מוחמד עלי
לכבוד פסח שוב נעסוק במלך מצרי שפלש לארץ ישראל, הפעם מדובר בתקופה מאוחרת בהרבה.
מוחמד עלי באשה, או מהמט עלי פאשה (1769-1849) נולד בקבאלה שביוון למשפחה אלבנית
מוסלמית. דודו שהיה מושל מקומי מטעם האימפריה העוסמאנית, מינה אותו לגובה מיסים. ב1801 הצטרף לצבא העוסמאני שנסע להלחם נגד נפוליאון לצד הבריטים בקרב אבו קיר. מאז לא עזב את מצרים. בשנים 1801-5 התנהלו במצרים מאבקים בין השלטון המרכזי העוסמאני לבין הממלוכים על השלטון. מוחמד עלי הסתמן כאיש החזק במצרים ולאט לאט החל צובר יותר ויותר כוח. בשנת 1805 הגיע הקפודן פאשה- אדמירל הצי העוסמאני עם פירמאן סולטני שמינה את מוחמד עלי לואלי- מושל מצרים מטעם האימפריה העוסמאנית. בהמשך קבל את התואר חדיו- כלומר משנה לסולטן העוסמאני.
כדי לבסס את כוחו בצע מוחמד עלי צעד שהעוסמאנים לא העזו לבצע במאות שנות שלטונם במצרים: ב1 במרץ הזמין את ראשי הממלוכים למצודת קהיר למסיבת פרידה מבנו טוסון, שעמד לצאת למסע מלחמה. אנשי מוחמד עלי כינסו את הכינוס וטבחו בראשי הממלוכים, וכך הסתימו מאות שנים של שלטון ממלוכי במצרים.
מוחמד עלי היה באופן רשמי. וסאל של העוסמאנים. בפועל נקט מדיניות עצמאית מאוד. בראשית שלטונו קם כוח חדש בחצי האי ערב, בית סעוד- מוסלמים והאבים- אבותיהם של מלכי ערב הסעודית המודרנית. הסולטן מוסטפה הרביעי בקש ממוחמד עלי לדכא את בית סעוד. ב1811 יצא צבא מצרי בפיקוד בנו של מוחמד עלי, טוסון לחצי האי ערב, לדכא את המרד הווהאבי. תחילה הכוח רשם הצלחה חלקית בלבד והסעודים נסוג למחוז נג'ד. בהמשך כוח בפיקוד בן אחר אבראהים פאשה, הביס את הסעודים. מנהיגם עבדאללה אבן סעוד נשלח לאיסטנבול והוצא להורג.
ב1820 נקט מוחמד עלי פעולה צבאית ראשונה מיוזמתו ושלח צבא של 5000 חיילים שכבשו את סודן.
ב1821 פרצה מלחמת העצמאות היוונית. הסולטן מהמוט השני בקש סיוע ממוחמד עלי, והבטיח לו את האי כרתים בתמורה. מוחמד עלי שלח כוח של 16 אלף חיילים בפיקוד בנו אבראהים. ב20 באוקטובר 1827 טבע רוב הצי המצרי בקרב נוורינו. המצרים נאלצו לחזור למצרים. מוחמד עלי בקש כפיצוי על אובדן הצי את ארץ ישראל ומצרים. וכשלא קבל אותן ראה זאת כהכרזת מלחמה.
מוחמד עלי גייס ב1831 צבא וצי במטרה לכבוש את סוריה וארץ ישראל- המלחמה המצרית עוסמאנית.
