מרד שכירי החרב בקרתגו
קרת חדשת, המוכרת יותר בשמה הרומאי קרתגו הובסה בשנת 241 לפני הספירה בידי הצבא הרומי במלחמה הפונית הראשונה (https://www.facebook.com/historiaolamit/posts/716299055191300).
בעקבות כך נאלצה לשלם לרומאים פיצויים אדירים. בנוסף על כך אבדה קרתגו רבים משטחיה וסבלה מאבדן מיסים, שגרם להתרוששותה הכלכלית. הבעיה הייתה שצבאה של קרתגו מנה שכירי חרב זרים רבים: איברים, גאלים, בליארים, ליגורים, קמפאנים, יוונים, לובים ונומידים. אחרי 23 שנות לחימה הצטבר חוב גדול שקרתגו הייתה חייבת להם, והמדינה המרוששת לא רצתה וכנראה גם לא יכלה לשלם אותו במלואו. 20 אלף שכירי חרב היו אמורים לחזור מסיציליה לצפון אפריקה. גיסקון-מפקד הצבא הקרתגני, הבין את הסיכון בכך שכמות כזו גדולה של חיילים שלא קבלו את שכרם תגיע לעיר בבת אחת, וניסה לווסת את הגעתם, ולדון איתם על שכר מופחת. אך מטרתו לא הושגה וכמות אדירה של שכירי חרב התרכזו בקרבת העיר.
שלטונות קרתגו שכנעו את השכירים לעבור לעיר סיכה, 170 ק"מ מקרתגו. הם עברו לשם עם משפחותיהם, הקימו מחנה והחלו לחשב את השכר המגיע להם. אחד מאצילי קרתגו חנו הגדול בא לדון אתם בתנאי השכר, אולם הם לא הבינו את שפתו, ותקפו את המשלחת שלו. הוא נאלץ לברוח על סוסו חזרה לקרתגו. צבא שכירי החרב, שמנה 20,000 חיילים החל לצעוד לכיוון העיר קרתגו. שכירי החרב צרו על העיר טוניס, 21 ק"מ מהבירה קרתגו. שלטונות קרתגו שלחו את גיסקון למשא ומתן. שכירי החרב ניפחו את דרישותיהם, ולשלטונות קרתגו לא הייתה ברירה אלא לקבל את בקשתם. שנים משכירי החרב, ספנדיוס היווני ומאתוס הלובי לא היו מרוצים מההסדר, כי חשבו שקרתגו מנסה להתחמק מתשלום. הם לקחו את גיסקון, וקצינים קרתגנים נוספים בשבי, ופתחו במלחמה נגד קרתגו. לפי ההיסטוריון הרומי פוליביוס, הקרתגנים השבויים עונו קשות, רגליהם נשברו והם סורסו. המורדים שכנעו את האוכלוסיה הלובית המקומית, שלא הייתה מרוצה מהמיסים הרבים שהטילו הפונים (צפון אפריקאים ממוצא פניקי שהוו את השכבה השלטת בקרתגו ובערים חשובות אחרות בצפון אפריקה). הקרתגנים מצידם התארגנו צבאית עם שכירי חרב שנשארו נאמנים להם, מגוסים טריים בני העיר תחת פיקודו של חנו. שכירי החרב המורדים מצידם הטילו מצור על הערים הנאמנות לקרתגו- אוטיקה וביזרטה. הקרב הראשון בין שני הכוחות היה הקרב על נהר בגרדס בו הקרתגנים בפיקוד חמילקרת נחלו ניצחון מוחץ על המורדים בפיקוד ספנדיוס. בהמשך נחל חמילקרת ניצחון מוחץ נוסף בקרב שכונה "קרב עריקתו של נאראואס". הצבא הקרתגני נפגש עם צבא מורדים בפיקוד ספנדיוס, אאוטוריטוס הגאלי ונראואס מלך נומידיה המהלך הקרב נרוואס מלך נומידיה (כיום באלג'יריה) שינה צד מתמיכה במורדים לתמיכה בקרתגו וסייע לה להביס שוב את המורדים. בשלב זה חסם הצבא הקרתגני את האספקה למורדים, וגרם לרעב במחנה שלהם, מה שהביא לקרב משור.
