על מקסיקו. נשיא ארצות הברית ג'ון קוינסי אדמס הבהיר לו שלא יקבל זאת ושהתערבות כזו מנוגדת לחוקה האמריקאית. בעקבות כך מרבית הקצינים הצרפתיים יוצאי צבא נפוליאון סרבו לחבור אליו.
היחיד שהסכים לחבור אליו היה ז'אן ריגו.
בסוף 1817 הכוח נחת באי גלווסטון ומשם בראשית 1818 עבר לטקסס עצמה והצליח לשתלט על שטח קטן, את המושבה הם כינו בשם הצרפתי שאמפ ד'אסייל. אולם הם נתקלו באזור עוין מאוכלס באינדיאנים לא ידידותיים ומתוך 150 אנשי משלחת בהתחלה נותרו רק 60 נפש בנוסף על כך נודע להם על כוח מקסיקני שמתקרב. בסופו של דבר הם התייאשו כאשר סופת הוריקן פגעה באזור, והתפנו על גבי ספינה אמריקאית לניו אורלינס. הוא שהה בניו אורלינס לזמן מה וגייס כסף בקרב הגולים הצרפתיים כדי לפצות את אנשי המושבה.
במקביל הגיש בקשה לאזרחות אמריקאית ורכש חלקת אדמה, ציוד חקלאי בעלי, חיים ועבדים. אולם עדיין נותרו לו חובות מההרפתקה בטקסס ונושיו רדפו אחריו, לכן הוא נאלץ לברוח מניו אורלינס. ביוני 1821 עזב את ניו אורלינס, תחילה תכנן לברוח להוואנה ומשם לנאפולי, אולם בסופו של דבר נסע לניו יורק. ביוני 1822 הפליג לבריסטול שם הקים יחידה צבאית של פליטים צרפתיים, והקים לגיון צרפתי שמטרתו הייתה למנוע פלישת צבא צרפתי שמטרתו הייתה להחזיר לכס המלוכה בספרד את המלך פרננדו השביעי דה בורבון. משם ברח לפורטוגל בה ישב זמן מה בכלא. אחרי שהשתחרר שהה בבלגיה ובלונדון.
בשנת 1825 הפך לנציג הרכש של יוון, שנהלה מלחמת עצמאות מהאימפריה העוסמאנית. הוא סייע ליוונים לקנות ספינת מלחמה, תחילה הם תכננו לקנות שתי ספינות אולם קוצר במזומנים כמעט בטל את העסקה. לאלמנד הצליח לשכנע את הבריטים למכור את אחת הספינות תמורת סכום מוזל ולוותר על הספינה השניה, עם זאת השמועות מספרות שגם דאג לרפד את כיסיו בפספים מהעסקה.
בהמשך חזר לארה"ב וחי זמן מה לניו יורק.
בשנת 1830 הייתה בצרפת הפיכה נגד המלך שרל העשירי לבית בורבון. זוזף בונפרט תכנן להמליך אל צרפת כקיסר את אחיינו, בנו של נפוליאון נפוליאון השני- הדוכס מריכשטט, הוא שלח מכתב לדאלמנד, אליו צרף סכום כסף גדול, אולם דאלמנד שרף את המכתב בהבינו שניסיון כזה הוא חסר סיכוי. מי שעלה לשלטון בצרפת היה בן דודו של המלך המודח ע המלך לואי פיליפ לבית אורלאן. לואי פיליפ החזיר את תארי האצולה שהוענקו בתקופת נפוליאון, לכן דאלמנד יכול היה לחזור לצרפת, שם שמש כמתווך מצידו של ז'וזף בונפרט ושל נפוליאון הצעיר (עד מותו של האחרון ב-1832). בהמשך חייו הוא מונה למושל צבאי של קורסיקה, למפקד חיל הפרשים ולמפקד מכללה צבאית. הוא מת בשנת 1839 בגיל 64, ושמו הונצח על שער הניצחון. אשתו מתה בשנת 1851, וככל הנראה לא היו להם צאצאים.
