ויטאוטס והמאבק על הורדת הזהב
בשנת 1380 החלה תסיסה בהורדת הזהב, מדינה טורקו- טטארית ששלטה בחלקים נרחבים מרוסיה ומזרח אירופה. הייתה מתיחות גדולה בין השליט המכהן טוחטמיש ח'אן, לבין השליט לשעבר טימור קוטלו ח'אן. בשנת 1395 נערכה מלחמה בין השנים. טוחטמיש הובס בידי טימור, שחבר אליו האמיר אדיגו.
טוחטמיש נמלט לדוכסות הגדולה של ליטא, ובקש את עזרתו של הדוכס הגדול ויטאוטס. בקשה זו בהחלט התיישבה עם רצונו של ויטאוטס להשתלט על שטחים בבלרוס ואוקראינה של ימינו.
ויטאוטס אסף צבא גדול שכלל ליטאים, רות'נים (רוסים מערביים, אבותיהם של הבלרוסים והאוקראינים), פולנים, מולדבים וולאכים. כדי לקבל את תמיכתו של מסדר האבירים הטווטוני, הוא חתם אתם את הסכם סלינס, בו נתן לטווטונים את סמוגיטיה. וסילי הראשון נסיך מוסקווה, שהיה חתנו של ויטאוטס, אך גם וסאל של הורדת הזהב, העדיף לא להצטרף לקואליציה.
ב13977 הכוח פלש לשטחים טטאריים באזור הים השחור וחצי האי קרים ולקח אתו מספר שבויים טטארים ללא התנגדות, חלקם יושבו בטרקאי שבליטא, ביניהם היו טטארים מוסלמים ויהודים קראים, שהתאפשר להם לחיות לפי מנהגי דתם באין מפריע, וצאצאיהם חיים בליטא עד היום.
ב13988 כוחותיו של ויטאוטס הגיע לאזור הדנייפר, וגם תקפו את צפון קרים, והגיעו עד גדות נהר דון.
כדי לחזק את שליטתו, ויטאוטס בנה מבצר בשפך הדנייפר. הוא גם יצא בהכרזה שהוא יוצא למסע צלב נגד הטטארים. במאי 1399 קבל את ברכתו של האפיפיור בוניפציוס התשיעי, הישג גדול לליטא שקבלה את הנצרות רק ב,1387.
ב5 באוגוסט 1399 התנגש צבאו של ויטאוטס עם צבא הורדת הזהב לייד נהר וורסקלה.
טימור קוטלו הציע הפסקת אש בת שלושה ימים כדי לאפשר לצבאות להתארגן, למעשה הוא עשה זאת כדי להרוויח זמן, ולאפשר לתגבורת של האמיר אדיגו להגיע. ויטאוטס תכנן לבנות מבצר ממרכבות, ולירות על הטטארים בתותחים. צבאו היה מצויד היטב, אך נחות מספרית.
בשלב זה טימור קוטלו בצע טקטיקת לחימה טטארית ידועה, הוא דימה נסיגה עם צבאו. בעקבות כך הכוח הליטאי החל במרדף אחרי כוחותיו, ונטש את המבצר הנייד שלו. בשלב זה הגיעו כוחותיו של האמיר אדיגו. הכוח הליטאי נלכד בין שני כוחות טטאריים. טוחטמיש חשב שהקרב אבוד ונסוג עם צבאו. הטטארים החלו לירות ארטילריה על הפרשים הליטאים, וגם לכדו את המצודה הליטאית הניידת.
ויטאוטס הצליח לברוח משדה הקרב בעור שיניו. רבים מהאצילים שנלחמו בצבא הליטאי ובני בריתו נהרגו בקרב, בהם הנסיך דמיטריוס הראשון סטארשי והנסיך אנדרי מפולוצק. גם סטפן הראשון נסיך מולדביה ושני אחיו נהרגו בקרב. לפי ההערכות, 50 נסיכים נלחמו בצבא ויטאוטס ו20 מתוכם נהרגו.
הטטארים צרו על קייב, אך נסוגו אחרי שהעיר שלמה להם כופר. טוחטמיש הסתתר במשך 7 שנים אך נרצח ב1407. ויטאוטס נאלץ לוותר על שאיפותיו הטריטוריאליות.
