מקור המילה אברך

נפלאות דרכיה של השפה האנושית. לפעמים הבנה לא נכונה של ביטוי מהמקורות הביאה לשימוש שרחוק מרחק שמיים וארץ ממשמעותו המקורית.
קחו למשל את הביטוי אברך- בעברית של ימינו משמעותו תלמיד חכם, אדם צעיר שמקדיש את חייו ללימוד תורה.
המילה אברך מופיעה בתנ"ך פעם יחידה בפסוק מספר בראשית שמתייחס לעלייתו של יוסף לגדולה במצרים:
"וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (בראשית מא מג).
הפרשנות בה אנו משתמשים היום מקורה בדברים הבאים:
דָּרַשׁ רַבִּי יְהוּדָה: וַיַּרְכֵּב אוֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה... זֶה יוֹסֵף, שֶׁהוּא אָב בְּחָכְמָה וְרַךְ בְּשָׁנִים. (יַלְקוּט שִׁמְעוֹנִי פָּרָשַׁת דְּבָרִים)
למעשה משמעות המילה אברך, שמתיישבת גם עם הקונטקסט היא פשוט ביטוי מצרי שאומר: "שימו לב ופנו דרך".

לפוסט בפייסבוק