ז'ואקים מירה
אין ספק שבתקופת שלטונו של נפוליאון בונפרטה היה כדאי להיות בן משפחה של הקיסר. אחיו ז'וזף מונה למלך ספרד אחיו לואי למלך הולנד. אבל גם הגיסים לא קופחו. ז'ואקים מירה בעלה של קרולין בונפרטה היה כזה.
ז'ואקים מירה, בן של בעל פונדק, התגייס בגיל 200 לחיל הפרשים, בניגוד לנפולאיון שהיה בן אצולה מירה היה מפשוטי העם, שהתקדמו בזכות המהפכה. בזכות המהפכה הגיע לדרגה המקבילה לאלוף משנה, מה שאדם ממוצא לא אצילי לא היה יכול לחלום עלו קודם. מירה השתתף במסעות המלחמה של נפוליאון באיטליה ובמצרים. בשנת 1799 כשנפולאיון הכריז על עצמו כקיסר בשנת 1799, היה זה מירה שפזר את מועצת הדירקטוריון, שניסתה למנוע את המהלך.
ב-20 בינואר 1800 נישא בטקס אזרחי לקרולין בונפרטה, ובכך הצטרף למשפחה הקיסרית. עם הנישואין באו התארים והכיבודים. ב-18 במאי 1804 קבל את תואר המרשל של צרפת, ואת הכינוי "הפרש הראשון במעלה באירופה". ב1805 הוענק לו תואר נסיך. ב1806, אחרי כיבושים צרפתיים בגרמניה הוענק לו תואר הדוכס הגדול מברג וקלווה- שתי מדינות גרמניות שנפוליאון כבש. מירה הצטיין בנצחונות של נפוליאון באולם ואוסטרליץ, ובהחלט היה אחד מהגנרלים הבולטים בצבא הצרפתי.
ב-1 באוגוסט 18088 מונה למלך נאפולי, ומלך סיציליה, כלומר שלט על כל חלקו הדרומי של המגף האיטלקי, הישג בהחלט נאה לבן של בעל פונדק- הוא בהחלט נהנה מתפקידו כמלך ונודע בשל הופעתו בתואר "המלך הגנדרן". בשנים 1812-3 התלווה מירה למסעות המלחמה של נפוליאון, והצטיין בקרב לייפציג, אבל מסע המלחמה לרוסיה גרם כידוע לנפילת נפוליאון. מירה ניסה לשמור על מעמדו כמלך נפולי וסיציליה, על אף הגליית גיסו, והגיע להסכמה בעניין עם האוסטרים.
כשנפוליאון שב לצרפת ב18155, מה שמכונה תקופת מאת הימים. נפוליאון הובס כידוע בקרב ווטרלו. מדינות אירופה התכנסו בקונגרס וינה, שהשיב את בתי המלוכה הקודמים. מירה הבין שהקונגרס אמור להחזיר לשלטון על נפולי וסיציליה את המלך הקודם, פרננדו השני מבית בורבון. מירה, הצרפתי כזכור, ניסה למנוע זאת על ידי פניה לפטריוטים האיטלקים. בנאום ברימיני אמר את המילים הבאות:
" מהאלפים עד למצרי סיציליה אנו שומעים את הקריאה: עצמאות לאיטליה!... עלינו להחליט אם על איטליה להיות עצמאית או להמשיך להיות משועבדת למשך דורות.... אני קורא לכל הסובבים אותי להתאחד כדי להנהיג חוקה וחוקים שיהפכו את איטליה להיות שמחה ועצמאית". קריאה זו גרמה לו לצבור פופולריות מסוימת בקרב פטריוטים איטלקיים. אלא שהגורם החזק באיטליה באותה תקופה, היה אוסטריה. מירה ניסה להתקדם עם צבאו צפונה, במה שכונה "המלחמה הנפוליטנית" ב-2 במאי 1815 נחל תבוסה מול אוסטריה של הקיסר פרנץ הראשון, ונאלץ להמלט לקורסיקה. אלא ששאיפותיו למלוך לא הפסיקו. הוא שב לאיטליה ועודד מהפכנים במחוז קלבריה שבאיטליה, אך נעצר שם בידי כוחותיו של המלך פרננדו השני. הוא הועמד בפני כיתת יורים בעיירה קסטלו דה פיצו. הוא סרב ללבוש כיסוי פנים ונתן לכיתת היורים הוראות: חיילים! עשו חובתכם! כוונו ישירות אל הלב, והמנעו מפגיעה בפנים. אש! וכך הגיע לסופו המלך הגנדרן.
