חרבת תימן- כונתילת עג'רוד
חורבת תימן או בשמו הערבי כונתילת עג'רוד הוא אתר אכיאולוגי, שנמצא במזרח סיני. בכונתילת עג'רוד נמצאו עדויות לישוב ישראלי מהמאות 9-8 לפני הספירה. בעיקר ככל הנראה מתקופתו של ירבעם השני מלך ישראל.
במקום נמצאו ציורים וכתובות רבים המלמדים על השמות של אנשי המקום ועל פולחנם של תושבי ממלכת ישראל, שממש כפי שמתואר במקרא לא הקפידו על עבודת אל אחד.
בין הכתובות ניתן למצוא את הכתובת הבאה: "[..י]ארך יממ וישבעו [...י]תנו ל[י]הוה[.]תימנ.ולאשרת[ה] היטב י.ה.ו.ה [..]" (=יאריך ימים וישבעו, לי.ה.ו.ה תימן ולאשרתו, הטיב(ה) י.ה.ו.ה) וגם "אמר א[ ]ו[. ] ה [ ]ך אֶמֹר ליהל[יו] וליועשה ול[ בֵּ]רַכְתִּ אתכמ לי.ה.ו.ה שמרנ ולאשרתה" "אמר ... אמור ליהליו וליועשה ול.. בירכתי אתכם לי.ה.ו.ה שומרון ולאשרתו")- מתחת לכתובת יש ציור של אנשים ובני בקר, מה שמרמז על פולחן העגלים שהיה מקובל בממלכת ישראל כפי שניתן לראות בסיפור עגל הזהב ובסיפור התנכי על המלך ירבעם (הראשון) בן נבט שהקים מקדשים לעגל בשומרון ובדן (תמונה 1). וכתובת נוספת "לי.ה.ו.ה התמנ ולאשרתה ... כל אשר ישאל מאִש חנן הֻא ונתן לּה י.ה.ו כלבבֹה" "לי.ה.ו.ה התימן ולאשרתו ... כל אשר ישאל מאיש חנן, ונתן לו י.ה.ו.ה כלבבו"). כפי שניתן לראות אנשי ממלכת ישראל סגדו לה' ולאשרתו, יתכן שהאמינו באלה אשרה כבת זוגו או לחילופין שאשרה היא עץ פולחני שנלווה לפולחן ה' כפי שנרמז במקרא מספר פעמים. כמו כן ישנם שני צרופים ה' שומרון וה' תימן. כלומר ה' כאל מקומי. בדומה למקובל בפולחן הבעל (בעל צפון, בעל גד, בעל חרן וכו'). יש מי שאמר שהקריאה ה' אלהינו ה' אחד באה נגד מגמה זו.
לפוסט בפייסבוק
במקום נמצאו ציורים וכתובות רבים המלמדים על השמות של אנשי המקום ועל פולחנם של תושבי ממלכת ישראל, שממש כפי שמתואר במקרא לא הקפידו על עבודת אל אחד.
בין הכתובות ניתן למצוא את הכתובת הבאה: "[..י]ארך יממ וישבעו [...י]תנו ל[י]הוה[.]תימנ.ולאשרת[ה] היטב י.ה.ו.ה [..]" (=יאריך ימים וישבעו, לי.ה.ו.ה תימן ולאשרתו, הטיב(ה) י.ה.ו.ה) וגם "אמר א[ ]ו[. ] ה [ ]ך אֶמֹר ליהל[יו] וליועשה ול[ בֵּ]רַכְתִּ אתכמ לי.ה.ו.ה שמרנ ולאשרתה" "אמר ... אמור ליהליו וליועשה ול.. בירכתי אתכם לי.ה.ו.ה שומרון ולאשרתו")- מתחת לכתובת יש ציור של אנשים ובני בקר, מה שמרמז על פולחן העגלים שהיה מקובל בממלכת ישראל כפי שניתן לראות בסיפור עגל הזהב ובסיפור התנכי על המלך ירבעם (הראשון) בן נבט שהקים מקדשים לעגל בשומרון ובדן (תמונה 1). וכתובת נוספת "לי.ה.ו.ה התמנ ולאשרתה ... כל אשר ישאל מאִש חנן הֻא ונתן לּה י.ה.ו כלבבֹה" "לי.ה.ו.ה התימן ולאשרתו ... כל אשר ישאל מאיש חנן, ונתן לו י.ה.ו.ה כלבבו"). כפי שניתן לראות אנשי ממלכת ישראל סגדו לה' ולאשרתו, יתכן שהאמינו באלה אשרה כבת זוגו או לחילופין שאשרה היא עץ פולחני שנלווה לפולחן ה' כפי שנרמז במקרא מספר פעמים. כמו כן ישנם שני צרופים ה' שומרון וה' תימן. כלומר ה' כאל מקומי. בדומה למקובל בפולחן הבעל (בעל צפון, בעל גד, בעל חרן וכו'). יש מי שאמר שהקריאה ה' אלהינו ה' אחד באה נגד מגמה זו.
לפוסט בפייסבוק
תגובות
הוסף רשומת תגובה