בראוו שתים אפס מאת אנדי מקנאב:
בראוו שתים אפס מאת אנדי מקנאב:
פוסט ספרותי נוסף לרגל שבוע הספר והפעם על ספרו של לוחם המכונה אנדי מקנאב.
בראוו שתים אפס עוסק בסיפורו האמיתי של כוח של הSAS- יחידה מיוחדת של הצבא הבריטי, שנחשבת לאחת הטובות בעולם מסוגה, אם לא הטובה ביותר בעולם. הכוח נשלח לעירק במהלך מלחמת המפרץ הראשונה בשנת 1991, במטרה לפוצץ את משגרי הסקאד של עיראק, כדי למנוע את התערבותה של ישראל במלחמה, שעלולה לפרק את הקואליציה נגד סדאם חוסין שכללה גם מדינות ערביות כמו סוריה וערב הסעודית.
מחבר הספר משתמש בשם עט אנדי מקנאב, מן הסתם בגלל שבזמן כתיבת הספר, אסור היה לחשוף את שמו. כיום כאזרח שמו, סמל (מיל.) סטיבן מיצ'ל ידוע, אבל השם אנדי מקנאב נותר כשמו המסחרי.
היחידה מונחתת בעיראק ב22 בינואר 1991, נחשפת ולא עומדת במשימתה, הם מתחילים במסע לכיוון הגבול אולם רק אחד מהם מצליח לעבור את הגבול לסוריה, שלושה נהרגו וארבעה כולל מקנאב עצמו נופלים בשבי העירקי. שם הם סובלים כמובן עינויים. בהתחלה חושבים שהם חיילים ישראליים ובסופו של דבר הם משוחררים אחרי המלחמה. אנדי מקנאב כותב בצורה מעניינת מאוד עם הרבה הומור. הוא אומר את דעתו בכל דבר ועניין, כמו למשל שחיילים שיודעים יותר מדי ידע תאורטי על נשק הם בדרך כלל לוחמים גרועים. אחד הקטעים המשעשעים בספר הוא הקטע בו כדי להוכיח שאיננו חייל ישראלי אומר להם מקנאב שיש לו עורלה, רק שאף אחד מהעירקים לא מבין את המילה האנגלית, לכן הוא נאלץ להראות להם פיזית.
הסיפור עצמו הוא סיפור אמיתי אבל חבריו לנשק של מקנאב מעידים שהיו בו כמה הגזמות, במיוחד בכמות גדולה מדי של חיילים עיראקיים שהוא מתאר שנהרגו.
לוחם אחר בצוות שמכונה כריס ראיין, זה שהצליח לעבור לסוריה, כתב ספר משלו שמספר את אותו סיפור. הספר התחיל את הקריירה הספרותית של מקנאב שכתב ספר נוסף בשם "פעולה מיידית" על הקריירה הצבאית שלו, שהתחילה בגלל שהועמדה בפניו הברירה כלא או צבא. אחר כך כתב מספר רומנים בדיוניים כולם בנושאים צבאיים. הספר בראוו שתים אפס הוענק בעבר לחיילי צה"ל ביחידות קרביות שונות כמתנה לסיום קורסים.
מומלץ.
לפוסט בפייסבוק
פוסט ספרותי נוסף לרגל שבוע הספר והפעם על ספרו של לוחם המכונה אנדי מקנאב.
בראוו שתים אפס עוסק בסיפורו האמיתי של כוח של הSAS- יחידה מיוחדת של הצבא הבריטי, שנחשבת לאחת הטובות בעולם מסוגה, אם לא הטובה ביותר בעולם. הכוח נשלח לעירק במהלך מלחמת המפרץ הראשונה בשנת 1991, במטרה לפוצץ את משגרי הסקאד של עיראק, כדי למנוע את התערבותה של ישראל במלחמה, שעלולה לפרק את הקואליציה נגד סדאם חוסין שכללה גם מדינות ערביות כמו סוריה וערב הסעודית.
מחבר הספר משתמש בשם עט אנדי מקנאב, מן הסתם בגלל שבזמן כתיבת הספר, אסור היה לחשוף את שמו. כיום כאזרח שמו, סמל (מיל.) סטיבן מיצ'ל ידוע, אבל השם אנדי מקנאב נותר כשמו המסחרי.
היחידה מונחתת בעיראק ב22 בינואר 1991, נחשפת ולא עומדת במשימתה, הם מתחילים במסע לכיוון הגבול אולם רק אחד מהם מצליח לעבור את הגבול לסוריה, שלושה נהרגו וארבעה כולל מקנאב עצמו נופלים בשבי העירקי. שם הם סובלים כמובן עינויים. בהתחלה חושבים שהם חיילים ישראליים ובסופו של דבר הם משוחררים אחרי המלחמה. אנדי מקנאב כותב בצורה מעניינת מאוד עם הרבה הומור. הוא אומר את דעתו בכל דבר ועניין, כמו למשל שחיילים שיודעים יותר מדי ידע תאורטי על נשק הם בדרך כלל לוחמים גרועים. אחד הקטעים המשעשעים בספר הוא הקטע בו כדי להוכיח שאיננו חייל ישראלי אומר להם מקנאב שיש לו עורלה, רק שאף אחד מהעירקים לא מבין את המילה האנגלית, לכן הוא נאלץ להראות להם פיזית.
הסיפור עצמו הוא סיפור אמיתי אבל חבריו לנשק של מקנאב מעידים שהיו בו כמה הגזמות, במיוחד בכמות גדולה מדי של חיילים עיראקיים שהוא מתאר שנהרגו.
לוחם אחר בצוות שמכונה כריס ראיין, זה שהצליח לעבור לסוריה, כתב ספר משלו שמספר את אותו סיפור. הספר התחיל את הקריירה הספרותית של מקנאב שכתב ספר נוסף בשם "פעולה מיידית" על הקריירה הצבאית שלו, שהתחילה בגלל שהועמדה בפניו הברירה כלא או צבא. אחר כך כתב מספר רומנים בדיוניים כולם בנושאים צבאיים. הספר בראוו שתים אפס הוענק בעבר לחיילי צה"ל ביחידות קרביות שונות כמתנה לסיום קורסים.
מומלץ.
לפוסט בפייסבוק
תגובות
הוסף רשומת תגובה