מצודת חקרא בירושלים

לאחרונה עלה לכותרות גילוי מיקומה של מצודת חקרא במתחם חניון גבעתי בירושלים.
מצודת החקרא נבנתה בידי המלך היווני סלווקי אנטיוכוס אפיפאנס בשנת 167 לפני הספירה.
המצודה ישבה בשטח ששלט על הר הבית ושמשה מובלעת יוונית גם אחרי שהיוונים סולקו משאר חלקי ירושלים, והמכבים טהרו את בית המקדש. אחרי קרב בית צור (164 לפה"ס) יהודה המכבי צווה על אנשיו להתגרות ביושבי החקרא כדי להסיח את דעתם מטהור בית המקדש.
כך החל מעין מאזן אימה כאשר אנשי החקרא מפריעים לחיים התקינים בירושלים והורגים בהם מפעם לפעם, ואילו אנשי יהודה המכבי צרים על החקרא.
בסיום קרב שלמא (162 לפה"ס) ציווה יהודה המכבי לתלות את ראשו של המצביא היווני ניקנור כדי לעורר את אימת יושבי החקרא.
אחרי שיהודה המכבי נהרג בקרב אלעשא (160 לפה"ס) עלה לשלטון אחיו יהונתן גם בתקופתו לא החקרא נשארה כעצם בגרונם של תושבי ירושלים. המצביא היווני בכחידס נכנס לחקרא, חזק אותה, ואף לקח בני ערובה מקרב היהודים. בהמשך, חרף הבטחה של המלך הסלווקי החדש דמיטריוס הראשון, החקרא לא פונתה.
יונתן הוצא להורג במרמה בידי טריפון (טוען לכתר יווני), את מקומו ירש אחיו הגדול שמעון (143 לפה"ס) אחרי שכבש את גזר נכנעו אנשי החקרא לשמעון, כי לא יכלו לעמוד ברעב המצור.
ביום כ"ג באייר שנת 141 לפנה"ס בא אליה שמעון "בהלל ובכפות תמרים ובכנורות ובתופים ובנבלים ובזמירות ובשירים, כי הושמד אויב גדול מישראל". שמעון "קבע לעשות בכל שנה ושנה" את היום הזה יום חג. הוא ביצר את הר הבית "אשר ליד החקרא" וישב שם עם אנשיו. הוא שלט בחקרא ו"ביער את הטומאה ממנה".
נפילת החקרא סימנה את סופו של השלטון הסלאוקי בארץ, ואת סופם של המתייוונים. יום כ"ג באייר נקבע כיום חג. גירוש אנשי החקרא מוזכר במגילת תענית:
"בעשרים ושלושה באייר יצאו בני חקרא מירושלים". הסכוליון (ביאור) למגילה מפרש: "שהיו מצרים לבני ירושלים, ולא היו ישראל יכולים לצאת ולבוא מפניהם ביום, אלא בלילה, ומשגברה בית חשמונאי הגלו אותם משם. ואותו היום שעקרום עשאוהו יום טוב."

תמונות:
1. שרידי החקרא שנתגלו לאחרונה
2. ראשי חצים שנתגלו במתחם
3. ידיות כדים שנתגלו במתחם

לפוסט בפייסבוק