טוחטמיש נמלט לדוכסות הגדולה של ליטא, ובקש את עזרתו של הדוכס הגדול ויטאוטס. בקשה זו בהחלט התיישבה עם רצונו של ויטאוטס להשתלט על שטחים בבלרוס ואוקראינה של ימינו.
ויטאוטס אסף צבא גדול שכלל ליטאים, רות'נים (רוסים מערביים, אבותיהם של הבלרוסים והאוקראינים), פולנים, מולדבים וולאכים. כדי לקבל את תמיכתו של מסדר האבירים הטווטוני, הוא חתם אתם את הסכם סלינס, בו נתן לטווטונים את סמוגיטיה. וסילי הראשון נסיך מוסקווה, שהיה חתנו של ויטאוטס, אך גם וסאל של הורדת הזהב, העדיף לא להצטרף לקואליציה.
ב13977 הכוח פלש לשטחים טטאריים באזור הים השחור וחצי האי קרים ולקח אתו מספר שבויים טטארים ללא התנגדות, חלקם יושבו בטרקאי שבליטא, ביניהם היו טטארים מוסלמים ויהודים קראים, שהתאפשר להם לחיות לפי מנהגי דתם באין מפריע, וצאצאיהם חיים בליטא עד היום.
ב13988 כוחותיו של ויטאוטס הגיע לאזור הדנייפר, וגם תקפו את צפון קרים, והגיעו עד גדות נהר דון.
כדי לחזק את שליטתו, ויטאוטס בנה מבצר בשפך הדנייפר. הוא גם יצא בהכרזה שהוא יוצא למסע צלב נגד הטטארים. במאי 1399 קבל את ברכתו של האפיפיור בוניפציוס התשיעי, הישג גדול לליטא שקבלה את הנצרות רק ב,1387.
ב5 באוגוסט 1399 התנגש צבאו של ויטאוטס עם צבא הורדת הזהב לייד נהר וורסקלה.
טימור קוטלו הציע הפסקת אש בת שלושה ימים כדי לאפשר לצבאות להתארגן, למעשה הוא עשה זאת כדי להרוויח זמן, ולאפשר לתגבורת של האמיר אדיגו להגיע. ויטאוטס תכנן לבנות מבצר ממרכבות, ולירות על הטטארים בתותחים. צבאו היה מצויד היטב, אך נחות מספרית.
בשלב זה טימור קוטלו בצע טקטיקת לחימה טטארית ידועה, הוא דימה נסיגה עם צבאו. בעקבות כך הכוח הליטאי החל במרדף אחרי כוחותיו, ונטש את המבצר הנייד שלו. בשלב זה הגיעו כוחותיו של האמיר אדיגו. הכוח הליטאי נלכד בין שני כוחות טטאריים. טוחטמיש חשב שהקרב אבוד ונסוג עם צבאו. הטטארים החלו לירות ארטילריה על הפרשים הליטאים, וגם לכדו את המצודה הליטאית הניידת.
ויטאוטס הצליח לברוח משדה הקרב בעור שיניו. רבים מהאצילים שנלחמו בצבא הליטאי ובני בריתו נהרגו בקרב, בהם הנסיך דמיטריוס הראשון סטארשי והנסיך אנדרי מפולוצק. גם סטפן הראשון נסיך מולדביה ושני אחיו נהרגו בקרב. לפי ההערכות, 50 נסיכים נלחמו בצבא ויטאוטס ו20 מתוכם נהרגו.
הטטארים צרו על קייב, אך נסוגו אחרי שהעיר שלמה להם כופר. טוחטמיש הסתתר במשך 7 שנים אך נרצח ב1407. ויטאוטס נאלץ לוותר על שאיפותיו הטריטוריאליות.
תמונות:
11. הקרב ציור מתוך כרוניקות איוון האיום (https://www.facebook.com/historiaolamit/posts/503061706515037)
2. הקרב בציור של מ. גורליק
3. הנסיך ויטאוטס, מ. גורליק
4. אמיר אדיגו
11. הקרב ציור מתוך כרוניקות איוון האיום (https://www.facebook.com/historiaolamit/posts/503061706515037)
2. הקרב בציור של מ. גורליק
3. הנסיך ויטאוטס, מ. גורליק
4. אמיר אדיגו
תגובות
הוסף רשומת תגובה