עצמאותה של ברזיל

בשנת 1807 סרבה פורטוגל להשתתף באמברגו הסחר שהטיל נפוליאון בונפרטה על בריטניה, ידידתה ובת בריתה מזה דורות. בעקבות כך כבש נפוליאון את פורטוגל. משפחת המלוכה הפורטוגזית ברחה לברזיל. והתיישבה בריו דה ז'נירו. בשנת 1815, אחרי תבוסת נפוליאון, הוכרז בקונגרס וינה, שברזיל ופורטוגל יאוחדו לממלכה אחת. מלכת פורטוגל, מריה הראשונה, הוכרזה כמלכת פורטוגל וקיסרית ברזיל. כיוון שהייתה חולת נפש, בנה ז'ואאו השלישי שמש כעוצר שלה, וירש אותה בתפקיד כשמתה בשנת 1816. למרות שפורטוגל שוחררה מהצרפתים זה מכבר, ז'ואאו לא מהר לעזוב את ברזיל, ובאותו זמן שלט בפורטוגל בריטי בשם ויליאם קר ברספורד כדיקטטור צבאי, אלא שפרצה נגדו הפיכה ליברלית בשנת 1821, הקורטס הפורטוגזי דרש חזרה מיידית של המלך מברזיל. ז'ואאו עזב את ברזיל בלב כבד. הוא השאיר את בנו פדרו כעוצר בברזיל. הקורטס התנגד למהלך ודרש להחזיר את ברזיל למעמד של מושבה ולהחזיר גם את פדרו יורש העצר לפורטוגל. בעקבות כך הכריז פדרו בתאריך 7 בספטמבר 1822 על עצמאות ברזיל בקריאת עצמאות או מוות! פדרו הפך לפדרו הראשון קיסר ברזיל, והוקמה האימפריה הברזילאית. קריאה זו התפרסמה כ"זעקת איפירינגה". מהלך זה נעשה ככל הנראה בתמיכתו השקטה של ז'ואאו, שהבין שהברזילאים לא יסכימו לירידת מעמדם מחדש למעמד של מושבה, ופחד שרוחות רפובליקניות מהמדינות השכנות, שמרדו ממש אותו זמן בספרד יגיעו לברזיל. בפועל הכיר בעצמאותה של ברזיל רק בשנת 1825, ובכל מקרה פדרו נשאר יורש העצר של פורטוגל, גם אחרי שהומלך על ברזיל העצמאית.
אלא שהעניינים בפורטוגל המשיכו להתחמם ובשנת 18244 ניסו המלכה והנסיך מיגל הראשון להחזיר לפורטוגל את המונרכיה האבסולוטית, ולבטל את סמכויות הקורטס. המלך ז'ואאו התנגד למהלך ואשתו ובנו החזיקו בו כבן ערובה. בעקבות התערבות הבריטים מיגל גלה לווינה. בשנת 1826 ז'ואאו מת ופדרו הוכרז כמלך פורטוגל פדרו הרביעי. הוא העדיף להישאר בברזיל. הוא ניסה לאחד את הממלכות אך נכשל בנסיונו, וותר על תואר מלך פורטוגל במאי 1826. לפני פרישתו, הוא קבע את סדרי הירושה. הוא קבע שבתו הבכורה מריה השניה תירש אותו בפורטוגל,ואחד מבניו ירש אותו, אחרי מותו, בברזיל. הוא החליף את אחותו איזבלה מריה, שלא התאימה לתפקיד העוצרת באחיו מיגל שהיה בגלות בוינה. תכנונו היה שכאשר בתו מריה תתבגר, מיגל ישא אותה לאישה, והם ימלכו ביחד על פורטוגל, ושני החלקים היריבים של שושלת ברגנסה ישלימו ביניהם. מריה הקטינה נסעה מריו דה ז'נירו לווינה וחותנה שם עם מיגל, שלא בנוכחותה. היא הייתה אמורה להתחנך בחצר הקיסרית בוינה. מיגל נשבע אמונים לאחיו ,פדרו ולאחייניתו מריה ולחוקה . אולם בפועל הוא המשיך להתנגד לחוקה שקבעה מלוכה חוקתית, ורצה חזרה למשטר אבסולוטי. כתוצאה מכך פרצה בפורטוגל מלחמת אזרחים בין תומכי מיגל לתומכי מריה. פדרו ששמע על כך התפטר מקיסרות ברזיל, המליך עליה את בנו בן החמש פדרו השני, וחזר לפורטוגל לעזור לביתו. מיגל עצמו הומלך על פורטוגל בשנת 1828 והוכר רק עלי ידי ארצות הברית ומקסיקו. שאר המדינות הכירו בפדרו כמלך פורטוגל.
אחרי מלחמה קשה הצליח פדרו לגבור על מיגל בשנת 18344. מיגל נאלץ לגלות לבריטניה. הירושה נשללה ממנו ומצאצאיו. פדרו הראשון קיסר ברזיל או הרביעי כמלך פורטוגל מת ב1834 משחפת והוא בן 36 בלבד. בתו מריה ירשה אותו כמלכת פורטוגל.

תמונה מתוך אנציקלופדיה תרבות

לפוסט בפייסבוק