ד'ו אלפקאר או זולפיקאר

ד'ו אל-פקאר, או בשמה המקובל בשפות איראניות הודיות וטורקיות זולפיקאר, הוא שמה של החרב אותה קבל לפי המסורת הנביא מוחמד מהמלאך גבריאל, והעביר אותה לחתנו ובן דודו עלי אבן אבו טאלב, האמאם הראשון, והשני בחשיבותו רק למוחמד לפי השיעה, והח'ליף הרביעי לפי הסונה. לפי המסורת השיעית מוחמד העביר את החרב לעלי בקרב אוחוד נגד בני קורייש בשנת 624. הסונים מאידך מאמינים שמוחמד קבל את החרב בקרב באדר בשנת 624, אך אינם מאמינים שמדובר בחרב שמימית. לפי המסורת מדובר היה בחרב בלתי מנוצחת. מסורת שיעית שהתקבלה גם על חלק גדול מהסונים טוענת שמדובר בחרב בעלת להב מפוצל. השיעים מאמינים שהחרב עברה בין האמאמים ולפי מסורת השיעה השנים עשרית (המקובלת באיראן, אזרביג'ן, לבנון ובחריין) היא נעלמה יחד עם מוחמד אלמהדי "האמאם הנעלם".
ד'ו אלפקאר ממלאת מקום חשוב בתרבות ובאמנות האסלאמית ובמיוחד בשיעה, בה חשיבותו של עלי מרובה.  היא מופיעה על דגלים  וסמלים על קמיעות ואף נוצרו לה העתקים.  השם זולפיקאר הוא שם נפוץ בקרב מוסלמים בעיקר בהודו כמו למשל זולפיקאר עלי בוטו, ראש ממשלת פקיסטן לשעבר. גם יחידה בצבא הבוסני וכן טנק וטיל קרקע קרקע אירניים נקראים זולפיקאר.
תמונות:
1.ד'ו אלפקאר בשער באב א-נאסר בקהיר משנת 969 תקופת שלטון הפאטימים בני הזרם השיעי האסמאעילי
2. זולפיקאר על דגל עוסמאני מהמאה ה-19
3. חרב שנעשתה בהשראת זולפיקאר בהודו של המאה ה-17 תחת שלטון השושלת המוגולית
4. החרב על דגלו של שאה אפגניסטן ואיראן אחמד שאה דוראני (1722-1772)
5. זולפיקאר על סמלה של איראן תחת שושלת פהלווי
6. העתק של זולפיקאר מהודו המוגולית
7. זולפיקאר על קמע שיעי הודי מהמאה ה-19
8. דגל עם ד'ו אל פקאר משנת 1776 ככל הנראה מאינדונזיה ההולנדית
9. ציור איראני מהמאה ה-19 של עלי אוחז בזולפיקאר
10. עלי עורף עם זולפיקאר את ראשו של המורד נאדר אבן חארת' אחרי שהביס אותו בקרב באדר. מיניאטורה עוסמאנית מהמאה ה-16
לפוסט בפייסבוק