ב29 באוקטובר 1831 הגיע הצי המצרי ליפו. הצבא בפיקוד אבראהים פאשה הכניע את העיר. הוא המשיך לעכו אותה הכניע במאי 1832 אחרי מצור של 7 חודשים. בניגוד למסורת המזרח תיכונים של צבאות עבדים ושכירים מוחמד עלי הנהיג צבא חובה. מסיבה זו פרץ ב1834 בארץ ישראל מרד איכרים, שהתנגדו לגיוס החובה. המרד דוכא בידי הצבא המצרי כעבור זמן קצר. כשראו את חולשת הצבא העוסמאני המשיכו המצרים בכיבושיהם לליבה של האימפריה- אסיה הקטנה, והגיע למרחק קצר מאוד מהבירה איסטנבול. בשלב זה התערבו הרוסים וקבעו שסוריה וארץ ישראל ישארו מצריות והמצרים יסוגו מאסיה הקטנה. ב1839 ניסה הסולטן העוסמאני מהמוט השני להשתלט מחדש על ארץ ישראל וסוריה. אך הצבא העוסמאני הובס בידי אבראהים פאשה בקרב נציבין (כיום בדרום מזרח טורקיה). המצרים שוב כבשו את מרבית אסיה הקטנה וכמעט הגיעו לאיסטנבול. מעצמות אירופה, חששו שמוחמד עלי יפר את האיזון במזרח התיכון כפו עליו בשנת 1840 לסגת מהשטחים אותם כבש. מוחמד עלי המשיך לכהן כחדיו של מצרים עד מותו. בניו ירשו אותו בשלטון, ולמעשה עד מלך מצרים האחרון פרוק, מלכי מצרים היו צאצאיו.
מבחינה אזרחית ניסה מוחמד עלי להביא למצרים מודרניזציה. תעלות ודרכים נבנו. היה ניסיון לפתח תעשייה מודרנית. ובמיוחד פותח גידול הכותנה, אולם הכלכלה המצרית נשענה יותר מידי על הכותנה ותנודות במחיריה גרמו לתנודות בכלכלה המצרית. כמו כן כאמור הנהיג לראשונה צבא חובה- מה שעורר התמרמרות בקרב רבים מנתיניו.
תמונות:
1. מוחמד עלי פאשה- פורטרט מאת אוגוסט קודה
2. מוחמד עלי על סוסו מתוך אנציקלופדיה תרבות- צייר ג'וזפה ברטולי
לפוסט בפייסבוק
מוחמד עלי באשה, או מהמט עלי פאשה (1769-1849) נולד בקבאלה שביוון למשפחה אלבנית
מוסלמית. דודו שהיה מושל מקומי מטעם האימפריה העוסמאנית, מינה אותו לגובה מיסים. ב1801 הצטרף לצבא העוסמאני שנסע להלחם נגד נפוליאון לצד הבריטים בקרב אבו קיר. מאז לא עזב את מצרים. בשנים 1801-5 התנהלו במצרים מאבקים בין השלטון המרכזי העוסמאני לבין הממלוכים על השלטון. מוחמד עלי הסתמן כאיש החזק במצרים ולאט לאט החל צובר יותר ויותר כוח. בשנת 1805 הגיע הקפודן פאשה- אדמירל הצי העוסמאני עם פירמאן סולטני שמינה את מוחמד עלי לואלי- מושל מצרים מטעם האימפריה העוסמאנית. בהמשך קבל את התואר חדיו- כלומר משנה לסולטן העוסמאני.
כדי לבסס את כוחו בצע מוחמד עלי צעד שהעוסמאנים לא העזו לבצע במאות שנות שלטונם במצרים: ב1 במרץ הזמין את ראשי הממלוכים למצודת קהיר למסיבת פרידה מבנו טוסון, שעמד לצאת למסע מלחמה. אנשי מוחמד עלי כינסו את הכינוס וטבחו בראשי הממלוכים, וכך הסתימו מאות שנים של שלטון ממלוכי במצרים.
