קרב אנטיוכיה פיסידיה

כזכור מפוסט שפרסמנו בעבר, במסע הצלב הרביעי בשנת 1204 הודח הקיסר הביזנטי בידי נושאי הצלב ומונה במקומו קיסר קתולי (https://www.facebook.com/permalink.php?story_fbid=555770624577478&id=477237389097469) והוקמה בקונסטנטינופול, "הקיסרות הלטינית". בעקבות כך הוקמו בידי טוענים שונים לכתר הביזנטי מספר מדינות יווניות-ביזנטיות, שטענו להיות הקסירות הרומית המקורית. אחת מהן עליה דברנו בעבר הייתה קיסרות טרביזונד (https://www.facebook.com/permalink.php?story_fbid=534156740072200&id=477237389097469)
קיסרות אחרת, עליה נדבר בפוסט הזה היא קיסרות ניקאה.  הקיסרות  הוקמה בשנת 1208 בידי האציל היווני-ביזנטי קונסטנטינוס לסקריס, שהיה נשוי לנסיכה, אנה קומננה אנגלינה, בתו של הקיסר הביזנטי לשעבר אלכסיוס השלישי אנגלוס קומננוס. לסקריס השתלט על אזור ניקאה, במערב אנטוליה, שגבל בקונסטנטינופול, והכריז על עצמו קיסר. אלא שחותנו הקיסר הביזנטי המודח אלכסיוס השלישי, שברח מקונסטנטינופול בשנת 1203, ראה עצמו כקיסר הביזנטי הלגיטימי היחיד.  לשם כך פנה בשנת 1211 לסולטן הסלג'וקי של רום קייחוסרו הראשון. אלכסיוס הבטיח לקייחוסרו כסף רב, אם זה יסייע לו להשתלט מחדש על כס הקיסרות הביזנטית. קייחוסרו מצידו ראה את זה כהזדמנות להשתלט על קיסרות ניקאה,שהוקמה זה לא מכבר. הוא שלח שליח לתאודור לסקריס והורה לו לוותר על השטח לטובת הקיסר הלגיטימי, אבל לסקריס סרב, וזו הייתה עילה למלחמה בין קיסרות ניקיאה לסולטנות הסלג'וקית של רום. הצבא הסלג'וקי בפיקודו של קייחוסרו, אליו התלווה אלכסיוס השלישי פלש לשטחי ניקאה.
הם צרו על העיר אנטיוכיה שעל נהר מיאנדר או בשמה המקוצר אנטיוכיה פיסידיה, ולכן קרב זה נקרא קרב אנטיוכיה פיסידיה. לסקריס, שנודע לו שממלכתו בסכנה הצעיד את צבאו במשך 11 יום לעמק המיאנדר, כדי להשיב מלחמה מול חותנו והסלג'וקים. צבאו הורכב מ-2,000 חיילים בהם 800 היו פרשים פרנקים- כלומר אבירים ממערב אירופה, שהגיעו במסגרת מסע הצלב, והיתר יוונים. צבאו הגיע לפילדלפיה (כיום העיר אלאשהיר שבטורקיה, ולכן הקרב מכונה בטורקיה קרב אלשהיר) הסמוכה למחנה הסלג'וקי. הסלג'וקים נאלצו לנטוש את המצור כדי להלחם בניקאים, אולם תנאי השטח הגבילו אותם בלחימה, צרותו של העמק, לא אפשרה להם להשתמש בחיל הפרשים בצורה אפקטיבית, לכן קייחוסרו החליט להשאר במקום בתקווה שהניקאים יתקפו ראשונים. ואכן כך קרה, חיל הפרשים הלטיני של ניקיאה פתח במתקפה, שהפילה חללים רבים בקרב הסלג'וקים, אבל אלה התעשתו עד מהרה והצליחו להשמיד אותו על 800 חייליו, והצבא הניקאי החל בנסיגה. אבל זה לא היה סוף פסוק. קייחוסרו הזחוח החליט להרוג בכל מחיר את הקיסר תאודורוס לסקריס.  הוא אכן הדביק אותו והתנהל בין השניים קרב פנים אל פנים. קייחוסורו הצליח להפיל את לסקריס מסוסו, ולרגע נדמה היה שסופו קרוב. קייחוסרו הורה לאנשיו לתפוס את לסקריס. אלא שבשלב זה לסקריס התאושש וקם על רגליו. הוא הפיל את קייחוסרו מסוסו ערף את ראשו ושפד אותו על חנית. לפי מקורות אחרים לא היה זה לסקריס אלא חייל ניקאי אלמוני שהרג את קייחוסרו ושפד את ראשו. בכל מקרה נפילתו של הסולטן, זרעה היסטריה במחנה הסלג'וקי שהחל לסגת בחוסר סדר, ומה שהסתמן כניצחון סלג'וקי גדול הפך לתבוסה רבתי. אלא שכזכור הצבא הניקאי אבד חלק משמעותי מחייליו, לכן לא היה יכול לרדוף אחרי הסלג'וקים הנסוגים. הקיסר לשעבר אלכסיוס נלכד בידי חותנו, שהסיר ממנו את סמליו הקיסריים ושלח אותו למנזר בניקיאה עד סוף ימיו.
ב- 14 ביוני 1211 נחתם הסכם הפסקת אש בין הסלג'וקים לניקאה. גופתו של קייחוסרו נקברה באחוזת הקבר הסולטנית בעיר קוניה (כיום במזרח טורקיה).
תמונות:
1. הנפת ראשו הערוף של קייחוסרו
2. תאודורוס לסקריס
3. פסל קייחוסרו בעיר אנטליה שבטורקיה
4. אלכסיוס השלישי קומננוס אנגלוס
5. קרב אנטיוכיה פיסידיה צייר ג'ורג'יו אלברטיני
לפוסט בפייסבוק