בן לברט נגד בן סרוק- קנאת סופרים
קצת על קנאת סופרים לכבוד שבוע הספר
לעתים גם ויכוחים בנושאים "אקדמיים" מתגלגלים למאבקי אגו וקנאת סופרים מלווה בשנאה.
זאת למד על בשרו מנחם בן סרוק (970-920 בערך). בן סרוק היה מלומד יהודי שהקדיש את חייו לחקר השפה העברית. כמקובל בספרד ארצו נתמך בידי פטרון עשיר. תחילה בידי יצחק אבן שפרוט, נגיד היהודים בקורדובה, ואחר כך בידי בנו, חסדאי אבן שפרוט. לפני שנת 959 פרסם את ספרו 'ספר פתרונים' - הידוע כיום כמחברות מנחם. הספר היה לקסיקון של המלים המופיעות במקרא. בן סרוק התנגד לשימוש בערבית או בשיטות בלשניות ערביות. הוא נתח את המלים רק על פי ההקשר או על ידי השוואה לארמית.
שיטות המחקר שלו עוררו את התנגדותו של דונש בן לברט (920-990), מי שמוכר בעיקר כמחבר הפיוט "דרור יקרא". דונש, יליד פאס שבמרוקו, הגיע לספרד אחרי שלמד בבבל אצל ר' סעדיה גאון. דונש הוציא ספר תשובה למחברת מנחם. הוא חלק על טענותיו של בן סרוק, וטען שאין לו את הידע המתאים בארמית וערבית כדי להבין את שורשי השפה העברית לעומקם. בנוסף על אלה האשים דונש את בן סרוק בכפירה בשל מספר פרושים שלו על מלים מקראיות. אבל הוא לא הסתפק בכך, דונש שלח מכתב לחסדאי אבן שפרוט בו שטח את טענותיו נגד בן סרוק. בעקבות כך סולק בן סרוק בבושת פנים מתפקידו. אנשיו של חסדאי באו לביתו של בן סרוק ביום השבת, הכו אותו וקרעו את בגדיו. הוא גורש מקורדובה. בן סרוק שלח אגרת מחאה לחסדאי מעיר הולדתו טורטוסה, והיא נענתה ריקם וגרוע מכך גם מביתו בטורטוסה הוא גורש בבושת פנים והבית נהרס עד היסוד. בן סרוק השבור התייאש מהויכוח ותלמידיו הגנו על כבודו בויכוח.
לפוסט בפייסבוק
לעתים גם ויכוחים בנושאים "אקדמיים" מתגלגלים למאבקי אגו וקנאת סופרים מלווה בשנאה.
זאת למד על בשרו מנחם בן סרוק (970-920 בערך). בן סרוק היה מלומד יהודי שהקדיש את חייו לחקר השפה העברית. כמקובל בספרד ארצו נתמך בידי פטרון עשיר. תחילה בידי יצחק אבן שפרוט, נגיד היהודים בקורדובה, ואחר כך בידי בנו, חסדאי אבן שפרוט. לפני שנת 959 פרסם את ספרו 'ספר פתרונים' - הידוע כיום כמחברות מנחם. הספר היה לקסיקון של המלים המופיעות במקרא. בן סרוק התנגד לשימוש בערבית או בשיטות בלשניות ערביות. הוא נתח את המלים רק על פי ההקשר או על ידי השוואה לארמית.
שיטות המחקר שלו עוררו את התנגדותו של דונש בן לברט (920-990), מי שמוכר בעיקר כמחבר הפיוט "דרור יקרא". דונש, יליד פאס שבמרוקו, הגיע לספרד אחרי שלמד בבבל אצל ר' סעדיה גאון. דונש הוציא ספר תשובה למחברת מנחם. הוא חלק על טענותיו של בן סרוק, וטען שאין לו את הידע המתאים בארמית וערבית כדי להבין את שורשי השפה העברית לעומקם. בנוסף על אלה האשים דונש את בן סרוק בכפירה בשל מספר פרושים שלו על מלים מקראיות. אבל הוא לא הסתפק בכך, דונש שלח מכתב לחסדאי אבן שפרוט בו שטח את טענותיו נגד בן סרוק. בעקבות כך סולק בן סרוק בבושת פנים מתפקידו. אנשיו של חסדאי באו לביתו של בן סרוק ביום השבת, הכו אותו וקרעו את בגדיו. הוא גורש מקורדובה. בן סרוק שלח אגרת מחאה לחסדאי מעיר הולדתו טורטוסה, והיא נענתה ריקם וגרוע מכך גם מביתו בטורטוסה הוא גורש בבושת פנים והבית נהרס עד היסוד. בן סרוק השבור התייאש מהויכוח ותלמידיו הגנו על כבודו בויכוח.
לפוסט בפייסבוק
תגובות
הוסף רשומת תגובה