מרד העבדים בפלורידה

מרד העבדים הגדול ביותר בתולדותיה של ארצות הברית היה בפלורידה בשנים 1835-8. המיוחד במרד הוא שמדובר היה בשיתוף פעולה בין עבדים ממוצא אפריקני, אינדיאנים בני סמינולה, ובני אפרו-סמינולה, שנודעו גם כסמינולה שחורים ובכינוי מרונס, עבדים נמלטים וצאצאיהם שהתיישבו בקרב בני סמינולה עוד בתקופת שלטון הספרדי בפלורידה. המרד עצמו היה חלק ממלחמה בין בני סמינולה לצבא ארצות הברית.  בשנים 1835-42.
ארצות הברית רצתה להעביר מפלורידה לשמורות אינדיאנים באוקלהומה את 4,000 בני סמינולה, ועוד 800 מבני אפרו סמינולה.  המלחמה נפתחה בטבח דייד בו כוח בן 110 חיילים אמריקנים,  בפיקוד מייג'ור ג'ון דייד,  נטבח כמעט כולו בידי בני סמינולה, ושרדו ממנו רק 2 חיילים. בראש המרד עמד הצ'יף בן סמינולה אוסצ'ולה אליו חברו שלושה ממנהיגי אפרו- סמינולה ג'ון סיזר,  "ניגרו" אברהם, וג'ון הורס. לכוח חברו כמאה עבדים שברחו מעבדותם במטעי פלורידה. ואכן אחד מהצעדים המרכזיים במרד היה שרפתם של 21 מטעים בפלורידה בשנים 1835-6.
בנוסף גרמו המורדים ללבנים תושבי פלורידה מאות הרוגים.
  בשנת 1838 ניסה הגנרל האמריקאי תומאס סידני ג'סופ, הציע שחרור מעבדות לכלל העבדים המורדים אם יסכימו להיכנע ולעבור לשטח שיועד להם באוקלהומה. המורדים בראשותו של ג'ון הורס הסכימו לתנאים. רבים מבני סמינולה ואפרו-סמינולה מתו במהלך המסע בן אלפי הקילומטרים שכונה מסע הדמעות. גם באוקלהומה התיישבו בני אפרו סמינולה לצד בני סמינולה.
תאור של טבח לבנים בידי אינדיאנים ואפרו אמריקנים צייר ד.פ בלנצ'רד באיור של מאמר על טבח דייד
2. מנהיג האפרו-סמינולה "ניגרו" אברהם
לפוסט בפייסבוק