נסיון הפלישה הספרדי לאירלנד
מלחמת תשע השנים האירית הייתה מלחמה שהתרחשה באירלנד בשנים 1594-1603 בין אנגליה של המלכה אליזבת הראשונה ונאמניה באירלנד, לבין קונפדרציית שבטים אירים קתולים בראשות יו אודונל ויו אוניל שהתנגדו לשלטון האנגלי הפרוטסטנטי. במהלך המלחמה המורדים הצליחו להשתלט על חלק ניכר מאירלנד. בהתחלה מי שנשלח לדכא את המרד היה הרוזן מאסקס (מאהבה של המלכה), שכשל בנסיונו לדכא את המרד, ומי שנשלח במקומו היה לורד מאונטג'וי, שהצליח יותר בדיכוי המרד בסיועו של ראש השבט האירי ניאל גרב אודונל.
אויבתה של אנגליה אותם ימים, ומי שראתה את עצמה כמגינת הדת הקתולית, הייתה ספרד. מספר משטים מתוכננים לסייע למורדים האירים לא יצאו לפועל מסיבות שונות. בסופו של דבר שלח פליפה השלישי מלך ספרד צי ספרדי בן 33 ספינות שיצא מנמל לה קורוניה ב-2 בספטמבר 1601. על הספינות היו 4,432 חיילים שחולקו לשני טרסיוס -שלישים, שמה של היחידה המקובלת בצבא הספרדי. בראש טרסיו אחד עמד חואן דל אגילה ובראש השני עמד פרנסיסקו דה טולדו. בראש הצי עמד האדמירל דייגו ברוצ'רו. מטרתם של הספרדים הייתה לנחות בקורק ולהשתלט עליה. אלא שסערה קשה בקרבת האי אושן מול חופי צפון מערב צרפת גרמה לצי הספרדי להתפצל. 9 ספינות, עם מרבית האספקה, עליהן 650 איש בפיקוד דייגו דה סוביאר חזרו ללה קורניה. 3 ספינות בפיקוד דייגו דה אוקמפו נחתו בבלטימור, והיתר בפיקוד ברוצ'רו עגנו בקינסייל שבאירלנד.
3,000 חיילים ספרדיים נחתו בקינסייל ב-1 לאוקטובר 1601, והצי חזר לספרד.
חואן דה אגילה החליט להקים ביצורים על שתי גדותיו של נהר בנדון. המצודות נודעו כ-קאסל פארק ו-רינגקארום. אלא שהכוח הספרדי נבלם בידי כוח אנגלי בן 4,000 חיילים בפיקוד הרוזן ג'ורג' קרו, אליו הצטרף כוח של 6,000 רגלים ו-600 פרשים תחת הברון מאונטג'וי. בנוסף עליהם ספינות אנגליות בפיקוד ריצ'רד לויסון. הספרדים הבינו שהם בנחיתות מספרדית, והזעיקו צי נוסף מספרד. ב-7 לדצמבר 1601 יצא צי נוסף מלה קורוניה בפיקוד סוביאר עם 10 ספינות, עליהן 829 חיילים ספרדיים, וכמובן אספקה. גם כן גברו כוחות הטבע על הצי הספרדי שאבד 4 ספינות בסופה. הספינות שנותרו נאלצו לעגון בקאסלהאוון, כ-30 מייל מקינסייל. הצי האנגלי בפיקוד לויסון הצליח להטביע את אחת הספינות הספרדיות, אולם הספרדים השתלטו על סוללת התותחים בקאסלהאוון, ומנעו ממנו להנחית שם כוחות, לכן נאלץ לסגת.
בעקבות כך החליטו ראשי השבטים האיריים המורדים להישבע אמונים לפליפה השלישי מלך ספרד. האירים העניקו לספרדים את מבצרי דונבוי ודונשד, 550 חיילים רגלים ופלוגת פרשים. פדרו לופס דה סוטו, שפקד על כוחות הרגלים בקאסלהאוון שלח 200 חיילים. אותו זמן הרוזנים יו אוניל ויו אודונל "האדום" רכזו כוח של 5500 איש בצפון האי. כל הכוחות התקדמו לעבר קינסייל.
ב-3 לינואר 1602 הכוחות נפגשו. האירים התחלקו לשלושה כוחות, תחת ריצ'רד טיירל, אוניל ואודונל. חוסר ארגון של האירים גרם לכך שבמקום להגיע בלילה, הגיעו עם שחר, כאשר האנגלים ראו אותם, ולכן גורם ההפתעה אבד. חוסר תאום והבנה בין הכוחות הספרדיים והכוחות האיריים גרם לכך שהאנגלים יצאו כשידם על העליונה. האירים נסוגו למחוז אלסטר, משם המשיכו לנהל את המרידה. הספרדים נכנעו ב-12 לינואר. האנגלים לא פגעו בספרדים המובסים שחזרו בבושת פנים ללה קורוניה במרץ 1602.
