גלות מוזע

אחת מהפרשיות העגומות בתולדות העם היהודי היא "גלות מוזע".
בשנת 1679 עלה לשלטון בתימן האימאם אחמד בן חסן אבן אלאימם אלקאסם, שנודע בכינויו אלמהדי.
תקופת שלטונו של אלמהדי נודעה כתקופה קשה ליהודים. בראשית תקופת שלטונו הוא הורה על הריסת כל בתי הכנסת בתימן. בית הכנסת היחיד שלא נהרס, "כניסת אלעולמא" (בערבית בית הכנסת של החכמים) הפך בפקודתו למסגדת אלג'לא שבצנעא. בנוסף אסר על יהודים ללהתפלל בציבור.
בשלב מסוים החליט שלא יתיר ליהודים להמשיך לחיות בתימן. תחילה גזר שיהודי שלא יקבל על עצמו את דת האסלאם, דינו מוות. בהמשך "רכך" את הגזרה וגזר על יהודי תימן גרוש. בשנת 1680 גורשו יהודי תימן למוזע, אזור צחיח בעל אקלים קשה על שפת ים סוף, בו הטמפרטורות בקיץ יכולות להגיע עד 50 מעלות.
מי שעשה כמיטב יכולתו כדי להכשיר את התנאים לשהות היהודים במקום היה ראש היהודים בצנעא הרב סולימאן א-נקאש, מושל המקום המוסלמי ססיד אחסן ניסה לעזור ליהודים הגולים. אך התנאים במקום לא אפשרו שהות של כמות כל כך גדולה של בני אדם. ההערכה היא ששלושה רבעים מיהודי תימן מתו במהלך הגלות, מרעב וצמא, מחלות, חום קשה ומתלאות הדרך. מקהילת צנעא בת 10,000 היהודים נותרו אלף נפש בלבד. בנוסף על האבדות בנפש אבדו רבים מנכסי הרוח החשובים שיהדות תימן שמרה מדורי דורות.
כעבור שנה קשה של שהות בגלות, לחצו מושלי מחוזות בתימן, ובראשם ראש מחוז עמראן, על האימאם אלמהדי שיאפשר ליהודים לחזור מהגלות. הסיבה לכך הייתה הפגיעה בכלכלה בשל המחסור בבעלי מקצוע יהודיים וכן אסונות שונים שנפלו לפי הסברה כעונש על הגליית היהודים. הניצולים שבו למקומות מגוריהם. בצנעא לא אושר להם לגור במקומות בהם גרו קודם לכן אלא רוכזו באזור שכונה אחר מכן "אזור היהודים".
בין גולי מוזע היה גדול משוררי יהדות תימן רבי שלום שבזי, שכתב שלושה שירים אודות הגלות, שנים בערבית ואחד בעברית "מהמון קמי שחתי"
תמונות:
1. אזור באב ימן בצנעא בקרבתו נמצא מסגד אלג'לא שהוסב באותה תקופה מבית כנסת למסגד
2. משפחה יהודית תימנית בלבוש מסורתי מתוך אנציקלופדיה תרבות
לפוסט בפייסבוק