תמונות:
1. שארל לאלמנד
2. נפוליאון בונפרט במערכות הראשונות שלו מתוך אנציקלופדיה תרבות צייר ג'וזפה ברטולי
3. ז'וזף בונפרט צייר ז'אן בטיסט ויקאר מוצג בארמון ורסאי
4. נפוליאון השני צייר לאופולד בוכר מוזיאון טירת מלמזון ובואה פרולפוסט בפייסהוק
לפני שחזר מצרפת עבר בארה"ב שם התחתן בשנת 1804 עם אישה אמריקאית בשם מרי שרלוט אנרייטי לרטיג, בת למשפחת בעלי אחוזות עשירה. כשחזר לאירופה פקד על יחידות פרשים של צבאו של נפולאון בחזיתות שונות מול אוסטריה פרוסיה ורוסיה, בין השאר בקרבות אוסטרליץ, ינה ופרידלנד. הוא גם השתתף בנסיון דיכוי המרד הקונטיננטלי בפורטוגל. בשנת 1814 כאשר נפוליאון הובס והוגלה לאי אלבה, הוא כבר היה בדרגת בריגדיר גנרל, ועבר לשרת את המלך לואי ה-18, אבל כאשר נפוליאון חזר מאלבה בשנת 1815 וניסה לחדש את שלטונו הוא שוב חבר אליו, וקודם לדרגת ליוטננט גנרל וקבל תואר ברון של האימפריה. הוא היה שותף לתבוסה בקרב ווטרלו (https://www.facebook.com/historiaolamit/photos/a.477656592388882/500483906772817), אחריה ניסה ללא הצלחה לשכנע את נפוליאון לברוח לארה"ב.
הוא היה אחד מהקצינים הצרפתים שליוו את נפוליאון לספינה שהובילה אות לגלות בסנט הלנה, ואף רצה להתלוות לנפוליאון, שסרב לבקשתו. נפוליאון הוריש לו בצוואתו סכום גדול של עשרת אלפים פרנקים. לאלמנד הועבר בידי הבריטים למאסר במלטה, מה שהציל את חייו בגלל שהמשטר המלוכני בצרפת דן אותו לעונש מוות על בגידה בהעדרו. באפריל 1816 ברח עם עוד שבויים צרפתיים מכלאו, כאש הבריטים מעלימים עין מהבריחה. הוא פנה לאימפריה העוסמאנית ונסע לאיזמיר ואיסטנבול, שם הציע את שרותיו לסולטן העוסמאני ולשאה הפרסי. בשלב זה קבל מכתב מאחיו אנרי, שספר לו שהוא נסע לארה"ב יחד עם אחיו של נפוליאון ומלך ספרד לשעבר ז'וזף בונפרט. התחילת 1817 גם הוא נסע לאמריקה.
הוא הגיע באפריל 1817 הוא קבל הצעה להיות חלק פרויקט של מהגרים צרפתיים לגידול גפני יין וזיתים באלבמה. אולם הוא סרב ובקש לממן משלחת חמושה לכבוש שטח בטקסס מהספרדים, לפי השמועות הם רצו להמליך את ז'וזף בונפרט על מקסיקו. נשיא ארצות הברית ג'ון קוינסי אדמס הבהיר לו שלא יקבל זאת ושהתערבות כזו מנוגדת לחוקה האמריקאית. בעקבות כך מרבית הקצינים הצרפתיים יוצאי צבא נפוליאון סרבו לחבור אליו.
היחיד שהסכים לחבור אליו היה ז'אן ריגו.
