מלחמת קרים

מלחמת קרים החלה בגלל מאבק מגוחך על איזו כנסייה תשלוט במקומות הקדושים בארץ הקודש. הרוסים תמכו באורתודוכסית והצרפתים בקתולית. האימפריה העוסמאנית מצידה התנגדה לדרישה הרוסית. הרוסים נצלו את הסכם קוצ'וק קאינרג'ה משנת 1774, שאפשר להם להגן על הנתינים הנוצרים באימפריה כדי להתחיל במלחמה נגד האימפריה. ביולי 1853 השתלטה רוסיה על שתי פרובינציות נוצריות של האימפריה מולדביה וולאכיה- רומניה של היום, ואימו שלא יסוגו אלא אם דרישותיהם יתקבלו. בריטניה חששה גם היא מהתחזקות הרוסים ומהפרת שיווי המשקל באירופה, וגם מהשתלטות רוסית על הדרך להודו. אוסטריה הניטראלית, ניסתה לשוא ליישב את הסכסוך. ב23 לאוקטובר 1853 הכריזה האימפריה העוסמאנית מלחמה על רוסיה.
ב300 באוקטובר השמידו הרוסים את הצי העוסמאני במפרץ סינופה. בבריטניה החל לחץ להיכנס למלחמה.
ב4 בינואר 1854 נכנסו הציים של אנגליה וצרפת לים השחור בתקווה לאיים על הרוסים. ראש הממשלה הבריטי עוד ניסה לפתור את העניין בצורה דיפלומטית בעוד  קיסר צרפת,  נפוליאון השלישי,  רצה מלחמה. בסופו של דבר הרוסים דחו את דרישות אנגליה וצרפת והמלחמה החלה ב28 במרץ 1854.
 צבא בריטי בפיקוד לורד רגלן וצבא צרפתי בפיקוד סן ארנו התנגשו מספר התנגשויות קטנות עם כוחות רוסיים אך לא הייתה לוחמה משמעותית. אלא שבאוגוסט 1854 רוסיה נסוגה ממולדביה וולאכיה. לכאורה העילה למלחמה כבר לא קיימת. בפועל האנגלים והצרפתים המשיכו במלחמה.
ב14 בספטמבר 1854 נחת כוח אנגלי-צרפתי בן 500 אלף חיילים בקרבת סבסטופול שבחצי האי קרים. בסיס חשוב של הצבא והצי הרוסיים. ב20 בספטמבר הובס הצבא הרוסי בפיקוד מנשיקוב בקרב אלמה אך גם האנגלים והצרפתים סבלו אבדות כבדות.
 הצבא האנגלי צרפתי סבל מאספקה לקויה ומסכסוך בין רגלן לסן ארנו, בעקבות כך המלחמה התנהלה באיטיות רבה. כאשר האנגלים והצרפתים צרים על סבסטופול.
ב25 באוקטובר 18544 נערך קרב בלקלווה, בו הייתה אחת מטעויות הפיקוד החמורות בכל הזמנים. מפקד הפרשים הבריטי לורד ליוקאן טעה בפרוש פקודה שניתנה לו. הוא הורה לחטיבת הפרשים הקלה בפיקוד גיסו לורד קרדיגן, להסתער על משלט רוסי מבוצר, מה שהיה מהלך התאבדותי ממדרגה ראשונה. רק 198 מחיילי החטיבה נותרו בחיים. בסופו של דבר הסתיים קרב בלקלווה בניצחון אנגלו- צרפתי אך המחיר היה כבד, ושני הצדדים נשארו בעמדותיהם בקרבת סבסטופול.
ב5 בנובמבר 18544 נערך קרב אינקרמן, בו שוב נחלו הרוסים מפלה, אך גם האנגלו-צרפתים סבלו אבדות כבדות. באותו זמן החורף הקרימאי החל לעשות שמות בחיילים האנגלים והצרפתים, שסבלו מאספקה לקויה. בחורף 1854-5 מתו להם 9000 חיילים ממחלות בלבד. בפברואר 1855 היו 13 אלף חיילים אנגלים וצרפתים מאושפזים בבתי חולים שסבלו ממחסור חמור מציוד ומהגיינה לקויה בכמה מבתי החולים מתו מחצית המאושפזים מחוסר טיפול. בעקבות כך התבלטה דמותה של פלורנס ניינטינגייל, מייסדת מוסד האחות המודרני, שטפלה בחיילים במסירות.
בפברואר 1855 מונה לורד פלמרסטון לראש ממשלת בריטניה, בתקופה זו האנגלים והצרפתים החלו לנהלה את המלחמה בצורה מעט יותר טובה. בינואר 1855 הצטרפה למלחמה לצד אנגליה וצרפת גם סרדיניה. ב2 במרץ 1855 מת הצאר הרוסי ניקולאי הראשון. במקומו עלה הצאר אלכסנדר השני שרצה בשלום, אך המלחמה נמשכה. 
ב28 ביוני 18555 מת לורד רגלן, אך המומנטום נשאר בידי האנגלים והצרפתים. בסופו של דבר סבסטופול נפלה בידי האנגלים והצרפתים ב8 בספטמבר 1855 אחרי הסתערות צרפתית, שעלתה בהרוגים רבים.
 הסכם הכניעה הרוסי היה קשה עבור רוסיה, נאסר עליה להחזיק בסיסי צי בים השחור, מה שהווה עבורה מכה- כי בסיסיה בים הצפוני היו קפואים בחורף. וניטלה ממנה זכות החסות על מולדביה וולאכיה. מן הצד השני אנגליה וצרפת לא השיגו דבר מתמיכתן באימפריה העוסמאנית.
תמונות מתוך אנציקלופדיה תרבות:
1. הסתערות חטיבת הפרשים הקלה
2. קרב אינקרמן
לפוסט בפייסבוק