כתובת זגרב המסתורית

בשנת 1848 נסע מיכאילו בריץ', קרואטי שעבד במשרד ראש הממשלה של הונגריה לאלכסנדריה שבמצרים. בשהותו שם עשה מה שרבים מעשירי אירופה נהגו לעשות אותה תקופה וקנה מזכרת ארכיאולוגית מהמסע, מומיה של אישה מהמאה הראשונה לפני הספירה. הוא הציב את המומיה בקרן זווית בביתו בווינה, ודאג לספר לכל מי ששאל, שמדובר באחותו של אשטבן הראשון מלך הונגריה. הוא הוציא את המומיה מהתכריכים, והניח אותם במקום אחר. הוא לא ידע כמה גדולה תהיה חשיבותם. אחרי מותו בשנת 1867 הועברה המומיה לאחיו איליה, שהיה כומר בסלבוניה, ולא יחס לה כל חשיבות. איליה תרם את המומיה למוזיאון בזגרב בירת קרואטיה. במוזיאון המומיה נבדקה, ואנשים הבחינו שעל יריעות התכריכים כתוב טקסט ארוך, מכאן הבינו שמדובר במצא ארכיאולוגי הרבה יותר מיוחד ממה שחשבו. מומחים שונים מארצות שונות בדקו את הטקסט. האופציות שנבדקו היו מצרית עתיקה, ערבית,קופטית, לובית עתיקה וארמית סורית אולם כולן נפסלו. בסופו של דבר הבחין המומחה הווינאי יקוב קראל שמדובר בשפה האטרוסקית- שנכתבת בכתב שהתפתח מהכתב היווני וממנו התפתח הכתב הלטיני.
כיוון שבפפירוס שהיה במומיה מדובר על אישה בשם נסי הנסו אשתו של פאהר הנסו חייט המקדש בתביי, שני שמות מצריים מובהקים, לא ברור כיצד קשור אליהם טקסט של האטרוסקים מאיטליה.
הטקסט האטרוסקי עצמו הוא הטקסט הארוך ביותר בשפה זו הידוע לנו. כאמור הכתב הלטיני התפתח מהכתב האטרוסקי, שהתפתח מהכתב היווני, כך שכמעט אין בעיה לקרוא את הטקסט (שכתוב דרך אגב מימין לשמאל), אלא שלהבין את הטקסט זה כבר סיפור אחר, מאחר והשפה האטרוסקית אינה קרובה לאף שפה ידועה ומפוענחת (קרובה לשפה הלמנית שגם היא תעלומה).
לכן טקסטים בשפה האטרוסקית ניתן לקרוא בלי בעיה, אבל לפענח באופן חלקי בלבד.
מה שכן הצליחו לפענח מבוסס בעיקר על מונחים אטרוסקיים שהושאלו ללטינית.
החוקרים שבדקו את הטקסט מניחים שמדובר במסמך שהוא מעין לוח שנה. מצוינים בו תאריכים כמו 18 ביוני ו-26 בספטמבר. בנוסף ניתן להבין שמדובר על טקסים לכבוד יופיטר נפטון ואלים אחרים. בנוסף ניתן ללמוד מהטבלה חלק משמות החודשים האטרוסקיים, וגם על סמך ההקשר מספר מילות קישור פשוטות. תכריכי זגרב נודעים בשמם הלטיני Liber linteus Zagrabiensis- כלומר ספר הפשתן של זגרב.
לפוסט בפייסבוק