מרד הזנג'
מרד הזנג' היה מרד של עבדים אפריקנים במאה התשיעית נגד הח'ליפות הערבית העבאסית. זאנג' הוא כינוים של העבדים האפריקנים שהובאו בעיקר ממזרח אפריקה (ומכאן השם הערבי זנג' אל בר ששובש לזנזיבר). רבים מהעבדים הללו עבדו בניקוז מכרות מלח בקרבת בצרה (כיום בעירק). הם עבדו בתת תנאים וקבלו מזון דל. בעקבות כך פרץ בשנת 869 המרד בעיקר בעיקר באזור דרום עירק וחוזסטאן (כיום אזור באיראן בו חי רוב ערבי ומכונה גם ערביסטן). מנהיג המרד היה עלי בן מוחמד, פרסי שיחס את עצמו לח'ליף עלי אבן אבו טאלב, בן דודו וחתנו של הנביא מוחמד. והאוריינטציה הדתית של המרד הייתה לח'וארג'- זרם איסלאמי שאיננו שיעי ואיננו סוני. עד מהרה הצטרפו למרד עבדים נוספים, חיילים אפריקנים מהצבא העבאסי, איכרים שרצו לנקום בבעלי האדמות ושבטים בדואיים שונים. הם זכו להצלחות רבות פשטו על ערים וכפרים ולקחו בעצמם עבדים. בשנת 870 כבשו ובזזו את נמל אבלה. הם כבשו גם את אהואז שבדרום איראן. בשנת 878 כבשו את העיר ואסט שבעיראק. בשנת 871 אפילו פשטו על בגדד הבירה, וסיכנו פיזית את הח'ליפות. הם הקימו לעצמם באזור ביצות המלח עיר בירה בשם מוח'תארה. אלמואפק, אחיו של הח'ליף אלמעאתמד נשלח בשנת 880 לדכא את המרד. הוא הקים עיר מצור בשם מופאקיה בקרבת אלמח'תארה בנוסף הקים צי מצור במיוחד למטרה זו. בסופו של דבר מוח'תארה נפלה בשנת 883 ומרד הזנג' דוכא.
לפוסט בפייסבוק
תגובות
הוסף רשומת תגובה