בסוף 1817 הכוח נחת באי גלווסטון ומשם בראשית 1818 עבר לטקסס עצמה והצליח לשתלט על שטח קטן, את המושבה הם כינו בשם הצרפתי שאמפ ד'אסייל. אולם הם נתקלו באזור עוין מאוכלס באינדיאנים לא ידידותיים ומתוך 150 אנשי משלחת בהתחלה נותרו רק 60 נפש בנוסף על כך נודע להם על כוח מקסיקני שמתקרב. בסופו של דבר הם התייאשו כאשר סופת הוריקן פגעה באזור, והתפנו על גבי ספינה אמריקאית לניו אורלינס. הוא שהה בניו אורלינס לזמן מה וגייס כסף בקרב הגולים הצרפתיים כדי לפצות את אנשי המושבה.
במקביל הגיש בקשה לאזרחות אמריקאית ורכש חלקת אדמה, ציוד חקלאי בעלי, חיים ועבדים. אולם עדיין נותרו לו חובות מההרפתקה בטקסס ונושיו רדפו אחריו, לכן הוא נאלץ לברוח מניו אורלינס. ביוני 1821 עזב את ניו אורלינס, תחילה תכנן לברוח להוואנה ומשם לנאפולי, אולם בסופו של דבר נסע לניו יורק. ביוני 1822 הפליג לבריסטול שם הקים יחידה צבאית של פליטים צרפתיים, והקים לגיון צרפתי שמטרתו הייתה למנוע פלישת צבא צרפתי שמטרתו הייתה להחזיר לכס המלוכה בספרד את המלך פרננדו השביעי דה בורבון. משם ברח לפורטוגל בה ישב זמן מה בכלא. אחרי שהשתחרר שהה בבלגיה ובלונדון.
בשנת 1825 הפך לנציג הרכש של יוון, שנהלה מלחמת עצמאות מהאימפריה העוסמאנית. הוא סייע ליוונים לקנות ספינת מלחמה, תחילה הם תכננו לקנות שתי ספינות אולם קוצר במזומנים כמעט בטל את העסקה. לאלמנד הצליח לשכנע את הבריטים למכור את אחת הספינות תמורת סכום מוזל ולוותר על הספינה השניה, עם זאת השמועות מספרות שגם דאג לרפד את כיסיו בפספים מהעסקה.
בהמשך חזר לארה"ב וחי זמן מה לניו יורק.
בשנת 1830 הייתה בצרפת הפיכה נגד המלך שרל העשירי לבית בורבון. זוזף בונפרט תכנן להמליך אל צרפת כקיסר את אחיינו, בנו של נפוליאון נפוליאון השני- הדוכס מריכשטט, הוא שלח מכתב לדאלמנד, אליו צרף סכום כסף גדול, אולם דאלמנד שרף את המכתב בהבינו שניסיון כזה הוא חסר סיכוי. מי שעלה לשלטון בצרפת היה בן דודו של המלך המודח ע המלך לואי פיליפ לבית אורלאן. לואי פיליפ החזיר את תארי האצולה שהוענקו בתקופת נפוליאון, לכן דאלמנד יכול היה לחזור לצרפת, שם שמש כמתווך מצידו של ז'וזף בונפרט ושל נפוליאון הצעיר (עד מותו של האחרון ב-1832). בהמשך חייו הוא מונה למושל צבאי של קורסיקה, למפקד חיל הפרשים ולמפקד מכללה צבאית. הוא מת בשנת 1839 בגיל 64, ושמו הונצח על שער הניצחון. אשתו מתה בשנת 1851, וככל הנראה לא היו להם צאצאים.
תמונות:
1. שארל לאלמנד
2. נפוליאון בונפרט במערכות הראשונות שלו מתוך אנציקלופדיה תרבות צייר ג'וזפה ברטולי
3. ז'וזף בונפרט צייר ז'אן בטיסט ויקאר מוצג בארמון ורסאי
4. נפוליאון השני צייר לאופולד בוכר מוזיאון טירת מלמזון ובואה פרולפוסט בפייסהוק
תגובות
הוסף רשומת תגובה