תמונות:
1. מפת הקרב
2. בול אירי שמנציח את הקרב
3. פרש אנגלי מול רגלי אירי צייר אנגוס מקברייד
לפוסט בפייסבוק
אויבתה של אנגליה אותם ימים, ומי שראתה את עצמה כמגינת הדת הקתולית, הייתה ספרד. מספר משטים מתוכננים לסייע למורדים האירים לא יצאו לפועל מסיבות שונות. בסופו של דבר שלח פליפה השלישי מלך ספרד צי ספרדי בן 33 ספינות שיצא מנמל לה קורוניה ב-2 בספטמבר 1601. על הספינות היו 4,432 חיילים שחולקו לשני טרסיוס -שלישים, שמה של היחידה המקובלת בצבא הספרדי. בראש טרסיו אחד עמד חואן דל אגילה ובראש השני עמד פרנסיסקו דה טולדו. בראש הצי עמד האדמירל דייגו ברוצ'רו. מטרתם של הספרדים הייתה לנחות בקורק ולהשתלט עליה. אלא שסערה קשה בקרבת האי אושן מול חופי צפון מערב צרפת גרמה לצי הספרדי להתפצל. 9 ספינות, עם מרבית האספקה, עליהן 650 איש בפיקוד דייגו דה סוביאר חזרו ללה קורניה. 3 ספינות בפיקוד דייגו דה אוקמפו נחתו בבלטימור, והיתר בפיקוד ברוצ'רו עגנו בקינסייל שבאירלנד.
3,000 חיילים ספרדיים נחתו בקינסייל ב-1 לאוקטובר 1601, והצי חזר לספרד.
חואן דה אגילה החליט להקים ביצורים על שתי גדותיו של נהר בנדון. המצודות נודעו כ-קאסל פארק ו-רינגקארום. אלא שהכוח הספרדי נבלם בידי כוח אנגלי בן 4,000 חיילים בפיקוד הרוזן ג'ורג' קרו, אליו הצטרף כוח של 6,000 רגלים ו-600 פרשים תחת הברון מאונטג'וי. בנוסף עליהם ספינות אנגליות בפיקוד ריצ'רד לויסון. הספרדים הבינו שהם בנחיתות מספרדית, והזעיקו צי נוסף מספרד. ב-7 לדצמבר 1601 יצא צי נוסף מלה קורוניה בפיקוד סוביאר עם 10 ספינות, עליהן 829 חיילים ספרדיים, וכמובן אספקה. גם כן גברו כוחות הטבע על הצי הספרדי שאבד 4 ספינות בסופה. הספינות שנותרו נאלצו לעגון בקאסלהאוון, כ-30 מייל מקינסייל. הצי האנגלי בפיקוד לויסון הצליח להטביע את אחת הספינות הספרדיות, אולם הספרדים השתלטו על סוללת התותחים בקאסלהאוון, ומנעו ממנו להנחית שם כוחות, לכן נאלץ לסגת.
בעקבות כך החליטו ראשי השבטים האיריים המורדים להישבע אמונים לפליפה השלישי מלך ספרד. האירים העניקו לספרדים את מבצרי דונבוי ודונשד, 550 חיילים רגלים ופלוגת פרשים. פדרו לופס דה סוטו, שפקד על כוחות הרגלים בקאסלהאוון שלח 200 חיילים. אותו זמן הרוזנים יו אוניל ויו אודונל "האדום" רכזו כוח של 5500 איש בצפון האי. כל הכוחות התקדמו לעבר קינסייל.
ב-3 לינואר 1602 הכוחות נפגשו. האירים התחלקו לשלושה כוחות, תחת ריצ'רד טיירל, אוניל ואודונל. חוסר ארגון של האירים גרם לכך שבמקום להגיע בלילה, הגיעו עם שחר, כאשר האנגלים ראו אותם, ולכן גורם ההפתעה אבד. חוסר תאום והבנה בין הכוחות הספרדיים והכוחות האיריים גרם לכך שהאנגלים יצאו כשידם על העליונה. האירים נסוגו למחוז אלסטר, משם המשיכו לנהל את המרידה. הספרדים נכנעו ב-12 לינואר. האנגלים לא פגעו בספרדים המובסים שחזרו בבושת פנים ללה קורוניה במרץ 1602.
תמונות:
1. מפת הקרב
2. בול אירי שמנציח את הקרב
3. פרש אנגלי מול רגלי אירי צייר אנגוס מקברייד
לפוסט בפייסבוק
תגובות
הוסף רשומת תגובה