מוחמד עלי היה באופן רשמי. וסאל של העוסמאנים. בפועל נקט מדיניות עצמאית מאוד. בראשית שלטונו קם כוח חדש בחצי האי ערב, בית סעוד- מוסלמים והאבים- אבותיהם של מלכי ערב הסעודית המודרנית. הסולטן מוסטפה הרביעי בקש ממוחמד עלי לדכא את בית סעוד. ב1811 יצא צבא מצרי בפיקוד בנו של מוחמד עלי, טוסון לחצי האי ערב, לדכא את המרד הווהאבי. תחילה הכוח רשם הצלחה חלקית בלבד והסעודים נסוג למחוז נג'ד. בהמשך כוח בפיקוד בן אחר אבראהים פאשה, הביס את הסעודים. מנהיגם עבדאללה אבן סעוד נשלח לאיסטנבול והוצא להורג.
ב1820 נקט מוחמד עלי פעולה צבאית ראשונה מיוזמתו ושלח צבא של 5000 חיילים שכבשו את סודן.
ב1821 פרצה מלחמת העצמאות היוונית. הסולטן מהמוט השני בקש סיוע ממוחמד עלי, והבטיח לו את האי כרתים בתמורה. מוחמד עלי שלח כוח של 16 אלף חיילים בפיקוד בנו אבראהים. ב20 באוקטובר 1827 טבע רוב הצי המצרי בקרב נוורינו. המצרים נאלצו לחזור למצרים. מוחמד עלי בקש כפיצוי על אובדן הצי את ארץ ישראל ומצרים. וכשלא קבל אותן ראה זאת כהכרזת מלחמה.
מוחמד עלי גייס ב1831 צבא וצי במטרה לכבוש את סוריה וארץ ישראל- המלחמה המצרית עוסמאנית.
ב29 באוקטובר 1831 הגיע הצי המצרי ליפו. הצבא בפיקוד אבראהים פאשה הכניע את העיר. הוא המשיך לעכו אותה הכניע במאי 1832 אחרי מצור של 7 חודשים. בניגוד למסורת המזרח תיכונים של צבאות עבדים ושכירים מוחמד עלי הנהיג צבא חובה. מסיבה זו פרץ ב1834 בארץ ישראל מרד איכרים, שהתנגדו לגיוס החובה. המרד דוכא בידי הצבא המצרי כעבור זמן קצר. כשראו את חולשת הצבא העוסמאני המשיכו המצרים בכיבושיהם לליבה של האימפריה- אסיה הקטנה, והגיע למרחק קצר מאוד מהבירה איסטנבול. בשלב זה התערבו הרוסים וקבעו שסוריה וארץ ישראל ישארו מצריות והמצרים יסוגו מאסיה הקטנה. ב1839 ניסה הסולטן העוסמאני מהמוט השני להשתלט מחדש על ארץ ישראל וסוריה. אך הצבא העוסמאני הובס בידי אבראהים פאשה בקרב נציבין (כיום בדרום מזרח טורקיה). המצרים שוב כבשו את מרבית אסיה הקטנה וכמעט הגיעו לאיסטנבול. מעצמות אירופה, חששו שמוחמד עלי יפר את האיזון במזרח התיכון כפו עליו בשנת 1840 לסגת מהשטחים אותם כבש. מוחמד עלי המשיך לכהן כחדיו של מצרים עד מותו. בניו ירשו אותו בשלטון, ולמעשה עד מלך מצרים האחרון פרוק, מלכי מצרים היו צאצאיו.
מבחינה אזרחית ניסה מוחמד עלי להביא למצרים מודרניזציה. תעלות ודרכים נבנו. היה ניסיון לפתח תעשייה מודרנית. ובמיוחד פותח גידול הכותנה, אולם הכלכלה המצרית נשענה יותר מידי על הכותנה ותנודות במחיריה גרמו לתנודות בכלכלה המצרית. כמו כן כאמור הנהיג לראשונה צבא חובה- מה שעורר התמרמרות בקרב רבים מנתיניו.
תמונות:
1. מוחמד עלי פאשה- פורטרט מאת אוגוסט קודה
2. מוחמד עלי על סוסו מתוך אנציקלופדיה תרבות- צייר ג'וזפה ברטולי
לפוסט בפייסבוק
תגובות
הוסף רשומת תגובה