בודיקאה

בשנת 43 לספירה, בתקופת שלטון הקיסר קלאודיוס, פלש הצבא הרומי לבריטניה. האיקנים, אחד השבטים הקלטיים הבריטוניים, ששכן בערך באזור נורפולק של ימינו,  לא נכבש ממש בידי הרומאים, אלא הפך לממלכה קליינטית של רומא. גאיוס  סווטוניוס פאוליניוס הנציב הרומי שהוצב בבריטניה בשנת 58 לספירה, הגדיל את המרמור בקרב הבריטונים, בכך שהעלה את המסים, דכא את האוכלוסייה המקומית, יישב בבריטניה יוצאי צבא רומיים לא ידידותיים וכפה על הבריטונים תרבות ודת לא להם. ראש שבט האיקנים פראסוטאגוס מת בערך בשנת 60, ואשתו בודיקאה תפסה את השלטון במקומו.  בשנת 61 בערך החל מרד באי אנגלסי  בהשפעת הדרואידים (כהני דת קלטיים). במקביל החלה בודיקאה במרד משלה שהחל באזור וילס של ימינו. היא הקימה פדרציה של שבטה שבט האיקנים יחד עם שבט בריטוני נוסף הטרינוביטים. בודיקאה התפרסמה בכך שהיא הנהיגה את צבאה על גבי עגלת מלחמה רתומה לסוסים.
תחילה הם פנו לקאמולודונום  היא קולצ'סטר של ימינו. מקום בו האימפריה הרומית ישבה וותיקי צבא, שניצלו את האוכלוסיה הבריוטנית המקומית, וגבו ממנה מסים גבוהים. הרומאים המקומיים התבצרו במקדש קלאודיוס (הקיסר כובש בריטניה שהועלה אחרי מותו למעמד אל https://www.facebook.com/historiaolamit/posts/547044252116782) במקום, אבל בודיקאה ואנשיה כבשו את המקדש והעלו אותו באש.
הלגיון התשיעי היספניקה (שנודע אחר כך בשם הלגיון האבוד https://www.facebook.com/historiaolamit/posts/649904741830732),  בפיקוד קווינטוס פטיליוס קריאליס ניסה לעזור לתושבי קאמולודונום, אבל הובס וכמעט הושמד בדרכו בידי המורדים.
בהמשך כבשו אנשי בודיקאה את העיר הרומית לונדיניום היא לונדון של ימינו, וטבחו בתושביה, מושל העיר הרומי, קאטוס דסיאנוס, ברח מהעיר עוד לפני שהגיעו המורדים.
גם העיר  ורולאמיום  (כיום סנט אלבנס) נשרפה בידי המורדים.
לפי הכותבים הרומיים בני התקופה מנה צבאה של בודיקאה 100-200 אלף חיילים, וטבח בסביבות 70-80 אלף רומאים.
הנציב הרומי סווטוניוס החליט לשים למרד סוף. והקרב הבלתי נמנע נערך במקום שמכונה דרך ווטלינג (שנמצא לפי ההערכות בשטח העיר לונדון של ימנו).
הוא ארגן את צבאו, שמנה כעשרת אלפים חיילים במערך הרומי המסודר המתאים ללוחמה בשטח פתוח. למעשה הוא הטיל למערכה את כל הצבא הרומי המוצב בבריטניה, פרט ללגיון השני אוגוסטה, בפיקוד פוסטומוס, שככל הנראה פחד להתמודד מול הבריטונים. הצבא הבריטוני היה גדול בהרבה, אולם הרבה פחות מאורגן, ולא יכול היה להתמודד עם הסדר והארגון הרומי. הפעם הקרב הסתיים בתבוסה של הצבא הבריטוני ובטבח של אנשיו. לפי טקיטוס 80 אלף בריטונים נהרגו בקרב לעומת 400 רומאים בלבד . לפי טקיטוס בודיקאה התאבדה כדי לא ליפול בידי הרומאים. פוסטומוס, שהעדיף לא להצטרף לצבא הרומי התאבד אחרי הקרב, יתכן שחשש שיחשב כמוג לב.
סווטוניוס נצל את הניצחון כדי לצאת למסע עונשין מול הבריטונים. אולם הקיסר הרומי נירון (שדווקא לא היה ידוע כאדם רגיש במיוחד), הבין שמדובר באישיות בעייתית כלפי הבריטונים והחליף אותו בפובליוס פטרוניוס טורפיליאנוס .
בודיקאה לא הייתה האישה היחידה שהנהיגה צבאות בריטוניים, קדמה לה מעט קרטמנדואה מלכת הבריגנטים (https://www.facebook.com/historiaolamit/posts/568004403354100), אבל בעוד קרטמנדואה, הייתה בת ברית של הרומאים ונלחמה נגד בריטונים מורדים, בודיקאה מרדה ברומאים.
תמונות:
1. בודיקאה נואמת בפני האיקנים מתוך אנציקלופדיה תרבות
2. אזרחים רומיים מתוך העולם מראשיתו ועד ימינו
3. קלטים בלבוש אופייני צייר אלברט קרטשמר
4. בודיקאה על מרכבתה מתוך ספר מאת צ'ארלס סאוואג'
לפוסט בפייסבוק