הקרב האחרון במלחמה היה קרב משור, שכונה כך בידי ההיסטוריון הרומי פוליביוס בשל התוואי המשונן של השטח. בקרב זה הנחיל הצבא הקרתגני בפיקוד חמילקרת, חנו הגדול ומצביא בשם חניבעל (לא חניבעל המפורסם מהמלחמה הפונית השניה) מפלה אדירה לצבא המורדים בפיקוד ספנדיוס, אאוטוריטוס הגאלי וזרזס האפריקני הובס בצורה קשה ביותר, וסבל מ-40,000 אבדות. ספנדיוס אאוטריאטוס וזרזס נשבו בידי הקרתגנים ונצלבו. אחד המצביאים הקרתגנים חניבעל צלב את ספנדיוס לעיני חייליו של מאתוס, מורד ממוצא לובי. מאתוס, שם לב לכך שחניבעל לא נקט באמצעי זהירות, לכד את חניבעל יחד עם אנשיו וצלב אותו במקום גופתו של ספנדיוס, שהורדה מהצלב.
מאתוס המשיך להנהיג את המורדים. צבאו הובס בידי הקרתגנים לייד לפטיס מגנה. מאוחר יותר הובס צבאו תבוסה סופית. מאתוס הובל לקרתגו, שם הוצג בתהלוכת ניצחון, עונה קשות והוצא להורג. כך הסתיים מרד שכירי החרב נגד קרתגו בזירה הצפון אפריקנית.
במקביל התנהל מרד שכירי חרב באי סרדיניה, אותו נצלה רומא כדי לספח את האי.
הרומן "שלמבו" מאת הסופר הצרפתי גוסטב פלובר (1865) עוסק במלחמת שכירי החרב. הוא מספר על אהבתו של מאתוס לשלמבו בתו של חמילקרת.
תמונות:
1. חייל קרתגני מהתקופה, ע"פ מטבע שנמצא בסיציליה
2. סצנת קרב ממרד שכירי החרב, צייר ג'וזפה ראווה
3. מאתוס (ימין) וספנדיוס (שמאל). איור מתוך "שלמבו".
4. העיר קרתגו מתוך אנציקלופדיה תרבות
לפוסט בפייסבוק
בעקבות כך נאלצה לשלם לרומאים פיצויים אדירים. בנוסף על כך אבדה קרתגו רבים משטחיה וסבלה מאבדן מיסים, שגרם להתרוששותה הכלכלית. הבעיה הייתה שצבאה של קרתגו מנה שכירי חרב זרים רבים: איברים, גאלים, בליארים, ליגורים, קמפאנים, יוונים, לובים ונומידים. אחרי 23 שנות לחימה הצטבר חוב גדול שקרתגו הייתה חייבת להם, והמדינה המרוששת לא רצתה וכנראה גם לא יכלה לשלם אותו במלואו. 20 אלף שכירי חרב היו אמורים לחזור מסיציליה לצפון אפריקה. גיסקון-מפקד הצבא הקרתגני, הבין את הסיכון בכך שכמות כזו גדולה של חיילים שלא קבלו את שכרם תגיע לעיר בבת אחת, וניסה לווסת את הגעתם, ולדון איתם על שכר מופחת. אך מטרתו לא הושגה וכמות אדירה של שכירי חרב התרכזו בקרבת העיר.