תמונה מתוך אנציקלופדיה תרבות צייר ג'וזפה ברטולי
ז'ואקים מירה, בן של בעל פונדק, התגייס בגיל 200 לחיל הפרשים, בניגוד לנפולאיון שהיה בן אצולה מירה היה מפשוטי העם, שהתקדמו בזכות המהפכה. בזכות המהפכה הגיע לדרגה המקבילה לאלוף משנה, מה שאדם ממוצא לא אצילי לא היה יכול לחלום עלו קודם. מירה השתתף במסעות המלחמה של נפוליאון באיטליה ובמצרים. בשנת 1799 כשנפולאיון הכריז על עצמו כקיסר בשנת 1799, היה זה מירה שפזר את מועצת הדירקטוריון, שניסתה למנוע את המהלך.
ב-20 בינואר 1800 נישא בטקס אזרחי לקרולין בונפרטה, ובכך הצטרף למשפחה הקיסרית. עם הנישואין באו התארים והכיבודים. ב-18 במאי 1804 קבל את תואר המרשל של צרפת, ואת הכינוי "הפרש הראשון במעלה באירופה". ב1805 הוענק לו תואר נסיך. ב1806, אחרי כיבושים צרפתיים בגרמניה הוענק לו תואר הדוכס הגדול מברג וקלווה- שתי מדינות גרמניות שנפוליאון כבש. מירה הצטיין בנצחונות של נפוליאון באולם ואוסטרליץ, ובהחלט היה אחד מהגנרלים הבולטים בצבא הצרפתי.
ב-1 באוגוסט 18088 מונה למלך נאפולי, ומלך סיציליה, כלומר שלט על כל חלקו הדרומי של המגף האיטלקי, הישג בהחלט נאה לבן של בעל פונדק- הוא בהחלט נהנה מתפקידו כמלך ונודע בשל הופעתו בתואר "המלך הגנדרן". בשנים 1812-3 התלווה מירה למסעות המלחמה של נפוליאון, והצטיין בקרב לייפציג, אבל מסע המלחמה לרוסיה גרם כידוע לנפילת נפוליאון. מירה ניסה לשמור על מעמדו כמלך נפולי וסיציליה, על אף הגליית גיסו, והגיע להסכמה בעניין עם האוסטרים.
כשנפוליאון שב לצרפת ב18155, מה שמכונה תקופת מאת הימים. נפוליאון הובס כידוע בקרב ווטרלו. מדינות אירופה התכנסו בקונגרס וינה, שהשיב את בתי המלוכה הקודמים. מירה הבין שהקונגרס אמור להחזיר לשלטון על נפולי וסיציליה את המלך הקודם, פרננדו השני מבית בורבון. מירה, הצרפתי כזכור, ניסה למנוע זאת על ידי פניה לפטריוטים האיטלקים. בנאום ברימיני אמר את המילים הבאות:
" מהאלפים עד למצרי סיציליה אנו שומעים את הקריאה: עצמאות לאיטליה!... עלינו להחליט אם על איטליה להיות עצמאית או להמשיך להיות משועבדת למשך דורות.... אני קורא לכל הסובבים אותי להתאחד כדי להנהיג חוקה וחוקים שיהפכו את איטליה להיות שמחה ועצמאית". קריאה זו גרמה לו לצבור פופולריות מסוימת בקרב פטריוטים איטלקיים. אלא שהגורם החזק באיטליה באותה תקופה, היה אוסטריה. מירה ניסה להתקדם עם צבאו צפונה, במה שכונה "המלחמה הנפוליטנית" ב-2 במאי 1815 נחל תבוסה מול אוסטריה של הקיסר פרנץ הראשון, ונאלץ להמלט לקורסיקה. אלא ששאיפותיו למלוך לא הפסיקו. הוא שב לאיטליה ועודד מהפכנים במחוז קלבריה שבאיטליה, אך נעצר שם בידי כוחותיו של המלך פרננדו השני. הוא הועמד בפני כיתת יורים בעיירה קסטלו דה פיצו. הוא סרב ללבוש כיסוי פנים ונתן לכיתת היורים הוראות: חיילים! עשו חובתכם! כוונו ישירות אל הלב, והמנעו מפגיעה בפנים. אש! וכך הגיע לסופו המלך הגנדרן.
תמונה מתוך אנציקלופדיה תרבות צייר ג'וזפה ברטולי
תגובות
הוסף רשומת תגובה