אנוסי משהד

לכבוד פורים סיפור על תקופה אפלה נוספת בתולדות יהדות פרס
אחת מהתקופות בהן חיו יהודי איראן ברווחה יחסית הייתה תקופת שלטונו של נאדר שאה
אפשארי (1736-47 https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=891080624379808&id=477237389097469 ). נאדר שאה העביר את בירת איראן מאספהאן, שהייתה בירתה בתקופת קודמיו הספאוים, לעיר משהד שבמחוז ח'ורסאן, עיר ששכנה במקום מרכזי, בדרך להודו, קרוב לאזורי השליטה של האימפריה הרוסית ולאפגניסטן. משהד הייתה גם מרכז אסלאמי שיעי חשוב, בהיותה מקום קבורתו של האימאם ריזא, האימאם השמיני מבין 12 האימאמים, לפי המסורת השיעים השנים עשרית. לצורך בניית ארמון, השאה, שמירה על האוצרות המלכותיים ועידוד המסחר הועברו למשהד אלפי משפחות נאמנות לנאדר שאה, בהן משפחות יהודיות רבות. משהד נחשבה כעיר שיעית קיצונית ואף גרשה שנים מעטות קודם לכן את בני הדת הזורואסטרית מתחומה, אבל נאדר שאה לא נתן שיפגעו ביהודים, וישב אותם ברובע מיוחד להם. אבל אחרי שנאדר שאה נרצח הורע מצבם של היהודים, הם הוכרחו, כשאר יהודי איראן, ללבוש בגדים מיוחדים ולענוד סימן מזהה.
בשנת 1739 בקש יהודי להשליך נבלת כלב, בדמו השתמש כדי לרפא מחלת עור של אשתו. לרוע מזלו בדיוק עברה במקום תהלוכה דתית לציון יום העשורא השיעי. בעקבות כך הואשמו יהודי משהד בהעלבת קדושי הדת השיעית. שלושים יהודים נרצחו והייתה דרישה מהיהודים שימירו דתם לאסלאם. היהודים החלו לחיות כמוסלמים ולקיים את מצוות היהדות בסתר. בינתיים התחלפה באיראן השושלת לשושלת הקג'ארית, והבירה עברה לטהרן. שלטונות טהרן בטלו את הגזרה, אולם משהד לא נשמעה להוראות הקג'ארים, כי מי ששלטו בה בפועל היו אנשי הדת.
בעקבות הגזרות מחצית מיהודי משהד הגרו להראט שבאפגניסטן, היתר חיו כאנוסים- כלומר מוסלמים כלפי חוץ ויהודים בסתר. הם התפללו 5 פעמים ביום קיימו את מצוות החאג' למכה.
אך הקפידו על נישואין בתוך הקהילה, קבורה נפרדת, טבילה במקווה, שחיטה, כשרות, פסח ויום הכיפורים, חג הסוכות צוין באופן סמלי. לעתים הוזזו מועדי חגים מתאריכם כדי לא לעורר חשד.
חלק מהמצוות קוימו בצורה שלא יראו כמצוות יהודיות, כך למשל נרות חנוכה הודלקו במקומות נפרדים בבית. על הכתב העברי נאמר שהוא כתב סתרים, ואף חתמו בו על כתובותיהם המוסלמיות. השתמשו בתפילין זעירות שניתן להסתיר תחת הבגדים.
בסוף המאה ה-19 חל שיפור מסוים במצבם של יהודי משהד, שרבים מהם עסקו במסחר. אחדים מהם נצלו את מצוות החאג' כדי לבקר גם בארץ ישראל, לקנות בה אדמות ובתים חלקם אף התיישבו בארץ וכונו בשם עולי מכה וציון.  הגעגועים לציון התבטאו גם בכך שהרב המשהדי לוי נסים ערך בשנת 1892  טבלה בשם "זיכרון ימי קדם" בה רשם את התאריכים של מועדי ישראל לצד תאריכי ההתחדשות הציונית בארץ ישראל.
רבים מהיהודים נסעו במסגרת עסקיהם להודו הבריטית ולתורכמניסטן ובוכרה שתחת שלטון רוסי, שם יכלו להפגין את יהדותם בלי הפרעה.  עד שגם מתורכמניסטן גורשו בידי הרוסים באשמת שתוף פעולה עם הבריטים.  בין הסוחרים היהודיים ממשהד, שעסקו במסחר עם הודו, היה יעקב דילמניאן (1902-1988) מי שתעד את ההיסטוריה של יהודי משהד, וממנו יודעים רבים מהפרטים ההיסטוריים אודותיהם.
בשנים 1890 ו1902 שוב החלו להתנכל לאנוסי משהד, בטענה שחטפו נער מוסלמי ובטענה שאינם מוסלמים אמתיים. במקרה נוסף  הואשמו בכך שהיכו נער מוסלמי, בעקבות כך האשים אותם הכרג'ד'אר- הממונה על המיעוטים. אולם שלטונות טהראן, הודיעו שאינם יהודים, והוציאה אותם מתחום סמכותו של הכרג'ד'אר. כל אלה גרמו לעוד יהודים לעזוב את משהד, לטהרן, ולאנגליה ולארץ ישראל, שם התיישבו בשכונת הבוכרים ויסדו את בתי הכנסת חאג' יחזקאל וחאג' אדוניה הכהן . בין העולם לארץ ישראל היה הרב מרדכי מוראד אקלר (1850-1936) שהנהיג את הקהילה מבית כנסת נסתר במרתף ביתו, בקר את היהודים המשהדים בבומביי ובמרוו שבתורכמניסטן, ובשנת 1927 עלה לירושלים שם נקבר בהר הזיתים.
  החילון שחל באיראן עם עליית שושלת פהלווי הביא לשיפור במצבם. אולם בשנים 1942- 1946 הואשמו היהודים בידי שכניהם בכך שהם משתפים פעולה עם הסובייטים. בעקבות כך נטשו אחרוני היהודים את משהד, והגיע הסוף על תקופת אנוסי משהד.
תמונות:
1. יעקב דילמניאן
2-3 כתובה של זוג יהודי ממשהד בעברית ובערבית 1902
4. שער בית הכנסת חאג'י אדוניה הכהן בירושלים (צילום שלי)
לפוסט בפייסבוק