שלטונות קרתגו שכנעו את השכירים לעבור לעיר סיכה, 170 ק"מ מקרתגו. הם עברו לשם עם משפחותיהם, הקימו מחנה והחלו לחשב את השכר המגיע להם. אחד מאצילי קרתגו חנו הגדול בא לדון אתם בתנאי השכר, אולם הם לא הבינו את שפתו, ותקפו את המשלחת שלו. הוא נאלץ לברוח על סוסו חזרה לקרתגו. צבא שכירי החרב, שמנה 20,000 חיילים החל לצעוד לכיוון העיר קרתגו. שכירי החרב צרו על העיר טוניס, 21 ק"מ מהבירה קרתגו. שלטונות קרתגו שלחו את גיסקון למשא ומתן. שכירי החרב ניפחו את דרישותיהם, ולשלטונות קרתגו לא הייתה ברירה אלא לקבל את בקשתם. שנים משכירי החרב, ספנדיוס היווני ומאתוס הלובי לא היו מרוצים מההסדר, כי חשבו שקרתגו מנסה להתחמק מתשלום. הם לקחו את גיסקון, וקצינים קרתגנים נוספים בשבי, ופתחו במלחמה נגד קרתגו. לפי ההיסטוריון הרומי פוליביוס, הקרתגנים השבויים עונו קשות, רגליהם נשברו והם סורסו. המורדים שכנעו את האוכלוסיה הלובית המקומית, שלא הייתה מרוצה מהמיסים הרבים שהטילו הפונים (צפון אפריקאים ממוצא פניקי שהוו את השכבה השלטת בקרתגו ובערים חשובות אחרות בצפון אפריקה). הקרתגנים מצידם התארגנו צבאית עם שכירי חרב שנשארו נאמנים להם, מגוסים טריים בני העיר תחת פיקודו של חנו. שכירי החרב המורדים מצידם הטילו מצור על הערים הנאמנות לקרתגו- אוטיקה וביזרטה. הקרב הראשון בין שני הכוחות היה הקרב על נהר בגרדס בו הקרתגנים בפיקוד חמילקרת נחלו ניצחון מוחץ על המורדים בפיקוד ספנדיוס. בהמשך נחל חמילקרת ניצחון מוחץ נוסף בקרב שכונה "קרב עריקתו של נאראואס". הצבא הקרתגני נפגש עם צבא מורדים בפיקוד ספנדיוס, אאוטוריטוס הגאלי ונראואס מלך נומידיה המהלך הקרב נרוואס מלך נומידיה (כיום באלג'יריה) שינה צד מתמיכה במורדים לתמיכה בקרתגו וסייע לה להביס שוב את המורדים. בשלב זה חסם הצבא הקרתגני את האספקה למורדים, וגרם לרעב במחנה שלהם, מה שהביא לקרב משור.
הקרב האחרון במלחמה היה קרב משור, שכונה כך בידי ההיסטוריון הרומי פוליביוס בשל התוואי המשונן של השטח. בקרב זה הנחיל הצבא הקרתגני בפיקוד חמילקרת, חנו הגדול ומצביא בשם חניבעל (לא חניבעל המפורסם מהמלחמה הפונית השניה) מפלה אדירה לצבא המורדים בפיקוד ספנדיוס, אאוטוריטוס הגאלי וזרזס האפריקני הובס בצורה קשה ביותר, וסבל מ-40,000 אבדות. ספנדיוס אאוטריאטוס וזרזס נשבו בידי הקרתגנים ונצלבו. אחד המצביאים הקרתגנים חניבעל צלב את ספנדיוס לעיני חייליו של מאתוס, מורד ממוצא לובי. מאתוס, שם לב לכך שחניבעל לא נקט באמצעי זהירות, לכד את חניבעל יחד עם אנשיו וצלב אותו במקום גופתו של ספנדיוס, שהורדה מהצלב.
מאתוס המשיך להנהיג את המורדים. צבאו הובס בידי הקרתגנים לייד לפטיס מגנה. מאוחר יותר הובס צבאו תבוסה סופית. מאתוס הובל לקרתגו, שם הוצג בתהלוכת ניצחון, עונה קשות והוצא להורג. כך הסתיים מרד שכירי החרב נגד קרתגו בזירה הצפון אפריקנית.
במקביל התנהל מרד שכירי חרב באי סרדיניה, אותו נצלה רומא כדי לספח את האי.
הרומן "שלמבו" מאת הסופר הצרפתי גוסטב פלובר (1865) עוסק במלחמת שכירי החרב. הוא מספר על אהבתו של מאתוס לשלמבו בתו של חמילקרת.
תמונות:
1. חייל קרתגני מהתקופה, ע"פ מטבע שנמצא בסיציליה
2. סצנת קרב ממרד שכירי החרב, צייר ג'וזפה ראווה
3. מאתוס (ימין) וספנדיוס (שמאל). איור מתוך "שלמבו".
4. העיר קרתגו מתוך אנציקלופדיה תרבות
לפוסט בפייסבוק
תגובות
הוסף רשומת תגובה